ביאור:בבלי כתובות דף עג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא תימא טעמיה דרב 'כיון שכנסה סתם - אחולי אחליה לתנאיה [1]', אלא טעמא דרב [2] 'לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות [3]'.
הא - פליגי בה חדא זימנא, דאתמר: קטנה [4] שלא מיאנה [5], והגדילה [6] עמדה ונישאת - רב אמר: אין צריכה גט משני [7]; ושמואל אמר: צריכה גט משני [8]' [רב כשיטתו, שאדם זהיר ואינו מסתכן שבעילתו בעילת זנות ולכן מקפיד ובועל לשם קידושין בקטנה שבגרה, ומוותר על תנאו כדי שלא תהיה בעילתו בעילת זנות; ושמואל סובר כשיטתו, שלאחר שהתנה תנאי – אינו חוזר בו, ובקטנה שבגרה אינו חושש אלא בועל על דעת קידושין ראשונים, שהם דרבנן; אם כן מדוע מלמדים את שתי המחלוקות?]
צריכא: דאי אתמר בההיא [קטנה שבגרה]- בההיא קאמר רב [שאין צריכה גט משני, כי היא נשואה לראשון] משום דליכא תנאה [9], אבל בהא - דאיכא תנאה [10] - אימא מודי ליה לשמואל! ואי אתמר בהא [קידושין על תנאי] - בהא קאמר שמואל [11], אבל בהך [קטנה שבגרה] - אימא מודי ליה לרב, צריכא.
תנן: ’[המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;] כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה'; כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא! מאי לאו - קידשה על תנאי וכנסה סתם [12], תיובתא דשמואל!
לא, קידשה סתם וכנסה סתם [13]; אבל קידשה על תנאי וכנסה סתם - הכי נמי דלא בעיא גיטא.
אדתני המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת [14]ליתני [15]: [16]כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת' וכל שכן [17] הא [18]!
'הכי נמי' קאמר [19]: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת; קידשה סתם וכנסה סתם - תצא שלא בכתובה - כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא!
ומאי שנא כתובה דלא בעיא?
דאמר: אי אפשי באשה נדרנית [20];
אי הכי גט נמי לא תיבעי [21]!?
אמר רבה: צריכה גט מדבריהם.
וכן אמר רב חסדא: צריכה גט מדבריהם.
רבא אמר: תנא - ספוקי מספקא ליה [22]; גבי ממונא – לקולא [23], גבי איסורא לחומרא.
אמר רבה: מחלוקת [24] בטעות שתי נשים [25], אבל בטעות אשה אחת [26] דברי הכל אין צריכה הימנו גט [27].
אמר <ליה> אביי: והא מתניתין [28], דטעות אשה אחת היא, וקמותבינן תיובתא מיניה [29]!
אלא [אי אתמר - הכי אתמר:] אמר רבה: מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים [30], אבל בטעות אשה אחת גרידתא [31] - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט [32].
איתיביה אביי [תוספתא קידושין פ"ד ה"ד [33] ]: קידשה בטעות [34], ופחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש [35] - אף על פי ששלח סבלונות [36] לאחר מיכן - אינה מקודשת [37], שמחמת קדושין הראשונים שלח [38], ואם בָּעֲלוּ – קנו; רבי שמעון בן יהודה משום רבי ישמעאל אמר: אם בעלו - לא קנו; והא הכא, דטעות אשה אחת היא, ופליגי! מאי? לאו טעות נדרים [39]?
לא, טעות פחות משוה פרוטה [40].
'פחות משוה פרוטה'? בהדיא קתני לה: קידשה בטעות ופחות משוה פרוטה!?
פרושי קא מפרש: קידשה בטעות, כיצד? - כגון שקידשה בפחות משוה פרוטה.
מר [תנא קמא] סבר: אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וגמר ובעל לשם קדושין, ומר [רבי שמעון בר יהודה בשם רבי ישמעאל] סבר: אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא בעל -אדעתא דקדושין הראשונים בעל.
איתיביה: הריני בועליך על מנת שירצה אבא - אף על פי שלא רצה האב מקודשת; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: רצה האב – מקודשת, לא רצה האב - אינה מקודשת והא הכא דכי טעות אשה אחת דמי [43] ופליגי [44]?!
התם - בהא קמיפלגי: מר סבר: על מנת שירצה האב = על מנת שישתוק האב, והא שתיק ליה! מר סבר: על מנת שיאמר אבא 'הן', והא לא אמר אבא 'הן'!
איתיביה: [45]: [תוספתא יבמות פ"יג ה"ה [46]] 'מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה [47] והיא 'יתומה בחיי האב' [48] והחזירה [49] - שחולצת ולא מתיבמת, מפני שגירושיה גירושין גמורין [50] ואין חזרתה חזרה גמורה [51]; במה דברים אמורים? - שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת - או חולצת או מתיבמת [52];
הערות
עריכה- ^ וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה
- ^ לענין גט דקסבר
- ^ ובעל לשם קידושין, ואפילו ימצא עליה נדרים; אבל לענין ממונא - בתנאיה קאי, שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה
- ^ יתומה
- ^ בקטנותה
- ^ ובא עליה ואחר כך מיאנה
- ^ דכי גדלה בא עליה - לשם קדושין, דיודע הוא שאין קידושי קטנה כלום
- ^ דכל הבועל - על דעת קדושין הראשונים בועל; ואף על גב דמודה שמואל שאסורה לשני, דמשנה שלמה היא (נדה נב,א) דאין הבת ממאנת משהביאה שתי שערות - גט מיהא בעיא מיניה, דהא דאמרי רבנן 'גדולה לא ממאנת' - מדרבנן הוא; ורב סבר דאורייתא היא, משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל
- ^ והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין
- ^ וסבר הוא שתקיים תנאה, דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר, ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין, דאינו חפץ באשה נדרנית
- ^ דכיון דאתני - אתנאי סמיך, דאינו חפץ בנדרנית
- ^ וסיפא - ארישא קאי, וקאמר: כתובה הוא דלא בעיא, דלענין ממונא לא אחיל תנאי, אבל גיטא בעיא, דלשם קדושין בעל, דאי משתכח עלה נדרים - לא תהא בעילתו זנות, כרב
- ^ ומילתא באפי נפשה היא; ולקמיה פריך: מאי שנא גט ומאי שנא כתובה
- ^ - בגוה ליכלליה, ו
- ^ הכי
- ^ 'המקדש על מנת שאין עליה נדרים ו
- ^ בלא כנסה
- ^ אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר
- ^ דהאי ונמצאו עליה דקתני - לאחר שניסת קאמר
- ^ ואף על גב דלא אתני כמאן דאתני דמי
- ^ דהא שמואל לית ליה 'אין אדם עושה בעילתו זנות', כדאשמועינן גבי קטנה
- ^ על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית אם לאו
- ^ דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא
- ^ דרב ושמואל
- ^ קידש לאה על תנאי, ואשה אחרת כנס סתם אחריה, ונמצאו עליה נדרים, והיינו טעותא: רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך, אף על פי שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית - צריכה הימנו גט, דלמא לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד; ושמואל אמר: כיון דגלי דעתיה - גלי( לכאורה שמואל לשיטתו, שאמר (לעיל סח,א): לפרנסה שמין באב; כלומר: אם אדם גילה דעתו פעם, אנו משערים שזו דעתו לעתיד, וסומכים על השערה זו להלכה למעשה)
- ^ קידשה על תנאי וכנסה סתם
- ^ אפילו רב מודה דדעתיה אתנאיה
- ^ למאי דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי
- ^ לעיל, אלמא איכא דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט. [ורש"י חוזר ומסביר:] ואף על גב דאנן הוא דאותבינן, ולאו רב איירי בה - קושיא היא לרבה, דהאי 'דברי הכל' דקאמר - סברא דידיה היא, ולאו מרב ושמואל שמעה, שהרי לא היה בדורם! אלא דקסבר: ליכא למאן דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה אתנאיה; [ומקשה אביי:] והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי
- ^ קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין; וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך; ושמואל סבר: הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה, ועל תנאי כך חזר וקידשה
- ^ שכנסה על ידי קדושין הראשונים
- ^ וכי אותבינן לעיל ממתניתין - הכי אותבינן: מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה, דבלא גירשה ליכא למאן דאמר; והיכא דגירשה מיהא קתני 'כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא'. ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין שתי נשים: כגון שקדש רחל על תנאי ואחר כך נתכוין לכנוס לאה, וכנסה סתם, ונמצאת רחל. וקשיא לי: נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין - הא לאו לרחל איכוין, ואמאי צריכה גט
- ^ ליברמן
- ^ קא סלקא דעתא טעות נדרים, כדמפרש ואזיל
- ^ אין קדושיו כלום, דלאו בר קיחה הוא: 'כי יקח איש' כתיב (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)
- ^ מגדנות שהחתן שולח לארוסתו
- ^ אכולה קאי; ואף על פי ששלח משהגדיל, ולא אמרינן 'ניהוי סבלונות קידושין'
- ^ לשם סבלונות ולא לשם קידושין
- ^ שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים, וכן למומין, ולכל תנאי שיתנה, וקאמר תנא קמא אם בעלו - קנו אלמא איכא למאן דאמר 'אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה, דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות'
- ^ דטעה בקדושין, דסבר שמקדשין בכך; ועלה קאמר אם בעלו – קנו: דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין, אבל בטעות תנאי - לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין, שסומך עליה: אם לא שתנאה קיים - לא היתה ניסת לי לחופה
- ^ לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי -
- ^ גבי פחות משוה פרוטה? מאי טעמא דרבי שמעון [בן יהודה משום רבי ישמעאל, שאמר: 'אם בעלו לא קנו’]
- ^ בכולהו גרסינן 'והא הכא דטעות אשה אחת היא' [ולא גרסינן 'דמי’]
- ^ דזו שהטעתו - היא שהתנת עמו, ולא גרשה בינתיים, ואיכא למאן דאמר מקודשת, וטעמא מאי? - לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות, וגמר ובעל בלא שום תנאי
- ^ ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: המגרש את האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר; והתם (יבמות קט א) מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו חכמים בה
- ^ ליברמן
- ^ וקבל אביה גיטה
- ^ אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה
- ^ בקטנותה, ומעשה קטנה אינו כלום
- ^ ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו'
- ^ לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם
- ^ שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח