ביאור:בבלי כתובות דף נג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חזייה ^[1] דלא הוה ניחא ליה ^[2]; אמר ליה: מאי דעתיך? משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה: 'שיננא! לא תיהוי בעבורי אחסנתא, אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה' וכל שכן מברא לברתא ^[3]!?

האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי ^[4].

אמר ליה: הני מילי מדעתיה, לעשוייה [ללחוץ עליו] נמי ^[5]?

אמר ליה: אטו - מי קאמינא לך דעול ועשייה? עול ולא תעשייה קאמינא!

אמר ליה: מעלאי דידי - היינו עשייה ^[6]. אכפייה ^[7] ועול, אישתיק ויתיב.

סבר ההוא ^[8] מירתח רתח ^[9], כתביה לכל מאי דהוה ליה; לסוף אמר ליה: השתא נמי לא מישתעי מר? חיי דמר - לא שביקי מידי לנפשאי!

אמר ליה: אי מינאי דידי ^[10] - אפילו האי נמי דכתבת לא ניחא לי.

אמר ליה: השתא נמי!? אהדר בי!

אמר ליה: שוייה נפשך 'הדרנא [מי שחוזר בו, אדם בלתי אמין]’ - לא קאמינא.

בעא מיניה רב יימר סבא מרב נחמן: מכרה כתובתה לבעלה - יש לה כתובת בנין דכרין או אין לה כתובת בנין דכרין? ^[11]

אמר ליה רבא: ותבעי לך 'מוחלת' ^[12]?

אמר ליה: השתא ^[13] מוכרת קמיבעיא לי ^[14], דאף על גב דאיכא למימר זוזי אנסוה, דאמינא כמאן דקא מחו לה מאה עוכלי בעוכלא ^[15] - מוחלת מיבעיא?

אמר רבא: פשיטא לי:

1. מוכרת כתובתה לאחרים ^[16] - יש לה כתובת בנין דכרין ^[17]; מאי טעמא? זוזי אנסוה ^[18];

2. מוחלת כתובתה לבעלה - אין לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא - אחולי אחילתא ^[19];

בעי רבא: מוכרת כתובתה לבעלה ^[20] כמוכרת לאחרים דמי? או כמוחלת לבעלה דמי ^[21]?

בתר דבעיא - הדר פשטא: מוכרת כתובה לבעלה - כמוכרת לאחרים דמי.

מתיב רב אידי בר אבין ^[22]: '^[23] מתה - ^[24] אין יורשין של זה ואין יורשין של זה יורשין כתובתה', והוינן בה: כתובתה מאי עבידתה ^[25]? ואמר רב פפא: 'כתובת בנין דכרין' ^[26]; ואמאי ^[27]? הכא נמי לימא 'יצר אנסהּ' ^[28]?

התם - קנסא הוא דקנסוה רבנן ^[29].

יתיב רבין בר חנינא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר משמיה דרבי אלעזר: 'מוחלת כתובתה לבעלה - אין לה מזונות ^[30]'!

אמר ליה: אי לאו דקאמרת לי משמיה דגברא רבא, הוה אמינא לך (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו.

יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר רב פפי, ויתיב רב חייא בר אמי גבייהו; אתא ההוא גברא, דשכיבא ארוסתו, אמרי ליה: זיל קבר או הב לה כתובתה ^[31].

אמר להו רב חייא: תנינא ^[32] [הרישא במסכת שמחות פ"ד ה"ג]: 'אשתו ארוסה לא אונן ^[33] ולא מיטמא לה ^[34], וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ^[35]; מתה - אינו יורשה ^[36]; מת הוא ^[37] - גובה כתובתה ^[38]'; טעמא דמת הוא, הא מתה היא - אין לה כתובה ^[39]; מאי טעמא ^[40]? אמר רב הושעיא: שאין אני קורא בה 'לכשתנשאי לאחר - תטלי מה שכתוב ליכי' ^[41].

כי אתא רבין אמר ריש לקיש: ארוסה שמתה - אין לה כתובה.

אמר להו אביי: זילו אמרי ליה:

עמוד ב

שקילא טיבותך ^[42] שדיא אחיזרי ^[43]! כבר תרגמא רב הושעיא לשמעתיה [את ההלכה של ריש לקיש שהביא רבין] בבבל.

בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי [יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין]:

רב תני עד דתלקחן לגוברין ולוי תני עד דתבגרן.

לרב – אף על גג דבגר, ולוי אף על גב דאינסיב? ^[44]?

אלא: בגר ולא אינסיב, אינסיב ולא בגר - דכולי עלמא לא פליגי; כי פליגי בארוסה ולא בגר ^[45].

וכן תני לוי במתניתיה ^[46]: 'עד דתבגרן וימטי זמניהון דאינסבן ^[47]'.

תרתי ^[48]?

אלא: 'או תבגרן או ימטי זמניהון לאיתנסבא'.

כתנאי: עד מתי הבת נזונית? עד שתארס; משום רבי אלעזר אמרו: עד שתבגר.

תני רב יוסף: עד דיהוויין.

איבעיא להו: הויה דאירוסין או הויה דנישואין?

תיקו.

אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: מי שמיע לך מיניה דרב יהודה: ארוסה ^[49] יש לה מזונות ^[50] או אין לה מזונות?

אמר ליה: משמע - לא שמיע לי, אלא מסברא לית לה ^[51]: כיון דאירסה - לא ניחא ליה דתיתזיל ^[52].

אמר ליה: אם משמע לא שמיע לך ^[53] - מסברא אית לה ^[54]: כיון דלא קים ליה בגוה ^[55] לא שדי זוזי בכדי.

ואיכא דאמרי: אמר ליה: משמע לא שמיע לי, מסברא אית לה: כיון דלא קים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי.

אמר ליה: אי משמע לא שמיע לך -מסברא לית לה: כיון דאירסה, לא ניחא ליה דתיתזיל.

סימן: דגברי שק זרף; מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה:

בעו מיניה מרב ששת: ממאנת ^[56] - יש לה מזונות [מאחיה] ^[57] או ^[58] אין לה מזונות? ^[59]

אמר להו רב ששת: תניתוה: אלמנה בבית אביה ^[60] וגרושה בבית אביה ושומרת יבם בבית אביה - יש לה מזונות; רבי יהודה אומר: עודה בבית אביה - יש לה מזונות, אינה בבית אביה - אין לה מזונות.; רבי יהודה היינו תנא קמא?! אלא לאו - ממאנת איכא בינייהו: דתנא קמא סבר ^[61] אית לה ^[62]; ורבי יהודה סבר לית לה ^[63]!

בעי ריש לקיש: בת יבמה ^[64] יש לה מזונות ^[65] או ^[66] אין לה מזונות? כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון [יבמות פ"ד מ"ד] ^[67] לית לה [מאחי אביה, משום כתובת בנן נוקבן של הבעל [האח] הראשון] - או דלמא כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני ^[68] - אית לה ^[69]?

תיקו.

בעי רבי אלעזר: בת שניה ^[70] יש לה [לבת] מזונות ^[71] או ^[72] אין לה מזונות?

הערות עריכה

^ רב פפא
^ ליהודה למיעל
^ והכא איעבורי אחסנתא הוא שזה כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו
^ לעיל [נב,ב]: שיקפוץ אדם ויתן לבתו, ויליף לה מקרא
^ בתמיה
^ כניסתי עמך - זהו עשוי: שירבה לפסוק בשביל כבודי
^ רב פפא ליהודה בדברים
^ אבא סוראה האי דשתיק יהודה
^ שאין הנדוניא הוגנת בעיניו
^ אם נטלת ממני עצה
^ מי אמרינן: כיון דמכרה לבעלה - פקעה לה תורת ירושת אביה מלהוריש, ויחלקו כל בניו בשוה - בני שתי נשיו?
^ שהוא דבר מצוי מן המכר; ואי משום דלא מטא הנאה לידה [ולכן יש מקום לסבור שמוחלת לא עשתה כלום] - מכל מקום פקעה זכותה בחייה
^ דאנוסה היא, סלקא אדעתאי דפקעה זכותה, ומיבעיא לי: כל שכן מוחלת, דלא אנוסה
^ כלומר: מי סברת דמשום הנאה דמטא לידה תיסק אדעתאי דפקעה זכותה
^ מכין אותה מאה מכות ברצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא
^ בטובת הנאה: שאם נתארמלה או נתגרשה - יטלוה לקוחות, ואם מתה ירשנה בעלה; ומתה, וירשהּ בעלה
^ דהא כי לא זבינתה - נמי ירית לה בעל, ותקון לה רבנן; השתא נמי לגבי בעל, במוכרת, - לא פקעה זכותה; ואי משום [שאפשר לטעון] דהוקל בעיניה למוכרה ולהפסיד את בניה אם נתארמלה או נתגרשה [– לא נאמר כך]
^ שהוצרכה להם
^ ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם
^ נמי טובת הנאה בעלמא: דבר מועט, שהרי אם מתה יורשהּ, ואינו לוקח ממנה, אלא שאם מת הוא - לא תגבה, והרי לא מת, ובא לידי ירושה - הלכך
^ הואיל ובידו הכתובה, והוקל בעיניה להחליטה
^ משנה היא ביבמות [פ"י מ"א]
^ האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמר לה עד אחד "מת בעליך" והתירוה לינשא ונישאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה ואין לה כתובה לא מזה ולא מזה ואם
^ בנים שיש לה מזה ומזה
^ הא אמרת אין לה כתובה
^ והכי קאמר: מתה היא בחיי שניהם, וירשוה הם - אין בנים שיש לה מזה ומזה נוטלין כתובת אמן כבנין דכרין כשבאין לחלוק בנכסי אביהם, אלא חולקין בשוה
^ כיון דאמרינן כי אניסא לא מפסדא כתובת בנין דכרין
^ שהיתה מתאוה לבעל
^ משום דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב
^ באלמנותה, דתנאי כתובה ככתובה
^ דתקנו קבורתה תחת כתובתה, וסבר למימר 'תחת מנה-מאתים שתקנו לה חכמים'
^ אני שונה שאין לארוסה שמתה משפט כתובה, דהיינו קבורה
^ ליאסר בקדשים
^ אם כהן הוא דלאו שארו היא
^ אינה חייבת ליטמא לו; ואף על פי שמצוה להתעסק בששה מתי מצוה האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא), דכתיב: לה יטמא – מצוה; זו אינה מהם, דלאו 'שארו' היא; אבל אם רוצה היא ליטמא - אינה מוזהרת מליטמא, אפילו כהנת: ד'בני אהרן' כתיב, [ומדייקים] ולא בנות אהרן
^ נדוניית בית אביה, דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחים
^ בחייה
^ מנה מאתים ותוספת אם כתב לה
^ דין כתובה, וקבורתה תחת כתובתה; דתניא לעיל - בנשואה תניא, ותחת נדוניית בית אביה שהוא יורשה, אבל הכא - כיון דכי מתה אינו יורשה - אף הוא לא נתחייב לקוברה
^ דאמרינן כי מתה בחייו אין לה תביעת כתובה? תקבר בשביל מנה מאתים שהוא יורש
^ וכך היו כותבין בשטר כתובתה; הלכך כל זמן שלא מת ולא נתגרשה - לא נשתעבד לה, ולא יורש ממנה כלום
^ חיזוק טובותיך, שאתה סבור שנחזיק לך טובה בזו
^ נטולה היא ממך ומוטלת על החרולים
^ בתמיה: והלא בגרות מוציאה מרשות אב, ולמה תיזון מביתו? ובין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון, שנחלקו בדבר בפרק 'מציאת האשה' (לקמן סח,ב) בעישור נכסים - מודים במזונות: דבין נשאו בין בגרו - אבדו מזונות
^ רב אמר: 'עד דתלקחן' - קיחה דאירוסין, ואפילו לא בגר; וללוי - או תבגרן או ינשאו, ויצאו מרשות אב לגמרי כי בגרות
^ דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כרבי חייא וכרבי אושעיא
^ הגיע זמן שנים עשר חודש לבתולה, משתבעהּ הבעל, כדלקמן ב'אף על פי' (נז,א)
^ בתמיה
^ יתומה
^ מן האחין [שלה, יורשי אביה]
^ מסברא אני אומר שאין לה מזונות מן האחין: דמאי טעמא תקון רבנן מזונות לבת מנכסי האב? - כי היכי דלא תיתזיל על הפתחים; הכא - ליכא למיחש להכי
^ דכי חזי ארוס דמתזלא - זיין לה איהו מדידיה, ואף על פי שאינו מחויב לזונה
^ בהדיא
^ יש לך לומר שנזונת מן האחים, דארוס לא זיין לה
^ אם תינשא לו, שמא ימצא בה מום
^ קטנה יתומה שהשיאוה אחיה ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם
^ עד שתבגר
^ לא
^ מי אמרינן 'עקרתינהו לנישואי מעיקרן', והויא לה כמי שלא ניסת? או דלמא הא ניסת ויצאה מרשות אב?
^ כלומר: מן האירוסין, דאי מן הנשואין - לא אמרינן 'יש לה מזונות' ד'עד דתלקחן' תנן; ואפילו ללוי - בנשואין מודה
^ ממאנת
^ והכי קאמר: אלמנה בבית אביה כו', והוא הדין לממאנת, דאין כאן נשואין, דהא עקרתינהו!
^ ואתא רבי יהודה למימר: עודה בבית אביה, בתחלתה, שלא יצתה משם בנשואין - יש לה מזונות, אבל משיצאה בנישואין - אין לה
^ הכונס את יבמתו וילדה לו בת; לאחר מיתת האב
^ מן האחין, מנכסי אביה
^ לא
^ כתובתה אינה על נכסי יבם - תנאי כתובה דלה נמי לאו על נכסיו הוא:
^ דאמרינן התם: אי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן מִשֵּׁנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה
^ נמי תנאי כתובה להיות בתו נזונת
^ מי שנשא שניה מדברי סופרים: דאמרי רבנן לקמן בפרק 'אלמנה' (יבמות פ"ט מ"ג; דף ק,ב): 'השניה – אין לה כתובה ולא מזונות' - בתה שילדה לו, ומת:
^ מנכסיו
^ לא

[1] רב פפא

[2] ליהודה למיעל

[3] והכא איעבורי אחסנתא הוא שזה כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו

[4] לעיל [נב,ב]: שיקפוץ אדם ויתן לבתו, ויליף לה מקרא

[5] בתמיה

[6] כניסתי עמך - זהו עשוי: שירבה לפסוק בשביל כבודי

[7] רב פפא ליהודה בדברים

[8] אבא סוראה האי דשתיק יהודה

[9] שאין הנדוניא הוגנת בעיניו

[10] אם נטלת ממני עצה

[11] מי אמרינן: כיון דמכרה לבעלה - פקעה לה תורת ירושת אביה מלהוריש, ויחלקו כל בניו בשוה - בני שתי נשיו?

[12] שהוא דבר מצוי מן המכר; ואי משום דלא מטא הנאה לידה [ולכן יש מקום לסבור שמוחלת לא עשתה כלום] - מכל מקום פקעה זכותה בחייה

[13] דאנוסה היא, סלקא אדעתאי דפקעה זכותה, ומיבעיא לי: כל שכן מוחלת, דלא אנוסה

[14] כלומר: מי סברת דמשום הנאה דמטא לידה תיסק אדעתאי דפקעה זכותה

[15] מכין אותה מאה מכות ברצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא

[16] בטובת הנאה: שאם נתארמלה או נתגרשה - יטלוה לקוחות, ואם מתה ירשנה בעלה; ומתה, וירשהּ בעלה

[17] דהא כי לא זבינתה - נמי ירית לה בעל, ותקון לה רבנן; השתא נמי לגבי בעל, במוכרת, - לא פקעה זכותה; ואי משום [שאפשר לטעון] דהוקל בעיניה למוכרה ולהפסיד את בניה אם נתארמלה או נתגרשה [– לא נאמר כך]

[18] שהוצרכה להם

[19] ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם

[20] נמי טובת הנאה בעלמא: דבר מועט, שהרי אם מתה יורשהּ, ואינו לוקח ממנה, אלא שאם מת הוא - לא תגבה, והרי לא מת, ובא לידי ירושה - הלכך

[21] הואיל ובידו הכתובה, והוקל בעיניה להחליטה

[22] משנה היא ביבמות [פ"י מ"א]

[23] האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמר לה עד אחד "מת בעליך" והתירוה לינשא ונישאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה ואין לה כתובה לא מזה ולא מזה ואם

[24] בנים שיש לה מזה ומזה

[25] הא אמרת אין לה כתובה

[26] והכי קאמר: מתה היא בחיי שניהם, וירשוה הם - אין בנים שיש לה מזה ומזה נוטלין כתובת אמן כבנין דכרין כשבאין לחלוק בנכסי אביהם, אלא חולקין בשוה

[27] כיון דאמרינן כי אניסא לא מפסדא כתובת בנין דכרין

[28] שהיתה מתאוה לבעל

[29] משום דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב

[30] באלמנותה, דתנאי כתובה ככתובה

[31] דתקנו קבורתה תחת כתובתה, וסבר למימר 'תחת מנה-מאתים שתקנו לה חכמים'

[32] אני שונה שאין לארוסה שמתה משפט כתובה, דהיינו קבורה

[33] ליאסר בקדשים

[34] אם כהן הוא דלאו שארו היא

[35] אינה חייבת ליטמא לו; ואף על פי שמצוה להתעסק בששה מתי מצוה האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא), דכתיב: לה יטמא – מצוה; זו אינה מהם, דלאו 'שארו' היא; אבל אם רוצה היא ליטמא - אינה מוזהרת מליטמא, אפילו כהנת: ד'בני אהרן' כתיב, [ומדייקים] ולא בנות אהרן

[36] נדוניית בית אביה, דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחים

[37] בחייה

[38] מנה מאתים ותוספת אם כתב לה

[39] דין כתובה, וקבורתה תחת כתובתה; דתניא לעיל - בנשואה תניא, ותחת נדוניית בית אביה שהוא יורשה, אבל הכא - כיון דכי מתה אינו יורשה - אף הוא לא נתחייב לקוברה

[40] דאמרינן כי מתה בחייו אין לה תביעת כתובה? תקבר בשביל מנה מאתים שהוא יורש

[41] וכך היו כותבין בשטר כתובתה; הלכך כל זמן שלא מת ולא נתגרשה - לא נשתעבד לה, ולא יורש ממנה כלום

[42] חיזוק טובותיך, שאתה סבור שנחזיק לך טובה בזו

[43] נטולה היא ממך ומוטלת על החרולים

[44] בתמיה: והלא בגרות מוציאה מרשות אב, ולמה תיזון מביתו? ובין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון, שנחלקו בדבר בפרק 'מציאת האשה' (לקמן סח,ב) בעישור נכסים - מודים במזונות: דבין נשאו בין בגרו - אבדו מזונות

[45] רב אמר: 'עד דתלקחן' - קיחה דאירוסין, ואפילו לא בגר; וללוי - או תבגרן או ינשאו, ויצאו מרשות אב לגמרי כי בגרות

[46] דלוי סידר ברייתא ששה סדרים כרבי חייא וכרבי אושעיא

[47] הגיע זמן שנים עשר חודש לבתולה, משתבעהּ הבעל, כדלקמן ב'אף על פי' (נז,א)

[48] בתמיה

[49] יתומה

[50] מן האחין [שלה, יורשי אביה]

[51] מסברא אני אומר שאין לה מזונות מן האחין: דמאי טעמא תקון רבנן מזונות לבת מנכסי האב? - כי היכי דלא תיתזיל על הפתחים; הכא - ליכא למיחש להכי

[52] דכי חזי ארוס דמתזלא - זיין לה איהו מדידיה, ואף על פי שאינו מחויב לזונה

[53] בהדיא

[54] יש לך לומר שנזונת מן האחים, דארוס לא זיין לה

[55] אם תינשא לו, שמא ימצא בה מום

[56] קטנה יתומה שהשיאוה אחיה ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם

[57] עד שתבגר

[58] לא

[59] מי אמרינן 'עקרתינהו לנישואי מעיקרן', והויא לה כמי שלא ניסת? או דלמא הא ניסת ויצאה מרשות אב?

[60] כלומר: מן האירוסין, דאי מן הנשואין - לא אמרינן 'יש לה מזונות' ד'עד דתלקחן' תנן; ואפילו ללוי - בנשואין מודה

[61] ממאנת

[62] והכי קאמר: אלמנה בבית אביה כו', והוא הדין לממאנת, דאין כאן נשואין, דהא עקרתינהו!

[63] ואתא רבי יהודה למימר: עודה בבית אביה, בתחלתה, שלא יצתה משם בנשואין - יש לה מזונות, אבל משיצאה בנישואין - אין לה

[64] הכונס את יבמתו וילדה לו בת; לאחר מיתת האב

[65] מן האחין, מנכסי אביה

[66] לא

[67] כתובתה אינה על נכסי יבם - תנאי כתובה דלה נמי לאו על נכסיו הוא:

[68] דאמרינן התם: אי לית ליה נכסים לראשון תקינו לה רבנן מִשֵּׁנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה

[69] נמי תנאי כתובה להיות בתו נזונת

[70] מי שנשא שניה מדברי סופרים: דאמרי רבנן לקמן בפרק 'אלמנה' (יבמות פ"ט מ"ג; דף ק,ב): 'השניה – אין לה כתובה ולא מזונות' - בתה שילדה לו, ומת:

[71] מנכסיו

[72] לא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]