ביאור:בבלי כתובות דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי מאיר [1] היא, דאמר: מצוה לקיים דברי המת [2].
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכתא: בין שאמר "תנו" ובין שאמר "אל תתנו" - נותנין להם כל צורכם.
הא קיימא לן 'הלכה כרבי מאיר', דאמר מצוה לקיים דברי המת?
הני מילי - במילי אחרניתא, אבל בהא - מינח ניחא ליה [3], והא דאמר הכי - לזרוזינהו [4] הוא דאתא.
תנן התם: 'הפעוטות [5] - מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלים [6].'
אמר רפרם: לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס [7], אבל יש שם אפוטרופוס - אין מקחן מקח ואין ממכרן מכר. ממאי? מדקתני [8] אין מעשה קטנה כלום.
ודלמא היכא דאיכא שליש שאני [9]?
אם כן [10] - ליתני 'אבל בקטנה יעשה שליש מה שהושלש בידו'! מאי אין מעשה קטנה כלום? - שמע מינה אפילו בעלמא [11].
הדרן עלך מציאת האשה
כתובות ע,א פרק שביעי המדיר
משנה:
המדיר את אשתו מליהנות לו: עד שלשים יום יעמיד פרנס [12]; יתר מיכן - יוציא ויתן כתובה. [13]
רבי יהודה אומר: בישראל [14] - חדש אחד יקיים, ושנים יוציא ויתן כתובה; בכהן [15] - שנים יקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה.
המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות [16] יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר: בישראל - יום אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה.
המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין [17] יוציא ויתן כתובה.
רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה [18] ובעשירות [19] - [20] שלשים יום [21].
גמרא:
וכיון דמשועבד לה [22] - היכי מצי מדיר לה? כל כמיניה דמפקע לה לשיעבודה? והתנן [נדרים פ"יא מ"ד] "קונם שאיני עושה לפיך" - אינו צריך להפר! אלמא כיון דמשעבדא ליה לאו כל כמינה דמפקע ליה לשיעבודיה - הכא נמי: כיון דמשועבד לה לאו כל כמיניה דמפקע לה לשיעבודה!?
אלא מתוך שיכול לומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" –
נעשה כאומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" [23].
ואם איתא להא דרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה", "קונם שאני עושה לפיך" - אמאי אינו צריך להפר? לימא 'מתוך שיכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" - נעשה כמי שאומרת לו "איני ניזונת ואיני עושה"?
אלא לא תימא 'נעשה', אלא באומר לה [כך ממש:] "צאי - מעשה ידיך במזונותיך".
אי הכי 'פרנס' למה לה [מדוע צריך להעמיד שליש לפרנס אותה]?
בדלא ספקה [24].
אי בדלא ספקה - הדר קושיין לדוכתיה [כיצד יכול להדירה, הרי הוא משועבד לה]?!
אמר רבי אשי: במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים.
הני 'דברים קטנים' - היכי דמי? אי דרגילה בהו [25] - הא רגילה בהו! ואי לא רגילה בהו - פרנס למה לה?!
לא, צריכא דרגילה בבית נשא [בבית אביה] וקא מגלגלא בהדיה [אך הסכימה לחיות אתו בתנאים נחותים], דאמרה ליה: "עד האידנא [עכשיו], דלא אדרתן [שלא הדרת אותי מהנאה] - גלגילנא בהדך; השתא דאדרתן [אחרי שהראית לי יחס כזה] - לא מצינא [איני יכולה עוד] דאיגלגל בהדך.
ומאי שנא עד שלשים יום?
עד שלשים יום לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא [ואין היא באה לידי בושה]; טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא.
איבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה.
ארוסה מי אית לה מזוני?
שהגיע זמן ולא נשאו [26], דתנן [כתובות פ"ה מ"ב]: הגיע זמן ולא נשאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.
ומאי שנא 'עד שלשים יום'?
עד שלשים יום עביד שליח שליחותיה, טפי לא עביד שליח שליחותיה.
ואיבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה, ונישאת [27].
'נישאת'? הא סברה וקבלה [28]!?
דאמרה "כסבורה אני שאני יכולה לקבל; עכשיו אין אני יכולה לקבל"! אימר דאמרינן הכי [29] גבי מומין; לענין מזוני מי אמרינן הכי [30]? [31]
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [לא שהדירה בעודה ארוסה ונשאת].
עד שלשים יום יעמיד פרנס:
ופרנס - לאו שליחותיה קא עביד [32]!?
אמר רב הונא: באומר: "כל הזן אינו מפסיד" [כלומר: לא מינה שליח אלא הכריז כך, ומי שיזון יפרע ממנו].
וכי אמר הכי - לאו שליחותיה קעביד? והתנן [גיטין פ"ו מ"ו]: מי שהיה מושלך בבור ואמר "כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו" - הרי אלו יכתבו ויתנו [33]?
הכי? השתא: התם - קאמר 'יכתוב' [34], הכא מי קאמר 'יזון'? 'כל הזן' קאמר.
והא אמר רבי אמי: בדליקה התירו לומר [35] "כל המכבה אינו מפסיד" [36]; - בדליקה למעוטי מאי? לאו למעוטי כי האי גוונא [37]?
לא, למעוטי שאר איסורים דשבת [38].
מתיב רבה [נדרים פ"ד מ"ז]: המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל, ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו: "איש פלוני מודר הנאה ממני, ואיני יודע מה אעשה לו"! הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה. הכי הוא דשרי, אבל 'כל הזן אינו מפסיד' – לא!
[אל תדייק כך, אלא] 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא 'כל הזן אינו מפסיד', דלעלמא קאמר [39], אבל האי, כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה - כמאן דאמר ליה "זיל הב ליה את" דמי [40]!? קא משמע לן.
גופא [נדרים פ"ד מ"ז]: 'המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו'; הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה;
ביתו לבנות, וגדירו לגדור, ושדהו לקצור - הולך אצל פועלין הרגילין אצלו ואומר להן "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו" - הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה.
[משנה ח] היו מהלכין בדרך ואין עמו מה יאכל - נותן לאחר לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל, ומותר; ואם אין שם אחר - מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר "הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ" והלה נוטל ואוכל – ומותר. ורבי יוסי אוסר.'
אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? - גזירה משום
הערות
עריכה- ^ דמתניתין
- ^ יעשה שליש מה שהושלש בידו
- ^ שיתנו להן כל צורכן
- ^ שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין
- ^ תינוקות בני תשע ושמונה, כדאמרינן בהניזקין
- ^ דווקא, אבל במקרקעי – לא, עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים
- ^ שמינהו אבי יתומים או ב"ד
- ^ במתניתין
- ^ שנשתלש לכך, ופירשו לו מה יעשה בהן; אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך, והרי אם מכרו אלו הפעוטות - אין זה שינוי מצות המת, שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם
- ^ דשליש דווקא, וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה
- ^ במקום אפוטרופוס, דדמי קצת לשליש
- ^ שליח שיפרנסנה
- ^ אין הנאת תשמישו נאסר עליה, דהא משועבד לה; הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה, והנאת מזונות - בגמרא פריך והא משועבד לה.
- ^ אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו
- ^ שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה, ושמא סופו יתחרט - יהבו ליה רבנן זימנא טפי
- ^ "קונם פרי פלוני עלי", והוא קיים לה
- ^ "קונם בושם פלוני עלי" והוא קיים לה
- ^ באשה עניה אם לא נתן קצבה לדבר: עד מתי אסרו עליה - הוא דיוציא ויתן כתובה, אבל אם נתן קצבה - תמתין עד אותו זמן; ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה
- ^ שרגילות לכך
- ^ עד
- ^ אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא
- ^ למזונות
- ^ 'נעשה כאומר לה' - דאף על גב דלא אמר הרי הוא כאומר, דודאי אדעתא דהכי אדרה
- ^ מזונות למעשה ידיה הקצוב לה במשנת 'אף על פי' (לעיל סד,ב)
- ^ ומשועבד לה
- ^ דמדאורייתא לא משועבד לה, לפיכך חל הנדר - דאיסור דאורייתא הוא; ומדרבנן חייב לזונה; לפיכך יעמיד פרנס
- ^ דהשתא חייב במזונותיה, והנדר כבר חל עליו
- ^ יודעת היא שנאסר עליו לזונה וניסת לו
- ^ בשלהי פרקין, במתניתין
- ^ "סבורה הייתי"
- ^ יודעת היא שאי אפשר לה בלא מזונות!
- ^ בתמיה נמצא עובר על נדרו
- ^ אף על גב דלא אמר ליה לסופר 'כתוב'! הכא נמי: אף על גב דלא אמר ליה 'זון' - שלוחיה הוא
- ^ לשון צוואה לשומע קולו
- ^ בשבת
- ^ שאדם בהול על ממונו, אי לא שרית ליה - אתי לכבויי
- ^ בכל איסורין שבתורה
- ^ דחמירי, ולא התירו בהן לומר "העושה לי מלאכה זו אינו מפסיד" כדי שישמעו עובדי כוכבים ויעשו; אבל בנדרים לא גזור
- ^ לא דמי לשליחות כלל, דלא ייחד איש לעשותו
- ^ אימא לא