ביאור:בבלי כתובות דף קיא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(ירמיהו כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' [והעליתים והשיבתים אל המקום הזה].
- ורבי זירא?
- ההוא - בכלי שרת כתיב [1] .
- ורב יהודה?
- כתיב קרא אחרינא: (שיר השירים ב ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה [אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ].
- ורבי זירא?
- ההוא - שלא יעלו ישראל בחומה [2].
- ורב יהודה?
- 'השבעתי' אחרינא כתיב.
- ורבי זירא?
- ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלש שבועות הללו למה? - אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
- ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי,
- דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן; אינך: שלא יגלו את הקץ [5], ושלא ירחקו את הקץ [6], ושלא יגלו הסוד [7] לאומות העולם.
[8] 'בצבאות או באילות השדה' - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם [9] כצבאות וכאילות השדה.
- אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג כד) ובל יאמר שכן חליתי - העם היושב בה נשוא עון [10].
- אמר ליה רבא לרב אשי: אנן - בסובלי חלאים מתנינן לה.
- אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח: כתיב הכא (שמות כ כ) מזבח אדמה תעשה לי [וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך; בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך], וכתיב התם (דברים לב מג: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו) וכפר אדמתו עמו.
- עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל; נח נפשיה בחוץ לארץ. אתו, אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר: אנת עולא (עמוס ז יד: לכן כה אמר ה': אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק; ואתה) על אדמה טמאה תמות [וישראל גלה יגלה מעל אדמתו] [11]. אמרו לו: ארונו בא [12]. אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.
- ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה; אתא לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה: מהו למיחת וליבמה?
- אמר ליה: אחיו נשא כותית ומת - ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו?!
- אמר רב יהודה אמר שמואל: כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל - כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות [13].
- רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: אפילו מפומבדיתא לבי כובי [14].
- ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי - שמתיה רב יוסף!
- ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא, שכיב. אמר אביי: אי בעי האי צורבא מרבנן - הוה חיי.
- רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: כשרין שבבבל - ארץ ישראל קולטתן [15]; כשרין שבשאר ארצות - בבל קולטתן.
- למאי? אילימא ליוחסין - [16] והאמר מר [17] כל הארצות [18] עיסה לארץ ישראל [19], וארץ ישראל עיסה לבבל [20]? אלא לענין קבורה [21].
- אמר רב יהודה: כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר (זכריה ב יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל.
- אמר אביי: נקטינן: בבל לא חזיא חבלי דמשיח.
- תרגמה אהוצל דבנימין [שהוא בסביבת נוב בנחלת בנימין, וקראו לעיר זו גם בשם 'בבל', ונאמר דבנימין להבדיל בינו לבין הוצל שבבבל].
- [המשך דברי אביי?] וקרו ליה [22] 'קרנא דשיזבתא' [קרן הצלה; רש"י קשה, ונראה לפרש: קראו לבבל קרן הצלה לעם ישראל מהצרות שהיו בארץ ישראל באותה תקופה. והמילים 'תרגמה אהוצל דבנימין' הם פירוש מאוחר לדברי אביי, ולמעשה אביי אמר: בבל לא חזיא חבלי דמשיח, וקרו ליה קרנא דשיזבתא].
- אמר רבי אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר: (יחזקאל כו כ: והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי) ונתתי צבי בארץ חיים:
- ארץ שצביוני בה - מתיה חיים, שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.
- מתיב רבי אבא בר ממל: (ישעיהו כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון [הקיצו ורננו שכני עפר, כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל] - מאי? לאו 'יחיו מתיך' - מתים שבארץ ישראל; 'נבלתי יקומון' - מתים שבחוץ לארץ, ומאי 'ונתתי צבי בארץ חיים'?
- אנבוכדנצר הוא דכתיב, דאמר רחמנא: מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא!
- אמר ליה רבי: מקרא אחר אני דורש: (ישעיהו מב ה: כה אמר האל ה', בורא השמים ונוטיהם, רקע הארץ וצאצאיה) נותן נשמה לעם עליה [23] ורוח להולכים בה.
- ואלא הכתיב 'נבלתי יקומון'?
- ההוא - בנפלים הוא דכתיב [24].
- ורבי אבא בר ממל - האי 'נותן נשמה לעם עליה' מאי עביד ליה?
- מיבעי ליה לכדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא: כתיב הכא 'לעם עליה' וכתיב התם (בראשית כב ה: ויאמר אברהם אל נעריו) שבו לכם פה עם החמור [ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם] - עם הדומה לחמור.
- 'ורוח להולכים בה' - אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
- ולרבי אלעזר - צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים [25]?
- אמר רבי אילעא: על ידי גלגול [26].
- מתקיף לה רבי אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים - צער הוא!
- אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע [27].
(בראשית מז ל: ושכבתי עם אבתי) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם [ויאמר: אנכי אעשה כדברך] - אמר קרנא: דברים בגו [28]: יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה [29], ואם מתים שבחוצה לארץ חיים - למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות!
- כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית נ כה) וישבע יוסף את בני ישראל [לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם והעלתם את עצמתי מזה]: אמר רבי :חנינא: דברים בגו: יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים - למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה? - שמא לא יזכה למחילות.
- שלחו ליה אחוהי לרבה [30]: יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו'... אילפא מוסיף בה דברים [31]: מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת [32] וביקש לירד; כיון ששמע כזאת - גלגל בעצמו עד יום מותו! אף על פי שחכם גדול אתה [33]אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו, ואם תאמר אין לך רב [34] - יש לך רב, ומנו? - רבי יוחנן! ואם אין אתה עולה - הזהר בשלשה דברים: אל תרבה בישיבה, שישיבה קשה לתחתוניות; ואל תרבה בעמידה, שעמידה קשה ללב; ואל תרבה בהליכה, שהליכה קשה לעינים! אלא: שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך. כל ישיבה שאין עמה סמיכה - עמידה נוחה הימנה.
- עמידה סלקא דעתא? והאמרת 'עמידה קשה ללב'? אלא: ישיבה
שאין בה סמיכה [35] - עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה!
- וכן אמרו [אחיו של רבה]: יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד: הלכה כרבי יהודה בפרדות, דתניא [תוספתא כלאים פרק א הלכה ח [36]]: 'רבי יהודה אומר: פרדה שתבעה - אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור, אלא מינה' [37].
- אמר רב נחמן בר יצחק: 'יצחק' - זה רבי יצחק נפחא; 'שמעון' - זה רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה ריש לקיש; 'אושעיא' - זה רבי אושעיא ברבי.
- אמר רבי אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיהו כו יד) מתים בל יחיו [רפאים בל יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו].
- תניא נמי הכי: ’’מתים בל יחיו' - יכול לכל? - תלמוד לומר: 'רפאים בל יקומו' - במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר.
- אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי; ההוא - במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב.
- אמר ליה: מקרא אחר אני דורש, דכתיב (ישעיהו כו יט: יחיו מתיך נבלתי יקומון; הקיצו ורננו שכני עפר) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל: כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו.
- כיון דחזייה דקמצטער, אמר ליה: רבי! מצאתי להן תקנה [38] מן התורה:
(דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה?
- והכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה [הוא, אל קנא]!?
- אלא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים [39];
והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
- כיוצא בדבר אתה אומר:
- (דברים ל כ) לאהבה את ה' אלהיך [לשמע בקלו] ולדבקה בו [כי הוא חייך וארך ימיך, לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך: לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם] -
- וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה?
- אלא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו -
- מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
- אמר רבי חייא בר יוסף:
- עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים, שנאמר
- (תהלים עב טז: יהי פסת בר בארץ בראש הרים, ירעש כלבנון פריו) ויציצו מעיר כעשב הארץ;
- ואין עיר אלא ירושלים, שנאמר (מלכים ב יט לד) וגנותי אל העיר הזאת [להושיעה למעני ולמען דוד עבדי].
- ואמר רבי חייא בר יוסף:
- עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן!
- קל וחומר מחטה: מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין,
- צדיקים - שנקברו בלבושיהן - על אחת כמה וכמה!
- ואמר רבי חייא בר יוסף:
- עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר
- (תהלים עב טז) יהי פסת בר בארץ [בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ] [40].
- תנו רבנן:
- '(תהלים עב טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים [ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ]:
- אמרו: עתידה חטה שתתמר [41] כדקל ועולה בראש הרים!
- ושמא תאמר 'יש צער לקוצרה'?! תלמוד לומר [42] 'ירעש כלבנון פריו':
הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.
- (דברים לב יד) [חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים] עם חלב כליות חטה [ודם ענב תשתה חמר]:
- אמרו: עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול;
- ואל תתמה, שהרי שועל קינן בלפת [43] ושקלוהו [44] ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של צפורי.
- תניא: אמר רב יוסף:
- אמר רבי שמעון בן תחליפא:
- קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם [47].
- (דברים לב יד: חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה) ודם ענב תשתה חמר [48] –
- אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא:
- העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך;
{{{1}}} |
- כי אתא רב דימי,
- אמר: מאי דכתיב (בראשית מט יא) אוסרי לגפן עירֹה [ולשרקה בני אתנו, כבס ביין לבשו ובדם ענבים סוּתֹה]?
- אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאין צריך עיר אחת לבצור.
- 'ולשורקה בני אתונו' - אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו מוציא [51] משוי שתי אתונות;
- ושמא תאמר אין בו יין [52]? תלמוד לומר: 'כבס ביין לבושו';
- ושמא תאמר: אינו אדום? תלמוד לומר: 'ודם ענב תשתה חמר'
- ושמא תאמר: אינו מרוה? תלמוד לומר: 'סותה' [53];
- ושמא תאמר: אין בו טעם? תלמוד לומר: (בראשית מט יב) חכלילי עינים מיין [ולבן שנים מחלב]: כל חיך שטועמו - אומר 'לי! לי!';
- ושמא תאמר: לנערים יפה ולזקנים אינו יפה? תלמוד לומר: 'ולבן שנים מחלב' - אל תיקרי 'לבן שינים' אלא לבן שנים.
- פשטיה דקרא במאי כתיב?
- כי אתא רב דימי,
- אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! רמוז [54] בעיניך [55] :דבסים מחמרא, [56] ואחוי לי שיניך [57] דבסים מחלבא.
- מסייע ליה לרבי יוחנן,
- דאמר רבי יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב,
- שנאמר 'ולבן שנים מחלב': אל תקרי 'לבן שינים' אלא 'לִבּוּן שינים'.
- רב חייא בר אדא - מקרי דרדקי דריש לקיש הוה. איפגר [58] תלתא יומי ולא אתא.
- כי אתא, אמר ליה: אמאי איפגרת?
- אמר ליה: דלית [59] אחת הניח לי אבא,
- ובצרתי ממנה יום ראשון שלש מאות אשכולות, אשכול לגרב;
- יום שני בצרתי שלש מאות אשכולות, שתי אשכולות לגרב;
- יום שלישי בצרתי ממנה שלש מאות אשכולות - שלש אשכולות לגרב, והפקרתי יותר מחציה!
- אמר ליה: אי לאו דאיפגרת - הוה עבדא טפי [60].
- רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק;
- חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי;
- אמר: היינו 'זבת חלב ודבש'!
- אמר רבי יעקב בן דוסתאי: מלוד לאונו = שלשה מילין;
- פעם אחת קדמתי בנשף [61] והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים.
- אמר ריש לקיש: לדידי חזי לי 'זבת חלב ודבש' של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין.
- אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי 'זבת חלב ודבש' של כל ארץ ישראל
הערות
עריכה- ^ קרא דלעיל מיניה כתיב: כי כה אמר ה' אל העמודים ועל הים ועל המכונות וגו'
- ^ יחד ביד חזקה
- ^ שם: יר השירים ב,ז
- ^ שתי שבועות בכל אחת
- ^ נביאים שביניהם
- ^ בעונם; לשון אחר: 'שלא ידחקו' גרסינן, לשון דוחק: שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי
- ^ אמרי לה סוד העבור ואמרי לה סוד טעמי התורה
- ^ שם: שיר השירים ב,ז
- ^ לשון הפקר
- ^ כלומר: אל יתרעם לומר 'צר לי, כי כולם נשואי עון'
- ^ מקרא הוא בנבואת עמוס
- ^ לקוברו בארץ ישראל
- ^ לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד
- ^ לגור שם
- ^ כדמפרש
- ^ והא בבל מיוחס טפי
- ^ בפרק 'עשרה יוחסין' (קדושין עא,א)
- ^ הרי הן אצל בבל
- ^ כעיסה המעורבת, שאין ניכר בה מה בתוכה; כך כל המשפחות ספק
- ^ שנושאין נשים מארץ ישראל
- ^ של בבל מוליכין ארונותיהם ליקבר בארץ ישראל, ושל שאר ארצות הרחוקים מארץ ישראל וקרובים לבבל קוברים בבבל, שיש שם זכות תורה
- ^ לימות המשיח
- ^ על ארץ ישראל
- ^ ולעולם בארץ ישראל
- ^ בתמיה
- ^ מתגלגלים העצמות עד ארץ ישראל וחיין שם
- ^ ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל, ושם מבצבצין ויוצאים
- ^ יש כאן דברים מסותרים בדבר זה וצריך לתת להם לב
- ^ ולא היה צריך לזכות ארץ ישראל
- ^ רבה בר נחמני בפומבדיתא היה, והיה לו אחים בארץ ישראל, ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם
- ^ עוד שלחו לו כן
- ^ שנתן בה עיניו והיא בחוץ לארץ
- ^ יפה לך לעלות כאן ללמוד מפי רב, ש
- ^ כאן שיוכל ללמדך
- ^ כמו: במטות או בקתדראות יש סמיכה, בספסלין וכסאות אין סמיכה
- ^ ליברמן
- ^ מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא; הלכך: אפילו היא בת חמורה נקבה - אין מרביעין עליה חמור, שמא חוששין לזרע האב ונמצא מרביע כלאים; ורבנן פליגי ליה, ואמרי: אין חוששין לזרע האב, ואם בת סוסיא היא - מרביעין עליה סוס, ואם בת חמורה היא - מרביעין עליה חמור; הכי איתא בפרק 'אותו ואת בנו'
- ^ [כדלהלן:]יהנו לתלמידי חכמים מנכסיהם
- ^ מתעסק בממון תלמיד חכם כדי להגיע לידם שכר, והם פנויין לעסוק בתורה על ידי אלו, וכתיב 'חיים כולכם היום' - על ידי דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות
- ^ דרוש 'פסת בר' - לשון פיסת היד, שהיא רחבה, וחטה רחבה לא משכחת אלא פת אפויה [דהיינו גלוסקאות]; וכלי מילת - דרוש 'פסת' לשון 'כתונת פסים'
- ^ לשון תומר = דקל
- ^ שם
- ^ ניקב בו עד שעשה לידתו בתוכו, ואף על פי כן
- ^ את המותר
- ^ 'נבדל'
- ^ 'מן הקלח'
- ^ ללקט עליו העליונים
- ^ מתוך הענבה תשתהו ולא תצטרך לדורכו
- ^ סאה
- ^ כור, והוא שלשים סאין
- ^ שלא יעשה פרי
- ^ אין בו ליחלוח בפרי
- ^ לשון הסתהף שהיין מסית את השכור
- ^ לי
- ^ ותתרגם לשון שחוק ומחוך: חוך לי בעינים שלך
- ^ וטוב לי מיין כשתראני פנים צהובות ושוחקות
- ^ אף זו לשון שחוק: שהשוחק שיניו נגלין
- ^ לשון בטול
- ^ דלית: כרם המודל על גבי כלונסות טריליא"ה בלע"ז
- ^ שהרי ראית שבכל יום היין מתמעט מן האשכולות, וזהו עונש הבטול
- ^ קודם עמוד השחר