ביאור:בבלי כתובות דף לז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וסבר רבי יהודה 'בקדושתה קיימא'? והתניא: 'הגיורת שנתגיירה וראתה דם ^[1]: רבי יהודה אומר: דיה שעתה ^[2]; רבי יוסי אומר: הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה;

וצריכה להמתין שלשה חדשים ^[3] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד' ^[4]?

אמר ליה [רב יוסף לרב פפא בר שמואל]: גיורת אשבויה קא רמית? גיורת לא מנטרא נפשה, שבויה מנטרא נפשה.

[שאל רב פפא בר שמואל את רב יוסף:] ורמי שבויה אשבויה, דתניא: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין שלשה חדשים ^[5] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד.

אשתיק [רב יוסף].

[אחרכך] אמר ליה [רב יוסף לרב פפא בר שמואל]: מידי שמיע לך בהא?

[רב פפא בר שמואל לרב יוסף] אמר ליה: הכי אמר רב ששת: שראוה שנבעלה.

אי הכי - מאי טעמא דרבי יוסי ?

אמר רבה: קסבר רבי יוסי: אשה מזנה משמשת במוך ^[6] שלא תתעבר; בשלמא גיורת - כיון דדעתה לאיגיורי מנטרא נפשה ^[7]; שבויה נמי, דלא ידעה היכא ממטו לה ^[8]; שפחה נמי דשמעה מפי מרה [שתוך זמן קצר ישחרר אותה]; אלא יוצאה בשן ועין ^[9] - מאי איכא למימר ^[10]? וכי תימא 'כל ממילא לא אמר רבי יוסי ^[11]' - הרי אנוסה ~~ומפותה~~ [רש"י לא גורס 'מפותה’], דממילא ^[12], ותניא: אנוסה ומפותה צריכות להמתין שלשה חדשים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד!

אלא אמר רבה: קסבר רבי יוסי: אשה מזנה מתהפכת ^[13] כדי שלא תתעבר ^[14].

ואידך?

חיישינן שמא לא נהפכה יפה יפה.

[במשנה: הבא על בתו על בת בתו על בת בנו על בת אשתו על בת בנה על בת בתה - אין להן קנס, מפני שמתחייב בנפשו, שמיתתן בידי בית דין, וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון] שנאמר: (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה) ולא יהיה אסון - ענוש יענש [כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים]:

והא [וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון]- מהכא נפקא? מהתם נפקא: ’[דברים כה,ב: והיה אם בן הכות הרשע - והפילו השפט והכהו לפניו] כדי רשעתו [במספר] – משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות'!

חדא במיתה וממון, וחדא במלקות וממון, וצריכא: דאי אשמעינן מיתה וממון - משום דאיכא איבוד נשמה ^[15], אבל מלקות וממון, דליכא איבוד נשמה - אימא לא ^[16]! ואי אשמעינן מלקות וממון - משום דלא חמיר איסוריה ^[17] אבל מיתה וממון, דחמיר איסוריה - אימא לא! צריכא.

ולרבי מאיר, דאמר 'לוקה ומשלם' - תרתי למה לי?

חדא במיתה וממון

עמוד ב

וחדא במיתה ומלקות, וצריכא: דאי אשמעינן מיתה וממון - משום דחדא בגופיה וחדא בממוניה לא עבדינן, אבל במיתה ומלקות, דאידי ואידי בגופיה - אימא 'מיתה אריכתא' היא, ונעביד ביה! ואי אשמעינן מיתה ומלקות - דתרתי בגופיה לא עבדינן, אבל מיתה וממון, דחדא בגופיה וחדא בממוניה - אימא נעביד ביה? צריכא.

(במדבר לה לא) ולא תקחו כופר לנפש רוצח ^[18] [אשר הוא רשע למות כי מות יומת] למה לי?

^[19] דאמר רחמנא: ^[20] לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מקטלא ^[21].

(במדבר לה לב) לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו [לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן] ^[22] - למה לי?

דאמר רחמנא: לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מן גלות.

ותרי קראי למה לי?

חד בשוגג וחד במזיד, וצריכי: דאי אשמעינן מזיד ^[23] משום דחמיר איסוריה, אבל שוגג דלא חמיר איסוריה אימא לא ^[24]! ואי אשמעינן שוגג - משום דליכא איבוד נשמה ^[25] - אבל מזיד, דאיכא איבוד נשמה ^[26] - אימא לא!? צריכא.

(במדבר לה לג: ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם - הוא יחניף את הארץ) ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו' ^[27] - למה לי ^[28]?

מבעי ליה לכדתניא: 'מנין שאם נתערפה עגלה ואחר כך נמצא ההורג, מנין שאין פוטרין אותו ^[29]? שנאמר: ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה וגו'.

^[30] (דברים כא ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך [כי תעשה הישר בעיני ה’] למה לי?

מיבעי ליה לכדתניא [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשתא דד"ה מות יומת]: מנין למומתים בסייף שהוא מן הצואר? תלמוד לומר: 'ואתה תבער הדם הנקי מקרבך': הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה: מה להלן מן הצואר - אף שופכי דמים מן הצואר.

אי מה להלן בקופיץ וממול עורף, אף כאן בקופיץ וממול עורף?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך) ואהבת לרעך כמוך [אני ה’] - ברור לו מיתה יפה ^[31].

(ויקרא כז כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה [מות יומת] ^[32] - למה לי?

מיבעי ליה לכדתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ח פרק יב הלכה ז]: 'מנין ליוצא ליהרג ואמר אחד "ערכו עלי" ^[33] - מנין שלא אמר כלום ^[34]? - שנאמר 'כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה';

יכול אף קודם שנגמר דינו כן?

תלמוד לומר: 'מן האדם' [לא יפדה] - ולא כל האדם [לא יפדה, אלא מקצת האדם לא ייפדה – רק אלה שנגמר דינם לא ייפדו].

ולרבי חנניא בן עקביא, דאמר 'נערך', מפני שדמיו קצובין ^[35]' האי 'כל חרם' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: לפי שמצינו למומתים בידי שמים ^[36] שנותנין ממון ומתכפר להן, שנאמר (שמות כא ל) אם כופר יושת עליו [ונתן פדין נפשו, ככל אשר יושת עליו].

יכול אף בידי אדם ^[37] כן ^[38]?

תלמוד לומר: 'חרם מן האדם ^[39] - לא יפדה;

ואין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה ^[40]; מיתות קלות ^[41] שניתנה שגגתן לכפרה ^[42] – מנין?

תלמוד לומר: 'כל חרם'.'

ולא ממילא ^[43]: מ'לא תקחו כופר' ^[44] שמעת מינה 'לא תשקול ממונא מיניה ותיפטריה' ^[45], 'כל חרם' למה לי?

אמר רמי בר חמא: איצטריך: סלקא דעתא אמינא

הערות

^ בו ביום
^ ולא גזרו בה טומאת מעת לעת, לטמא טהרות שנגעה בהן משעת טבילה עד שעת ראייה, דהא אפילו יצא דם זה מאתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם, שזהו הטעם של 'מעת לעת' בבנות ישראל - הלא דם כנענית כדם בהמה! ואם תאמר ניחוש 'שמא משטבלה נעקר ויצא מיד?' - טומאה למפרע - דרבנן היא, והיכא דאיכא למיגזר 'מעת לעת' שלם - גזור מפקידה לפקידה, והיכא דלא גזור 'מעת לעת' - לא גזור מפקידה לפקידה
^ שלא תנשא להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע הנזרע שלא בקדושה
^ לקמיה מפרש טעמא
^ ואף על פי שקטנה אינה מתעברת - גזירה קטנה אטו גדולה
^ נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע
^ ומזמנת לה מוך
^ שבאים למוכרה וסברה דלמא ממטו לה לגבי ישראל ופרקו לה, ומנטרא נפשה לשמש במוך
^ שפחה שסימא אדוניה את עינה, ויצאה לחירות
^ מנא הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה
^ מידי דליכא לאיזדהורי ביה מעיקרא דתיפוק לחירות מודה רבי יוסי
^ דלא הות ידעה דליסליק בה, הכי ותזמן לה מוך
^ שיצא הזרע ולא יקלוט
^ והא - אפילו במידי דממילא מצו למיעבד, וכולן עושות כן
^ יש כאן עונש חמור, ודיו בכך אם ענשתו לאבד נשמה ליהרג
^ אין זה עונש יתירה, וליעביד ביה תרתי
^ לא עבר עבירה חמורה, ודיו שתענשנו עונש אחד
^ משמע נמי: אם תהרגנו - לא תענשנו ממון
^ שנויא הוא דמשנינן:
^ לאו לאשמעינן דלא תעביד ביה תרתי, אלא לאשמועינן בחיוב מיתה לבדה
^ שלא יפדה בממון
^ קא סלקא דעתא 'לא תעביד ביה תרתי להורג בשוגג: גלות וממון'
^ דלא ליפרוק נפשיה בממון - הוה אמינא
^ אבל בשוגג - ליפרוק נפשיה בממון מגלות
^ דמשום דאין בגלותו איבוד נשמה, להכי לא לפטריה בממון אלא ליגלי
^ משום איבוד נשמה אימור נישקול ממונא ונקיים נפש בישראל
^ ולא בפדיון ממון
^ מ'לא תקחו כופר' נפקא
^ לומר 'כבר נתכפר בעודו ספק, שהעגלה מכפרת על הספק'
^ בתר עריפה כתיב:
^ בסייף, ומצד הסימנים - שימות מהר
^ 'חרם' משמע לשון חייבי מיתות, כמו זובח לאלהים יחרם (שמות כב יט)
^ ואף על פי שערך אינו לפי דמים אלא לפי שָׁנִים
^ דמעטיה קרא הכא, והאי 'חרם' - לשון הקדש הוא
^ בתורה לפי שָׁנִים, ולא דמי לאומר "דמיו עלי"; דדמים אין לו, אבל ערך יש לו
^ כגון מי שהרג שורו את הנפש, דכתיב ביה 'יומת' - ולא מיתת בית דין, דנפקא לן בסנהדרין (טו,ב): 'מות יומת המכה רוצח הוא' (במדבר לה כא) - על רציחתו אתה הורגו, ואי אתה הורגו על רציחת שורו; והאי 'יומת' - בידי שמים
^ חייבי מיתות בית דין
^ יפדו בממון
^ אדם שמחויב חרם
^ כיון דקרא לא פריש כל מיתות - מיסתייך אי שדית הך חומרא דאין ממונו מצילו אמיתות חמורות, ומאי נינהו? כגון העושה חבורה באביו, או גונב נפש מישראל - שאין כפרה כתובה בשגגתו, שאין כרת בזדונו דליחייב חטאת בשגגתו
^ היינו כל מיתות האמורות בהן כרת על זדונו, בלא התראה
^ יש כפרה בשגגתה בחטאת, כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות; אי נמי רוצח שיש כפרה לשגגתו: בגלות
^ שמעת לה
^ הא - גבי רוצח כתיבא, וניתנה כפרה לשגגתו
^ ואשמעינן קרא שלא יציל את עצמו בממון

[1] בו ביום

[2] ולא גזרו בה טומאת מעת לעת, לטמא טהרות שנגעה בהן משעת טבילה עד שעת ראייה, דהא אפילו יצא דם זה מאתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם, שזהו הטעם של 'מעת לעת' בבנות ישראל - הלא דם כנענית כדם בהמה! ואם תאמר ניחוש 'שמא משטבלה נעקר ויצא מיד?' - טומאה למפרע - דרבנן היא, והיכא דאיכא למיגזר 'מעת לעת' שלם - גזור מפקידה לפקידה, והיכא דלא גזור 'מעת לעת' - לא גזור מפקידה לפקידה

[3] שלא תנשא להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע הנזרע שלא בקדושה

[4] לקמיה מפרש טעמא

[5] ואף על פי שקטנה אינה מתעברת - גזירה קטנה אטו גדולה

[6] נותנת מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע

[7] ומזמנת לה מוך

[8] שבאים למוכרה וסברה דלמא ממטו לה לגבי ישראל ופרקו לה, ומנטרא נפשה לשמש במוך

[9] שפחה שסימא אדוניה את עינה, ויצאה לחירות

[10] מנא הות ידעה מעיקרא דתיפוק לחירות דמנטרא נפשה לזמן מוך לשימושה

[11] מידי דליכא לאיזדהורי ביה מעיקרא דתיפוק לחירות מודה רבי יוסי

[12] דלא הות ידעה דליסליק בה, הכי ותזמן לה מוך

[13] שיצא הזרע ולא יקלוט

[14] והא - אפילו במידי דממילא מצו למיעבד, וכולן עושות כן

[15] יש כאן עונש חמור, ודיו בכך אם ענשתו לאבד נשמה ליהרג

[16] אין זה עונש יתירה, וליעביד ביה תרתי

[17] לא עבר עבירה חמורה, ודיו שתענשנו עונש אחד

[18] משמע נמי: אם תהרגנו - לא תענשנו ממון

[19] שנויא הוא דמשנינן:

[20] לאו לאשמעינן דלא תעביד ביה תרתי, אלא לאשמועינן בחיוב מיתה לבדה

[21] שלא יפדה בממון

[22] קא סלקא דעתא 'לא תעביד ביה תרתי להורג בשוגג: גלות וממון'

[23] דלא ליפרוק נפשיה בממון - הוה אמינא

[24] אבל בשוגג - ליפרוק נפשיה בממון מגלות

[25] דמשום דאין בגלותו איבוד נשמה, להכי לא לפטריה בממון אלא ליגלי

[26] משום איבוד נשמה אימור נישקול ממונא ונקיים נפש בישראל

[27] ולא בפדיון ממון

[28] מ'לא תקחו כופר' נפקא

[29] לומר 'כבר נתכפר בעודו ספק, שהעגלה מכפרת על הספק'

[30] בתר עריפה כתיב:

[31] בסייף, ומצד הסימנים - שימות מהר

[32] 'חרם' משמע לשון חייבי מיתות, כמו זובח לאלהים יחרם (שמות כב יט)

[33] ואף על פי שערך אינו לפי דמים אלא לפי שָׁנִים

[34] דמעטיה קרא הכא, והאי 'חרם' - לשון הקדש הוא

[35] בתורה לפי שָׁנִים, ולא דמי לאומר "דמיו עלי"; דדמים אין לו, אבל ערך יש לו

[36] כגון מי שהרג שורו את הנפש, דכתיב ביה 'יומת' - ולא מיתת בית דין, דנפקא לן בסנהדרין (טו,ב): 'מות יומת המכה רוצח הוא' (במדבר לה כא) - על רציחתו אתה הורגו, ואי אתה הורגו על רציחת שורו; והאי 'יומת' - בידי שמים

[37] חייבי מיתות בית דין

[38] יפדו בממון

[39] אדם שמחויב חרם

[40] כיון דקרא לא פריש כל מיתות - מיסתייך אי שדית הך חומרא דאין ממונו מצילו אמיתות חמורות, ומאי נינהו? כגון העושה חבורה באביו, או גונב נפש מישראל - שאין כפרה כתובה בשגגתו, שאין כרת בזדונו דליחייב חטאת בשגגתו

[41] היינו כל מיתות האמורות בהן כרת על זדונו, בלא התראה

[42] יש כפרה בשגגתה בחטאת, כגון עבודת כוכבים ושבת ועריות; אי נמי רוצח שיש כפרה לשגגתו: בגלות

[43] שמעת לה

[44] הא - גבי רוצח כתיבא, וניתנה כפרה לשגגתו

[45] ואשמעינן קרא שלא יציל את עצמו בממון

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]