ביאור:בבלי כתובות דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר: חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו: שאם אמר "פתח פתוח מצאתי" – נאמן [1].
אם כן [2], מה הועילו חכמים בתקנתם [3]?
אמר רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה [4].
תנא: הואיל וקנס חכמים הוא - לא תגבה אלא מן הזיבורית!
'קנסא'? מאי 'קנסא' [5]? אלא אימא 'הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית' [6];
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה מן התורה [7]'!
ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל הכי? והתניא [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשתא יז]: '[8] (שמות כב טז: אם מאן ימאן אביה לתתה לו) כסף ישקול כמוהר הבתולות - שיהא זה כמוהר הבתולות [9] ומוהר הבתולות כזה [10]; מכאן [11] סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'
איפוך [את דברי תנא קמא בדברי רבן שמעון בן גמליאל].
ומאי חזית דאפכת בתרייתא? איפוך קמייתא!
הא שמעינא ליה לרבן שמעון בן גמליאל דאמר 'כתובת אשה מדאורייתא', דתנן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא [12].
ואי בעית אימא: כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים שרבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'
ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי". אמר ליה רב נחמן: אסבוהו כופרי [13] מברכתא חביטא ליה [14].
והא רב נחמן הוא דאמר 'מהימן'?
מהימן - ומסבינן ליה כופרי.
רב אחאי משני: כאן בבחור כאן בנשוי [15].
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי". אמר ליה: שמא הטיתה? אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה; היטה [16] - מצאו פתוח, לא היטה מצאו נעול.
איכא דאמרי [17] הכי אמר ליה [18]: שמא במזיד הטיתה ועקרת לדשא ועברא [19]? אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהוא מהלך באישון לילה ואפילה היטה במזיד [20] מצאו פתוח, לא היטה במזיד - מצאו נעול!
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם!" אמרה לו: "רבי - בתולה הייתי"! אמר להם: הביאו לי אותו סודר; הביאו לו הסודר, ושראו במים וכבסו, ומצא עליו כמה טיפי דמים [21]; אמר לו: לך זכה במקחך.
אמר ליה הונא מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי: אנן נמי נעביד הכי!?
אמר ליה
גיהוץ [22] שלנו ככיבוס שלהם [23]! ואי אמרת ניעבד גיהוץ - מעברא ליה חומרתא [24] [25].
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"! אמרה ליה: "רבי! עדיין בתולה אני"!
אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה. הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין: בעולה ריחה נודף [26], בתולה אין ריחה נודף; אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף. אמר לו: לך זכה במקחך.
ונבדוק מעיקרא בגווה?
גמרא הוה שמיע ליה [27], מעשה לא הוה חזי,
וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר, ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל.
ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן, אמר לו: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים!"
בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה; אמר לו: לך זכה במקחך! אשריך שזכית למשפחת דורקטי!
מאי 'דורקטי'?
דור קטוע [28].
אמר רבי חנינא: תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש, דתני רבי חייא: כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה [29]'; ותנא משום רבי מאיר: כל אשה שדמיה מרובין - בניה מרובים.'
אתמר: רבי ירמיה בר אבא אמר: 'זכה במקחך' אמר ליה; ורבי יוסי בר אבין אמר 'נתחייב במקחך' אמר ליה [30].
בשלמא למאן דאמר 'נתחייב' - היינו דרבי חנינא, אלא למאן דאמר 'זכה' - מאי זכותא?
דלא אתי לידי ספק נדה.
ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! עדיין בתולה הייתי"!; ושני בצורת הוה; ראה רבי שפניהם שחורים [31]; צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחדר בעל ומצא דם; אמר לו: לך זכה במקחך!.
קרי רבי עליהם (איכה ד ח:חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות) צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ [32].
משנה:
בתולה - כתובתה מאתים, ואלמנה מנה; בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין [33] - כתובתן [34] מאתים [35] ויש להן טענת בתולים [36].
גמרא:
מאי אלמנה?
אמר רב חנא בגדתאה [37]: 'אלמנה' – על שם מנה [38].
אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר?
איידי דהא קרי לה 'אלמנה' - הא נמי קרי לה אלמנה.
אלמנה דכתיבא באורייתא [39] - מאי איכא למימר?
דעתידין רבנן דמתקני לה מנה.
ומי כתב קרא לעתיד [40]?
אִין, דכתיב (בראשית ב יד) ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור [והנהר הרביעי הוא פרת], ותנא רב יוסף: אשור זו סליקא [41]; ומי הואי [42]? אלא דעתידה - הכא נמי דעתידה.
ואמר רב חנא בגדתאה: מטר משקה מרוה ומזבל [43] ומעדן [44] וממשיך [45].
אמר רבא בר רבי ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי קרא? (תהלים סה יא) תלמיה [46] רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה [47] צמחה תברך.
אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח [48] ומזין [49] מחבב [50] מכפר.
היינו 'מכפר' היינו 'מזיח' [51]?
מזיח גזירות [52] ומכפר עונות.
ואמר רב חנא בגדתאה: תמרי משחנן [53] משבען משלשלן [54] מאשרן [55] ולא מפנקן [56].
אמר רב: אכל תמרים - אל יורה [57].
מיתיבי: תמרים: שחרית וערבית יפות [58] במנחה - רעות [59]; בצהרים [60] - אין כמותן [61], ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה [62] וחולי מעים, ותחתוניות!?
מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא מידי דהוה אחמרא; דאמר מר 'השותה רביעית יין - אל יורה'.
ואיבעית אימא לא קשיא: הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר אביי: אמרה לי אם 'תמרי מקמי נהמא - כי נרגא לדיקולא; בתר נהמא - כי עברא לדשא [63]'1
'דשא' - אמר רבא: 'דרך שם'; 'דרגא' - אמר רבא 'דרך גג';
'פוריא' - אמר רב פפא: שפרין ורבין עליה.
אמר רב נחמן בר יצחק:
הערות
עריכה- ^ כלומר: אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה, אבל כתובתה - חכמים תיקנוה: הם אמרו והם אמרו: הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח
- ^ שבידו להפקיעה
- ^ שתקנו לה כתובה
- ^ אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת: שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם, אלא היה מגרשה מתחילה
- ^ כלומר מאי פשע דקא קנסינן ליה
- ^ אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית - אינה יכולה לומר "תן לי עידית או בינונית בשוויה" אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה - יתן
- ^ מ'כסף ישקול' כדלקמן
- ^ במפתה נאמר
- ^ האמור במאנס את הבתולה (דברים כב כט): קנסו הכתוב חמישים כסף בשביל מוהר בתוליה
- ^ הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן חמישים אף כאן חמישים, ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות
- ^ מדקרי לה מוהר
- ^ בפרק בתרא [פ"יג מ"יא] תנן: נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל - שהן קלות; נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י - נותן לה ממעות ארץ ישראל מנין הכתוב בכתובה, דאזלינן לקולא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'נותן לה ממעות קפוטקיא שנשתעבד בהן כשאר מלוה, דקסבר כתובה דאורייתא
- ^ הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין: כמין קוצין, כדאמרינן בסוכה (לג,א) 'ואימא כופרא? - דרכיה דרכי נועם כתיב [משלי ג,יז]’
- ^ זונות העיר הזאת - ששמה 'מברכתא' - חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות - מאחר שהוא בקי בפתח פתוח
- ^ בחור לא מהימן, ומסבינן ליה כופרי על שמעיז פניו; נשוי מהימן ולא מסבינן ליה כופרי
- ^ כשהגיע לפתח ביתו הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח וכשמטין אותו לצדדין נפתח
- ^ בלא מתכוין לא שכיח הטיה, ולא אמרינן שמא הטה אלא
- ^ כך בדקו
- ^ עקרת הדלת והבריח
- ^ במתכוין ובכח
- ^ שהיו טיפי הדמים מכוסים בשכבת זרע
- ^ באבן הזכוכית
- ^ שהיו מימיהם יפים לכבס; או סמנין יפים היו להן לכבס; ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ
- ^ שפשוף האבן מעביר את הדם
- ^ חומרתא = אבן, כדאמרינן בגיטין (סט,ב) 'ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה': אבן הנמצאת באמה מחמת חולי
- ^ מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח
- ^ שעשו כן לבנות יבש גלעד, במסכת יבמות (ס,ב)
- ^ שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים
- ^ למהר לה הריון
- ^ על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך, לשון 'אין חבין לאדם' (לקמן יא,א); דבר שהוא לרעתו קרוי 'חובה'
- ^ מחמת רעבון
- ^ 'צפד עורם' דונש פירש כמו 'דבק עורם על עצמם' ומנחם פירש 'שחר עורם'
- ^ בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין, וחזרה ונשאתס
- ^ מן השני
- ^ שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו
- ^ אם לא מצאה השני בתולה - אבדה כל כתובתה, דמקח טעות היא לו
- ^ דמן בגדת
- ^ שאם נשאת משנתאלמנה - אין לה כתובה אלא מנה
- ^ ועדיין לא נתקנו כתובות
- ^ לקרות על שם דבר העתיד
- ^ שם עיר
- ^ העיר בנויה בבריאת עולם, דכתיב ההולך קדמת אשור
- ^ את הארץ
- ^ נותן עדנה וזיו בפירות
- ^ ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא
- ^ של ארץ ישראל
- ^ 'רוה' - הרי משקה ומרוה; 'תמוגגנה' - הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות; נפקא מצמחה תברך; 'תמוגגנה': דישטנפי"ר [למזוג, לערבב בנוזל]
- ^ קא סלקא דעתא מזיח עונות
- ^ בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה
- ^ את ישראל אל אביהם
- ^ הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר
- ^ רעות מעל ישראל
- ^ מחממות
- ^ שלשול
- ^ מחזיקות כח, כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א יז)
- ^ אינן מרבות אסטניסא על הלב; וכלן לשבח
- ^ שום הוראה, לפי שטורדות דעתו כשיכור
- ^ כללא דמילתא: לאחר אכילה יפות: שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית, כדאמר ב'המקבל' (בבא מציעא קז ב); ערבית - לאחר אכילה
- ^ שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים
- ^ לאחר הסעודה שאכל ושבע
- ^ וטובות יותר מערבית, לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה, אבל בלילה טורח הוא לו
- ^ דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא
- ^ מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת