ביאור:בבלי כתובות דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משום דרב זביד גברא רבה הוא [1] - אפכיתו ליה לדינא עילויה [2]? האמר רב כהנא מיבעיא 'בעי לה רבא ולא פשיט'?! השתא דלא אתמר לא הכי ולא הכי - תפסה לא מפקינן מינה, לא תפסה - לא יהבינן לה; ומשהינן לה תריסר ירחי שתא [שנים עשר חודש] [3] אגיטא [עד למתן הגט] [4], ובהנך תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל.
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם.
מיתיבי: אחת לי ארוסה ונשואה; אפילו נדה אפילו חולה ואפילו שומרת יבם [ואין הבדל בין שומרת יבם לארוסה]?
לא קשיא: כאן שתבע הוא [5], כאן שתבעה היא [6], דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: תבע הוא - נזקקין לו, תבעה היא - אין נזקקין לה [7].
במאי אוקימתא להא דשמואל? ב'שתבעה היא'? האי [במקרה זה, וכי יש לומר] 'כותבין אגרת מרד על ארוסה'? [צריך היה לכתוב] 'לארוסה' [לטובת הארוסה נגד הבעל המסרב] מיבעי ליה [8]!?
הא - לא קשיא: תני 'לארוסה' [לטובתה, נגד הבעל].
מאי שנא שומרת יבם [מהבעל], דלא [שאין נזקקין לה לכתוב נגדו אגרת מרד]? דאמרינן לה "זיל, לא מפקדת [9]".
ארוסה נמי - נימא לה "זיל, לא מפקדת"?!
אלא בבאה מחמת טענה, דאמרה "בעינא חוטרא לידא [10] ומרה[11] לקבורה [12]".
הכא נמי שומרת יבם - בבאה מחמת טענה [ויוציאו עליו אגרת סירוב]!?
אלא אידי ואידי - שתבע הוא, ולא קשיא: כאן לחלוץ וכאן לייבם, דאמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: תבע לחלוץ [13] - נזקקין לו [14]; תבע לייבם - אין נזקקין לו.
מאי שנא לייבם, דלא?
[15] דאמרינן ליה: זיל ונסיב איתתא אחריתי.
'לחלוץ' נמי נימא ליה: "זיל ונסיב איתתא אחריתי" [ומדוע לכתוב נגדה? הרי הוא יכול לשאת אשה אחרת, ויחלוץ לה כשתסכים לכך]?!
אלא דאמר: "כיון דאגידא בי - לא קא יהבו לי אחריתי".
הכא נמי [ברוצה ליבם]: "כיון דאגידא בי לא קא יהבו לי אחריתי" [ונקבל טענה זו]?!
אלא אידי ואידי - שתבע לייבם, ולא קשיא: כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה, דתנן [בכורות פ"א מ"ז]: מצות יבום קודמת למצות חליצה - בראשונה, שהיו מתכוונין לשום מצוה; עכשיו, שאין מתכוונין לשום מצוה – אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.
עד מתי הוא פוחת [עד סוף המשנה]:
מאי טרפעיקין?
אמר רב ששת: אסתירא [16].
וכמה אסתירא?
פלגא דזוזא [17].
תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקין, שהן תשע מעין: מעה וחצי לכל יום [18].
אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל: מאי שנא איהו, דיהבינן ליה דשבת [19], ומאי שנא איהי דלא יהבינן לה דשבת?
איהי דמיפחת קא פחית - לא מיחזי כשכר שבת [20], איהו דאוסופי קא מוספא
מיחזי כשכר שבת.
אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל: מה בין מורד למורדת [21]?
אמר ליה: צא ולמד משוק של זונות, מי שוכר את מי [22].
דבר אחר: זה יצרו מבחוץ [23] וזו יצרה מבפנים.
משנה:
המשרה את אשתו על ידי שליש [24] - לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין,
אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורין [26] אלא רבי ישמעאל, שהיה סמוך לאדום;
ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות [27] או מנה דבילה [28]; ואם אין לו - פוסק לעומתן פירות ממקום אחר;
ונותן לה מטה מפץ [29] ומחצלת;
ונותן לה כפה לראשה [30] וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד [31], וכלים של חמשים זוז משנה לשנה;
ואין נותנין לה לא חדשים [32] בימות החמה [33] ולא שחקים בימות הגשמים, אלא נותן לה כלים [34] של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים [מה שנשאר מהבלאות בסוף הקיץ] - שלה [35].
נותן לה מעה כסף [36] לצורכה [37], ואוכלת עמו [38] מלילי שבת ללילי שבת; ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה - מעשה ידיה [39] שלה.
ומה היא עושה לו?
משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל [40] או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל [41];
ואם היתה מניקה - פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים? בעני שבישראל, אבל במכובד - הכל לפי כבודו.
גמרא:
מני מתניתין [שנאמר בה: לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין]?: לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא רבי שמעון, דתנן [עירובין פ"ח מ"ה]: 'וכמה שיעורו [42]? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, מזונו לחול ולא לשבת - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: לשבת ולא לחול; וזה וזה מתכוונין להקל [43];
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: [44] ככר הלקוח בפונדיון מארבע סאין לסלע [45];
רבי שמעון אומר: [46] שתי ידות לככר [47] משלש ככרות לקב [48]; חציה [49] לבית המנוגע [50]; וחצי חציה לפסול את הגוייה [51], וחצי חצי חציה לקבל טומאת אוכלין.'
מני [לפי מי משנתנו, שנאמר בה: 'לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין’]? אי רבי יוחנן בן ברוקא - תמני [52] הויין [53], ואי רבי שמעון [שהסביר רש"י בשיטתו לעיל: ונמצא הקב תשע סעודות]- [שני הקבין שבמשנתנו] תמני סרי הויין [54]!?
לעולם - רבי יוחנן בן ברוקא, וכדאמר רב חסדא: צא מהן שליש לחנווני [55] - הכא נמי: אייתי תילתא שדי עלייהו [תוסיף על התפוקה מהחיטה, ולא לפי החשבון שאמרנו לעיל: 'נמצא לרבי יוחנן לחצי קב שתי סעודות', אלא שלש סעודות לחצי קב].
אכתי [56] תרתי סרי הויין [קביים הם ארבע פעמים חצי קב שבו מזון שלש סעודות ובסה"כ הם שנים עשר]?
אוכלת עמו לילי שבת [57] [שתי סעודות; ועוד שנתים עשרה שנן – בס"ה ארבעה עשר].
הניחא למאן דאמר 'אכילה' – ממש, אלא למאן דאמר 'אכילה' = 'תשמיש' מאי איכא למימר [58]? ועוד: תליסר הויין [כי בממוצע חצי השבתות אינה טהורה ואינה אוכלת עמו, וחסר לה סעודה]! אלא כדאמר רב חסדא: צא מהן מחצה לחנווני – הכא נמי אתיא פלגא ושדי עלייהו [תוסיף על התפוקה מהחיטה, ולא לפי החשבון שאמרנו לעיל: 'נמצא לרבי יוחנן לחצי קב שתי סעודות', אלא חצי קב לארבע סעודות, ולקביים – ששה עשר סעודות, שהם שנים עשר לימות החול וארבע סעודות לשבתות].
קשיא דרב חסדא אדרב חסדא [פעם אמר שליש לחנווני ופעם אמר מחצה לחנווני]!?
לא קשיא: הא באתרא דיהבי ציבי [59], הא באתרא דלא יהבי ציבי [60].
אי הכי - שיתסרי [ששה עשר] הויין!? כמאן? כרבי חידקא [61], דאמר 'ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת' [62]?
אפילו תימא רבנן: דל חדא לארחי ופרחי.
השתא דאתית להכי - אפילו תימא רבי שמעון [63]; לרבנן - [64] - דל תלת [65] לארחי ופרחי, לרבי חידקא - דל תרתי לארחי ופרחי.
אמר רבי יוסי לא פסק שעורין [אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום]:
אלא באדום הוא דאכלין שעורים, בכולי עלמא לא אכלי?
הכי קאמר: לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום, מפני ששעורין אדומיות רעות הן.
ונותן לה חצי קב קיטנית:
ואילו יין לא קתני! מסייע ליה לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר:
הערות
עריכה- ^ ולא יערער על דברינו מחמת ענותנותו
- ^ לחובתו
- ^ אולי תחזור בה
- ^ ותו לא
- ^ והיא מורדת
- ^ והוא מורד
- ^ לכתוב לה אגרת מרד להוסיף על כתובתה; ולקמן מסיק פירושא ואזיל: משום דלא מפקדא אפריה ורביה
- ^ וכותבין אגרת על הבעל
- ^ בפריה ורביה, כדאמרינן ביבמות (סה,ב)
- ^ רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו
- ^ מילולית: כלי חפירה
- ^ וביום מותי יקברני
- ^ והיא אינה רוצה אלא להתייבם
- ^ לכתוב אגרת מרד עליה
- ^ לפי שאין מתכוין לשם מצוה, וכמשנה אחרונה [שיש להעדיף חליצה על ייבום]
- ^ סלע מדינה
- ^ זוז צורי, שהוא שש מעה כסף; נמצא 'טרפעיק' = שלשה מעות
- ^ לששת ימי המעשה; ומשבת לא יהבינן לה, כדאמר לקמן
- ^ כשהיא מורדת עליו דהא שבעה טרפעיקים טרפעיק ליום
- ^ [כמו שמשתכר בשבת] גזרה משום מקח וממכר ושכירות
- ^ מאי שנא כשהוא מורד אינו נותן אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרפעיק
- ^ הוי אומר האיש שוכר את האשה, שמע מינה: צערו מרובה
- ^ קשויו ניכר ומתגנה
- ^ שנותן לה מזונותיה בבית אפוטרופוס ואינה מתגלגלת עמו
- ^ 'המשרה': המכרה 'ויכרה להם כירה' מתרגמינן 'שירותא' (מלכים ב ו כג)
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ תאנים יבשין
- ^ תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל
- ^ רך ממחצלת
- ^ צעיף אחד משנה לשנה
- ^ אמנעלים קאי: מנעלים חדשים לכל שלשת רגלים
- ^ קשים לה
- ^ לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים
- ^ חדשים
- ^ אף כשיקנה לה חדשים; ובגמרא מפרש למאי מיבעי לה
- ^ לכל שבת
- ^ לדברים קטנים
- ^ שהוא ליל עונה
- ^ אוקימנן (לעיל נט,א) מותר מעשה ידיה
- ^ משקל של יהודה כפלים כשל גליל
- ^ שתי קשה לטוותו כפלים כשל ערב
- ^ של עירובי תחומין
- ^ רבי מאיר היה רגיל לאכול פת בשבת יותר מבחול, שהיה ממשיך פת לכל מינים הבאין לפניו; ורבי יהודה היה אוכל פת בחול יותר מבשבת, שהיה שבע במיני מעדנים
- ^ רבי יוחנן בן ברוקא נתן שיעור קצוב:
- ^ כשלוקחין ארבעה סאין בסלע - הן שתי סעודות, וקא סלקא דעתא: חצי קב, שהרי הסלע - מ"ח פונדיונין: שש מעה כסף דינר, ומעה - שני פונדיונין, הרי י"ב לדינר; וארבע דינר לסלע - הרי מ"ח; וארבע סאין = כ"ד קבין = מ"ח חצאי קבין; נמצא לרבי יוחנן לחצי קב שתי סעודות
- ^ שתי סעודות הן
- ^ של ככר
- ^ ונמצא הקב תשע סעודות שלש סעודות לככר ושלש ככרות לקב
- ^ של ככר
- ^ השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס - חצי ככר - מטמא בגדים, כדכתיב 'והאוכל בבית יכבס בגדיו' - כששוהה שיעור אכילה הכתוב מדבר [ואפילו לא אכל דבר], כדתניא בתורת כהנים; ואע"ג דגבי סעודת עירוב אמרנו שלש סעודות בככר - אין בו אלא שתי סעודות בינוניות, [ומה שאמרן 'שלש' בעירוב] - ושל עירוב - שיעורו להקל, ובמצומצמות; והיינו דאמרינן 'אכילת פרס' בכל שיעור שהיית סעודה, לפי ששיערוהו כחצי הככר
- ^ האוכל שיעור חצי פרס אוכלים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבול, והוא שתי ביצים; שהככר של שלש לקב - שמונה ביצים הוא, שהקב - כ"ד ביצים, ארבע לוגין; חציה של ככר – ארבע ביצים, חצי חציה - שתי ביצים
- ^ סעודות
- ^ קביים חטים דמתניתין [כפי שהסביר רש"י למעלה: 'נמצא לרבי יוחנן: לחצי קב שתי סעודות', ולכן לשני קב רק שמונה סעודות], וארבעה עשרה סעודות היא צריכה לשבת
- ^ שמונה עשר הויין, והיא אינה צריכה אלא י"ד
- ^ רבי יוחנן לא שיער בחצי קב אלא בככר הלקוח בפונדיון מן החנווני, והוא [החנווני] לקח ארבע סאין חטין בסלע, ומשתכר שליש בטורח - נמצאו בחצי קב שלש סעודות: השתים הוא מוכר בפונדיון שנתן, והשלישי משתכר
- ^ קביים דמתניתין
- ^ כדתנן במתניתין
- ^ פלוגתא לקמיה בשמעתין
- ^ מי שמוכר חטים לחנווני לעשות ככרות ולמכור בשוק - במקום שהוא נותן לחנווני עצים לאפות אינו משתכר [החנווני] אלא שליש
- ^ ובמקום שאינו נותן עצים – מעכב [החנווני] לעצמו מחצה, שממעט הככרות למכור ביוקר כדי יציאת העצים
- ^ בתמיהThis is in your [Kollel Iyun Hadaf’s] review of the daf on 64b:
5. Question: (If so, 1/4 Kav wheat makes 2 meals) - 2 Kabim are 16!
i. Suggestion: Our Mishnah is as R. Chidka, who says that a person must eat 4 meals on Shabbos.
6. Rejection: No, our Mishnah can be as Chachamim - the extra meal is for guests.
The Rashi on that suggestion says that it is a bitmiya, implying that the Gemara doesn't like that possibility, which is understandable since Rav Chidka is a daas yachid. However, if the gemara doesn't like that possibility here, then how come on the next line, the gemara says that Rav Shimon will work out also and you get 18 if the 3 extra meals are for the guests according to the Chachamim or the 2 extra meals according to Rav Chidka. Why bother mentioning Rav Chidka again if the Gemara didn't think that was a viable answer the line before? [David Greenstone, St. Louis, MO, USA]
----------------------------------------------
The Kollel replies:
Originally, the Gemara understood that if the Mishnah means sixteen meals, the Mishnah would be a Stam Mishnah which could only be reconciled according to Rav Chidka, in which case the Stam Mishnah would not be according to Halachah, and thus the Gemara prefers to find a better resolution.
However once we see that the Mishnah can be reconciled also according to the Chachamim, we may reconcile it even according to Rav Chidka for it is no longer a Stam Mishnah, since we are not forced to explain it according to Rav Chidka. - Dov Zupnik - ^ נימא כרבי חידקא סתם לה מתניתין, דאמר ב'כל כתבי הקדש' ארבעה סעודות לשבת
- ^ דאמר תמני סרי הויין
- ^ ואי כרבנן סבירא ליה לתנא דידן בסעודות שבת
- ^ יתירתא