ביאור:בבלי כתובות דף פג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
הכותב לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסיך" - הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך" [1][2]? - שאם מכרה ונתנה קיים.
כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן" - הרי זה אינו אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה.
רבי יהודה אומר: לעולם אוכל פירי פירות [3] עד שיכתוב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם".
כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך" - אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מתה - יירשנה, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה [4] וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל [5].
גמרא:
תני רבי חייא: האומר לאשתו [6].
וכי כתב לה הכי מאי הוי [7]? והתניא: 'האומר לחבירו "דין ודברים אין לי על שדה זו" [8], ו"אין לי עסק בה", ו"ידי מסולקת הימנה" - לא אמר כלום [9]!?
אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה [10], כדרב כהנא; דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לאדם ממקום אחר [11] - אדם מתנה עליה שלא יירשנה [12]; וכדרבא, דאמר רבא: האומר "אי אפשי בתקנת חכמים [13] כגון זו [14]" - שומעין לו.
מאי 'כגון זו' [15]?
כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב [16]: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" [17].
אי הכי [18] - [19] אפילו נשואה נמי?
אמר אביי: נשואה - ידו כידה [20].
רבא אמר: ידו עדיפא מידה.
נפקא מינה לשומרת יבם [21].
איבעיא להו: קנו מידו [22] מהו [23]?
אמר רב יוסף: מדין ודברים קנו מידו [24].
רב נחמן אמר: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר אביי: מסתברא מילתא דרב יוסף
בעורר [25], אבל בעומד [26] [ולכן] - מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר אמימר: הלכתא: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר ליה רב אשי לאמימר: בעורר או בעומד?
למאי נפקא מינה?
לכדרב יוסף.
אמר ליה: 'לא שמיע לי';
[ומסבירה הגמרא] כלומר: 'לא סבירא לי'.
אם כן למה כתב לה וכו':
ותימא ליה 'מכל מילי סליקת נפשך' [27]?
אמר אביי: יד בעל השטר על התחתונה [28].
אימא מפירי [29]?
אמר אביי: בוצינא טב מקרא [30]!
ואימא מירושה [31]?
אמר אביי: מיתה שכיחא, מכירה לא שכיחא [32]; וכי מסליק איניש נפשיה - ממילתא דלא שכיחא, ממילתא דשכיחא לא מסליק איניש נפשיה
רב אשי אמר: [33] 'בנכסייך' [34] - ולא בפירותיהן [35]; 'בנכסייך' - [36] ולא לאחר מיתה [37].
רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות:
תנו רבנן: אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות: הכניסה לו קרקע ועשתה פירות - הרי הן פירות; מכר פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות - הרי הן פירי פירות.
איבעיא להו: לרבי יהודה [38]: 'פירי פירות' דוקא [39], או דלמא 'עד עולם' דוקא [40]? או דלמא תרוייהו דוקא? אם תמצי לומר 'פירי פירות' דוקא – 'עד עולם' למה לי [41]? [היינו אומרים:] הא [את זה] קמ"ל [בא ללמדנו במשנה]: כיון דכתב לה 'פירי פירות' כמאן דכתב לה 'עד עולם' דמי [42]! ואם תמצי לומר 'עד עולם' דוקא – 'פירי פירות' למה לי [43]? [היינו אומרים:] הא [את זה] קמ"ל [בא ללמדנו במשנה]: אע"ג דכתב לה 'פירי פירות' אי כתב לה 'עד עולם' – אין [44], אי לא [כתב לה 'עד עולם’]– לא [45]; ואם תמצי לומר תרוייהו דוקא - תרתי למה לי [46]?
צריכא: דאי כתב לה 'פירי פירות' ולא כתב לה 'עד עולם' - הוה אמינא פירי פירות הוא דלא אכיל, אבל פירא דפירי פירות אכיל, להכי איצטריך 'עד עולם'; ואי כתב לה 'עד עולם' ולא כתב לה 'פירי פירות' - הוה אמינא לעולם אפירות קאי [47]! להכי איצטריך 'פירי פירות'.
איבעיא להו: כתב לה 'דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירות' מהו שיאכל פירות? מפירי פירות סליק נפשיה, מפירי לא סליק נפשיה? או דלמא מכל מילי סליק נפשיה?
פשיטא דמכל מילי סליק נפשיה, דאי אמרת מפירי פירות סליק נפשיה, מפירי לא סליק נפשיה - כיון דאכלינהו [48] [49] - פירי פירות מהיכא?
וליטעמיך, הא דתנן "רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות כו'" - כיון דאכלינהו לפירי פירי - פירות מהיכא? אלא בדשיירא! הכא נמי בדשייר [50].
רבן שמעון בן גמליאל אומר [אם מתה יירשנה, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.]
אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא מטעמיה.
מאי 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה'?: אילימא 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר אם מתה יירשנה' - ולאו מטעמיה, דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים [51], וקסבר ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [52] -
הערות
עריכה- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ על מה כתב רש"י דברים אלה? הרי המשנה מפרשת? האם גירסתו היתה בלי התשובה?
- ^ ובגמרא מפרש אלו הן פירי פירות
- ^ דקסבר ירושת הבעל דאורייתא; ובבבא בתרא (דף קיא) נפקא לן מהאי קרא (במדבר כז יא): 'לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה' האי 'וירש אותה' יתירא הוא, לדרשא: שהאיש יורש את שארו, ושארו זו אשתו; ואף על גב דשארו דקרא לאו אשתו היא, דהא כתיב ביה 'ונתתם את נחלתו לשארו' וליכא למימר שתירש האשה את בעלה דהא 'ממשפחתו' כתיב - מיהו גבי קרא יתירא ד'וירש אותה' - דרשינן הכי: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו' - שארו – 'וירש אותה' - האיש יורש את אשתו
- ^ אבל פירות תקנתא דרבנן היא ומצי לאתנויי עלייהו
- ^ ולא תני 'כותב', דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה
- ^ וכל שכן אמירה
- ^ כגון שדה של שותפין, ואמר האחד לחברו אחד מן הלשונות הללו [בין בכתיבה בין באמירה]
- ^ דאין כאן לשון מתנה
- ^ ודאי מי שהקרקע שלו ובא ליתנו לחבירו - צריך לשון מתנה; ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה בנכסים, ומתנה עמה שלא יזכה בהן לכשישאנה, ואין צריך לשון מתנה - שהרי אין לו עכשיו רשות בהן
- ^ שאינה ירושת אבותיו, אלא על ידי מעשיו תבא לו, כגון נחלת אשתו הבאה לו על ידי נשואין שלו
- ^ דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן והוא בא למחול עליה מוחל וכדרב הונא
- ^ שתיקנו לטובתי ואינה טובה לי
- ^ לקמן מפרש אהייא אתמר
- ^ אהיכא אמרה רבא
- ^ אמזונות שתיקנו לאשה תחת מעשה ידיה
- ^ ואי אמרה 'אי אפשי בתקנה זו שתיקנו חכמים לטובתי, שחשו לכל הנשים זימנין דלא ספקי להו מזונות במעשה ידיהן ותקנו להן מזונות ומעשה ידיהן לבעל - אני איני צריכה לכך: מעונגת אני, ואי אפשי לעשות מלאכה - אמצא לי מזונות" או "יש לי אומנות יקרה יתר על כדי מזונותי"
- ^ דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול עליה
- ^ אמאי אצטריך דבי רבי ינאי לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה?
- ^ והרי הוא כשותף בהן, וכיון שנכסים שלו - צריך לשון מתנה ואין מועיל בה לשון 'דין ודברים'
- '^ כלומר: לענין "דין ודברים" לא פליגי [אביי ורבא], דבין 'ידו כידה' ובין 'ידו עדיפא מידה' - אין מועיל בה לשון 'דין ודברים' לסלקו; ופלוגתא דאביי ורבא - לענין שומרת יבם איצטריך, וביבמות אפליגו בה אביי ורבא בפרק 'החולץ' (דף לט,א) גבי מתניתין דפרק דלעיל, ב'האשה' (כתובות פ ב): שומרת יבם שנפלו לה נכסים, דקתני מתה - מה יעשה בכתובתה כו' ואיפליגו בית שמאי ובית הלל, ואוקי אביי פלוגתייהו בשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל, בחיי בעל הראשון - קסבר אביי 'ידו כידה', לפיכך כשמת ונפלה לפני יבם ומתה עד שלא נתיבמה – יורשיה, ויורשי הבעל - שניהם באים לירש: זה מכח אחותו וזה מכח אחיו; לבית שמאי חלוקה עדיפא, ולבית הלל חזקה קמייתא עדיפא; לפיכך: נכסי מלוג בחזקת יורשי האב. ופליג רבא אדאביי, דאמר [רבא]: אי דנפלו לה כשהיא תחתיו - דכולי עלמא ידו של בעל עדיפא מידה, וכשמת - עמד אחיו ליבמה במקומו, והרי הוא כמותו, ואם מתה כשהיא שומרת יבם - אין ליורשיה בהן כלום, ומתניתין דב"ש - דנפלו לה כשהיא שומרת יבם
- ^ אברייתא ד'האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו' קאי, אבל אמתניתין לא מהניא קנין ליפות כחה, דהא באמירה בלא לשון מתנה סגי לאסתלוקי אפילו מגופה של קרקע היכא דפריש, כדקתני סיפא; וטעמא דמתניתין - דאמר 'הרי זה אוכל פירות' - לאו משום גריעותא דלשון 'דין ודברים' הוא, אלא משום דלא פריש ממאי סליק נפשיה, ואמרינן 'ידה על התחתונה', כדמפרש לקמן, ואינה יכולה לומר 'מן הכל נסתלקת'; הילכך מה לי 'קנו' מה לי 'לא קנו'! אלא אברייתא קא בעי לה, דקתני 'לא אמר כלום', וטעמא [הסיבה לשאלה היא] משום גריעותא דלישנא הוא
- ^ מי אמרינן 'לא הקנה בחליפין הללו כלום, ולא אמר עליה אלא לשון "דין ודברים"? או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש, שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה, ועל גופה של קרקע קנו מידו, ומתנה גמורה היא
- ^ מה שפירש על הקנין 'קנו מידו' והוא לשון 'דין ודברים' ואינו כלום
- ^ כשבא חברו זה להחזיק בחלקו - מיד עמד וערער על המתנה, ואמר 'לא נתתי לך את השדה, ודין ודברים בעלמא אמרתי לך, שלא אריב עמך'
- ^ יום או יומים ואח"כ ערער – לא [נאמר מדין ודברים קנו מידו], [אלא נבין] דהשתא הוא דקא הדר ביה, ולמדוהו לטעון כך
- ^ כיון דאוקמת דבלשון זה יכול להסתלק - למה אינו מסולק מן הכל
- ^ כל המוציא שטר על המוחזק בדבר, מה שמפורש בשטר יכול לתבוע עליו, ואם השטר סתום - מורידים אותו לפחות שבמשמעות השטר; וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים: לאכול פירות, ולירש, ואם תמכור - מכרה בטל; וזו מוציאה עליו שטר 'שכתבת לי דין ודברים אין לי בנכסייך', ולשון סילוק הוא זה; והוא יכול לטעון 'ודאי לשון סילוק הוא, אבל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים' וזו היא המכירה, אבל כל זמן שלא תמכור - אוכל פירות
- ^ מסלק נפשיה, שלא יאכל פירות בחייה, והוא פחות שבכולן, אבל אם תמכור - שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי לירש אם תמות בחייו - יהא מכרה בטל, ויירשנה
- ^ 'בוצינא': דלעת קטנה; 'קרא': דלעת גדולה; והאומר לחבירו 'קח לך דלעת קטנה בגינתי, או המתן עד שיגדילו וקח גדולה' - טוב לו ליקח הקטנה מיד, כי לא ידע מה יולד יום; אף כאן: חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר, ומיד, מביטול מכר, שאינו מיד אלא לכשתמכור - ושמא לא תמכור
- ^ סליק נפשיה, והוא הפחות: שמא לא תמות בחייו; אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא תמכור ויפסיד אכילת פירות שהוא עכשיו
- ^ שאין אשה רוצה למכור נכסי בית אביה
- ^ אין לך אלא דקדוק הלשון
- ^ אמר לה
- ^ אבל לא בפירותיהן
- ^ ובעודן שלה קאמר לה, דהא 'בנכסייך' קאמר
- ^ שבטל שמה מעליהן
- ^ דתנא תרתי 'ובפירי פירותיהן' 'עד עולם'
- ^ בהאי לישנא לחוד סגי לאסתלוקי מפירי פירות ומפירי דפירי פירות, ולא בעי 'עד עולם', ואי כתב 'בפירותיהן עד עולם' ולא כתב 'בפירי פירות' - לא אסתלק מפירי פירות
- ^ וב'עד עולם' תליא מילתא, ו'בפירי פירות' לא בעי למיכתב, ואי כתב 'מפירי פירות' ולא כתב 'עד עולם' - לא איסתלק מפירי דפירי פירות
- ^ למיתני מתניתין, הואיל ולא צריך למיכתביה
- ^ והכי קאמר עד שיכתוב ובפירי פירותיהן היינו עד עולם
- ^ למיתני מתניתין? ליתני 'בפירותיהן עד עולם', הואיל וביה תליא, והוא לשון פירות ופירי פירות
- ^ ודאי לא בעי למכתב [’פירי פירות’]
- ^ מיהו אי לא תני [’פירי פירות’] הוה אמינא דאי כתב 'פירי פירות' - הוה ככותב 'עד עולם', להכי תני למימר: דאפילו כתב 'פירי פירות' - בעינן 'עד עולם'
- ^ למיכתב בשטר
- ^ לא אוכל הפירות לעולם, לא בשנה זו ולא בשנים הבאות, אבל פירי פירות אוכל
- ^ לפירות
- ^ הכי גרסינן: 'כיון דאכלתינהו לפירות' ולא גרסינן 'דאכלינהו'
- ^ אם לא אכלן ומכרן ולקח בהו קרקע ועשתה פירות - סילק נפשו מהן ולא מן הראשונים
- ^ כרבי יהודה, דאמר גבי מקדש את האשה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה - בדבר שבממון תנאו קיים, והכא אמאי יירשנה?
- ^ להיות תנאו בטל