ביאור:בבלי כתובות דף פה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא קנה! ^[1]

תפסוה אינהו [רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע] ^[2].

רב פפא מימלח מלוחי ^[3]; רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא [משך את הספינה בחבל]. מר אמר: אנא קנינא לה לכולה ^[4], ומר אמר: אנא קנינא לה לכולה.

פגע בהו רב פנחס בר אמי, אמר להו: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים!

אמר להו [צ"ל 'אמרו ליה’]: אנן נמי - מחריפותא דנהרא תפיסנא ^[5].

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי ^[6] חיורי ^[7] משלחי גלימי דאינשי ^[8]! הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים [ועליהם להחזיר ליורשים לפי רבי עקיבא ולפי ריש לקיש, ולפי רבי יוחנן – אין צריכים להחזיר].

אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה ^[9] זוזי בי חוזאי ^[10], שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו. אזל פרעינהו. אמר להו: "הבו לי שטרא"! אמרו ליה: סיטראי נינהו ^[11]. אתא לקמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אית לך סהדי דפרעתינהו? אמר ליה: לא! אמר ליה: מיגו דיכולין לומר 'לא היו דברים מעולם' יכולין נמי למימר 'סיטראי נינהו'.

לענין שלומי שליח ^[12] מאי ^[13]?

אמר רב אשי: חזינן: אי אמר ליה "שקול שטרא והב זוזי" – משלם; "הב זוזי ושקול שטרא" - לא משלם.

ולא היא: בין כך ובין כך משלם, דאמר ליה: לתקוני שדרתיך ^[14] ולא לעוותי.

ההיא איתתא דהוו מיפקדי גבה ^[15] מלוגא דשטרי ^[16]. אתו יורשים קא תבעי ליה מינה. אמרה להו: "מחיים ^[17] תפיסנא להו ^[18]". אתאי לקמיה דרב נחמן, אמר לה: אית ליך סהדי דתבעוה מיניך מחיים ולא יהבית ניהליה? אמרה ליה: לא.

[אמר רב נחמן:] אם כן, הוי תפיסה דלאחר מיתה ^[19], ותפיסה דלאחר מיתה לא כלום היא.

ההיא איתתא דאיחייבא שבועה ^[20] בי דינא דרבא; אמרה ליה בת רב חסדא ^[21]: ידענא בה דחשודה אשבועה.

אפכה רבא לשבועה אשכנגדה ^[22].

זימנין ^[23] הוו יתבי קמיה [דרבא] רב פפא ורב אדא בר מתנא; אייתו ההוא שטרא גביה.

אמר ליה רב פפא: ידענא ביה דשטרא פריעא הוא.

אמר ליה [רבא]: איכא איניש אחרינא בהדיה דמר?

אמר ליה: לא.

אמר ליה [רבא]: אף על גב דאיכא מר עד אחד - לאו כלום הוא.

אמר ליה רב אדא בר מתנא: ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא?

[אמר רבא:] בת רב חסדא קים לי בגווה ^[24], מר לא קים לי בגוויה [קשה – וכי אין רב פפא ראוי שיסמכו עליו? תוספות סוף ד"ה מרענא: 'וי"ל דרב פפא קרוב היה', ועיין הרא"ש על אתר בסימן ו].

אמר רב פפא: השתא דאמר מר 'קים לי בגוויה' - מילתא היא, כגון אבא מר ברי, דקים לי בגוויה, קרענא שטרא אפומיה. 'קרענא' ס"ד [וכי אחד נאמן להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו? אפוקי ממונא הוא, ותרי בעינן]!? אלא מרענא שטרא ^[25] אפומיה.

ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי, אמר להו ההוא בעל דין: תיתי ותישתבע במתא [בעיר שלנו ^[26]] אפשר דמיכספא [שתתבייש] ומודיא [ותודה, ולא תישבע]. אמרה להו: כתבו לי זכוותא דכי משתבענא יהבי לי "^[27]"! אמר להו רב ביבי בר אביי: כתבו לה. אמר רב פפי: משום דאתיתו ממולאי ^[28] אמריתו מילי מוליתא [חלשים]? הא אמר רבא (לעיל כא,ב): 'האי אשרתא ^[29] דדייני ^[30] דמיכתבא [שנכתבה] מקמי דנחוו ^[31] סהדי אחתימות ידייהו – פסולה', אלמא? מיחזי כשיקרא – הכא נמי מיחזי כשיקרא ^[32]!

וליתא [ואין הלכה כך], מדרב נחמן, דאמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה – כשר; ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים, דבעינן כתיבה לשמה, אבל בשאר שטרות מודו ליה, דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: 'שטר שלוה בו ופרעו ^[33] - אינו חוזר ולוה בו ^[34], שכבר נמחל שיעבודו ^[35]' - טעמא דנמחל שיעבודו, אבל למיחזי

עמוד ב

כשיקרא ^[36] לא חיישינן ^[37] [ויכולים לכתוב לה מראש את הפסק, שאם תשבע - זכתה].

ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא ^[38] בי ^[39] רבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי. שכיב רבי מיאשא, ולא פקיד ^[40]. אתו לקמיה דרבי אמי ^[41]. אמר להו: חדא - דידענא ביה ברבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי דלא אמיד ^[42], ועוד: הא קא יהיב סימנא ^[43]!

ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל ונפיק להתם - אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.

ההוא גברא דאפקיד כסא דכספא בי חסא. שכיב חסא ולא פקיד ^[44]. אתו לקמיה דרב נחמן, אמר להו: ידענא ביה בחסא דלא אמיד, ועוד: הא קא יהיב סימנא!

ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל ונפיק להתם - אימר איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.

ההוא דאפקיד מטכסא ^[45] בי רב דימי אחוה דרב ספרא. שכיב רב דימי ולא פקיד. אתא לקמיה דרבי אבא. אמר להו: חדא דידענא ביה ברב דימי דלא אמיד, ועוד: הא קא יהיב סימנא! ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל ונפיק להתם - אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.

ההוא דאמר להו ^[46] "נכסיי לטוביה" ^[47], שכיב. אתא טוביה. אמר רבי יוחנן: הרי בא טוביה!

אמר "טוביה"! ואתא רב טוביה; "לטוביה" אמר, "לרב טוביה" לא אמר!

ואי איניש דגיס ביה ^[48] - הא גיס ביה.

אתו שני 'טוביה', שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם ^[49]; קרוב ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם.

איבעיא להו: שכן וקרוב מאי?

תא שמע: (משלי כז י: רעך ורעה אביך אל תעזב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידך) טוב שכן קרוב מאח רחוק.

שניהם קרובים ושניהם שכנים ושניהם חכמים?

שודא דדייני ^[50]. ^[51]

תוספות מסכת כתובות דף פה עמוד ב ד"ה שודא דדייני - לא כפי' הקונט' שפי' שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר, אלא אומר ר"ת שהדיין יתן למי שירצה, ומביא ראיה מסוף פ"ק דגיטין ^[52] גבי '"הולך מנה לפלוני" ומת משלח' - מה שירצה שליח יעשה, וקרי ליה התם שודא;

ועוד בפ' בתרא דקידושין ^[53] אמרינן דנאמן דיין לומר "לזה זכיתי כו', אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן, ופריך: וניהדר ונידייניה? ומשני: בשודא דדייני! - ואי כפי' הקונט' שהדיינין אומדין דעתו של נותן, אכתי ניהדר ויעשה שודא; וכן בירושלמי: למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין; ואם תאמר: אם כן יתן הדיין למי שיתן לו יותר שכר?! וי"ל דכל דיין דמקבל אגרא - לאו דיינא הוא.

אמר ליה רבא לבריה דרב חייא בר אבין: תא אימא לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך: הא דאמר שמואל 'המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו ^[54] – מחול ^[55], ואפילו יורש ^[56] מוחל' - מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו - שאינו מחול, מפני שידו כידה.

קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה ^[57] בטובת הנאה ^[58]; איגרשה [ונעשתה זכאית לכתובה] ושכיבה. אתו ^[59], קא תבעי לה לברתה ^[60]! אמר להו רב נחמן: ליכא דליסבא לה עצה?

הערות

^ דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה.
^ שאף הם נושים בו מעות
^ מנהיגה [את הספינה] בעוגין שלה, שקורין ריימ"ש בלעז: 'ממלח' שקורין ווירני"ר בלעז, לשון 'וייראו המלחים' (יונה א ה)
^ הנהגתי בריאה משל חבירי
^ לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא כסימטא, אלא מזה חטפנוה: שהיה מוליכה באמצע הנהר, שכל הספינות הולכות שם, והוי כרשות הרבים
^ אווזים
^ על שזקנים היו
^ מפשיטין טליתות האנשים
^ נושים בו
^ אנשי אותה מדינה
^ מצד אחר היינו נושים בו מלוה על פה ומחמת אותה מלוה נחזיק בהם
^ [פצוי על אבדן הכסף בצורה זו - שישלם השליח] למשלח
^ מי הוה פושע, שהחזיר המעות עד שלא קבל מהם השטר
^ והיה לך לדקדק בתקנתי
^ מאבי יתומים
^ תיק מלא שטרות
^ בחוב שהיה חייב לי
^ החזקתי בהם
^ שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה, וכי אמרינן 'תפיסה מחיים' - כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו, ולא היו פקדון בידו
^ שהיה אדם תובעה ממון והיא כופרת
^ אשתו של רבא
^ התובע אותה ישבע ויטול כדתנן (שבועות פ"ז מ"א; דף מד,ב) ואלו נשבעין ונוטלין: שכנגדו חשוד על השבועה
^ פעם אחרת
^ דלא משקרא
^ ולא אזדקק לגבות באותו שטר, ומקרע נמי לא קרענא ליה
^ על פי הב"ח
^ שבאתי לדין ונפטרתי הימנו בשבועתי
^ בית עלי, שהן כרותי ימים; ולי נראה 'ממולאי' – גבנונים, בעלי מומין שאינן חיין כשאר בני אדם, לשון 'שקל מוליא ושדי בנצא' (בבא בתרא נד א)
^ אשרתא: לשון חוזק, כמו 'יישר כחך' (יבמות סב א)
^ גירסת רש"י: אשרתא דשטרי: קיום השטר: שכותבין דיינין "במותב תלתא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו"
^ שיעידו זה כתב ידי
^ לכתוב נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה
^ בו ביום
^ אפילו בו ביום, ואף על גב דלאו מוקדם הוא, שהרי ביום הלואה נכתב
^ משפרעו - בטל השטר, ונמצאת מלוה השניה מלוה על פה, ואינו גובה מן הלקוחות
^ שלא נכתב על מלוה זו
^ אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור
^ שבע מרגליות צרורות בסדין אחד הפקיד
^ ביד
^ לא צוה לאנשי ביתו, שחטפתו מיתה
^ לתבוע את היורשין [רש"י אומר בלשון רבים, אך לפי הספור להלן נראה שהיה אחד], והיורשין אומרים שמא של אבינו היו
^ אינו עשיר
^ דאמר "בסדין הם צרורות, והם שבע"
^ שטבע בנהר, כדאמר ביבמות בפרק בתרא (קכא,ב)
^ לבוש משי; צינד"ל בלע"ז
^ בצוואת מיתה
^ ולא פירש לאיזה טוביה
^ רגיל אצלו ומגו דגייסי אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך
^ דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה, דאמר מר (ברכות לד ב) 'כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו'
^ הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב: את זה יותר מזה, או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה, שיש לומר "בו נתכוין המת לזכות"
^ 'שודא': כמו 'שדי בימא' (שמות טו ד), דמתרגמינן ירה בים = הטיל בים.
^ דף יד: ושם
^ דף עד. ושם
^ המוכר שהוא מלוה - מחלו ללוה
^ דאמר ליה לוה ללוקח "לאו בעל דברים דידי את"
^ של מלוה
^ מכרה שעבוד כתובתה לאחרים בעודה תחת בעלה
^ דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה, שקורין גרי"ד: מפיק רצון; ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה – מְפַחֵד, ואינו לוקחה אלא בדמים מועטים
^ לקוחות
^ הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מכח אמהּ, ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר: אמך מכרה לנו

[1] דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה.

[2] שאף הם נושים בו מעות

[3] מנהיגה [את הספינה] בעוגין שלה, שקורין ריימ"ש בלעז: 'ממלח' שקורין ווירני"ר בלעז, לשון 'וייראו המלחים' (יונה א ה)

[4] הנהגתי בריאה משל חבירי

[5] לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא כסימטא, אלא מזה חטפנוה: שהיה מוליכה באמצע הנהר, שכל הספינות הולכות שם, והוי כרשות הרבים

[6] אווזים

[7] על שזקנים היו

[8] מפשיטין טליתות האנשים

[9] נושים בו

[10] אנשי אותה מדינה

[11] מצד אחר היינו נושים בו מלוה על פה ומחמת אותה מלוה נחזיק בהם

[12] [פצוי על אבדן הכסף בצורה זו - שישלם השליח] למשלח

[13] מי הוה פושע, שהחזיר המעות עד שלא קבל מהם השטר

[14] והיה לך לדקדק בתקנתי

[15] מאבי יתומים

[16] תיק מלא שטרות

[17] בחוב שהיה חייב לי

[18] החזקתי בהם

[19] שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה, וכי אמרינן 'תפיסה מחיים' - כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו, ולא היו פקדון בידו

[20] שהיה אדם תובעה ממון והיא כופרת

[21] אשתו של רבא

[22] התובע אותה ישבע ויטול כדתנן (שבועות פ"ז מ"א; דף מד,ב) ואלו נשבעין ונוטלין: שכנגדו חשוד על השבועה

[23] פעם אחרת

[24] דלא משקרא

[25] ולא אזדקק לגבות באותו שטר, ומקרע נמי לא קרענא ליה

[26] על פי הב"ח

[27] שבאתי לדין ונפטרתי הימנו בשבועתי

[28] בית עלי, שהן כרותי ימים; ולי נראה 'ממולאי' – גבנונים, בעלי מומין שאינן חיין כשאר בני אדם, לשון 'שקל מוליא ושדי בנצא' (בבא בתרא נד א)

[29] אשרתא: לשון חוזק, כמו 'יישר כחך' (יבמות סב א)

[30] גירסת רש"י: אשרתא דשטרי: קיום השטר: שכותבין דיינין "במותב תלתא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו"

[31] שיעידו זה כתב ידי

[32] לכתוב נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה

[33] בו ביום

[34] אפילו בו ביום, ואף על גב דלאו מוקדם הוא, שהרי ביום הלואה נכתב

[35] משפרעו - בטל השטר, ונמצאת מלוה השניה מלוה על פה, ואינו גובה מן הלקוחות

[36] שלא נכתב על מלוה זו

[37] אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור

[38] שבע מרגליות צרורות בסדין אחד הפקיד

[39] ביד

[40] לא צוה לאנשי ביתו, שחטפתו מיתה

[41] לתבוע את היורשין [רש"י אומר בלשון רבים, אך לפי הספור להלן נראה שהיה אחד], והיורשין אומרים שמא של אבינו היו

[42] אינו עשיר

[43] דאמר "בסדין הם צרורות, והם שבע"

[44] שטבע בנהר, כדאמר ביבמות בפרק בתרא (קכא,ב)

[45] לבוש משי; צינד"ל בלע"ז

[46] בצוואת מיתה

[47] ולא פירש לאיזה טוביה

[48] רגיל אצלו ומגו דגייסי אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך

[49] דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה, דאמר מר (ברכות לד ב) 'כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו'

[50] הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב: את זה יותר מזה, או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה, שיש לומר "בו נתכוין המת לזכות"

[51] 'שודא': כמו 'שדי בימא' (שמות טו ד), דמתרגמינן ירה בים = הטיל בים.

[52] דף יד: ושם

[53] דף עד. ושם

[54] המוכר שהוא מלוה - מחלו ללוה

[55] דאמר ליה לוה ללוקח "לאו בעל דברים דידי את"

[56] של מלוה

[57] מכרה שעבוד כתובתה לאחרים בעודה תחת בעלה

[58] דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה, שקורין גרי"ד: מפיק רצון; ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה – מְפַחֵד, ואינו לוקחה אלא בדמים מועטים

[59] לקוחות

[60] הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מכח אמהּ, ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר: אמך מכרה לנו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]