ביאור:בבלי כתובות דף קו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

האי עשה ^[1] והאי עשה; עשה דכבוד תורה ^[2] עדיף; סלקיה לדינא דיתמי, ואחתיה לדיניה [של האיש ששלח אליו רב ענן]. כיון דחזא בעל דיניה יקרא [את הכבוד] דקא עביד ליה - איסתתם טענתיה.

רב ענן - הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו ^[3]. כיון דעבד הכי – איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא - הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי: 'סדר דאליהו רבה סדר אליהו זוטא'.

בשני דרב יוסף הוה ריתחא ^[4]. אמרי ליה רבנן לרב יוסף: ליבעי מר רחמי!

אמר להו: השתא: ומה אלישע, דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה ^[5], הוו פיישי ^[6] תרי אלפן ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי?

וממאי דפיישי הכי?

דכתיב (מלכים ב ד מג) ויאמר משרתו: מה אתן זה לפני מאה איש [ויאמר: תן לעם ויאכלו, כי כה אמר ה': אכל והותר] מאי 'לפני מאה איש'? אילימא דכולהו לפני מאה איש - בשני בצורת טובא הוו! אלא דכל חד וחד קמי מאה איש.

כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב - הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן; מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן.

רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי ^[7]. כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ^[8] ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה!

כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף, הוו פיישי ארבע מאה רבנן וקרו לנפשייהו 'יתמי'.

כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי, ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי, הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו 'יתמי דיתמי'.

אמר רבי יצחק בר רדיפא אמר רבי אמי: מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

אמר רב גידל אמר רב: תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים ^[9] היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ^[10].

אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות תחת בנין עשויות.

מיתיבי [תוספתא שקלים פרק ב הלכה ו ^[11]]: 'נשים האורגות בפרכות ובית גרמו על מעשה לחם הפנים ובית אבטינס על מעשה הקטרת ^[12] - כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה.?

התם - בדבבי ^[13], דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני: שבעה כנגד שבעה שערים ^[14], אחד לפתחו של היכל, ואחד לפתחו של אולם, שנים בדביר ^[15], שנים כנגדן בעליה ^[16].

תנו רבנן: 'נשים המגדלות בניהן לפרה ^[17] - היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה.

אבא שאול אומר: נשים יקרות ^[18] שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות ^[19] אותן.'

בעא מיניה רב הונא מרב:

עמוד ב

כלי שרת ^[20] - מהו שיעשו מקדשי בדק הבית?: צורך מזבח נינהו, ומקדשי בדק הבית אתו? או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן?

אמר ליה: אין נעשין אלא מתרומת הלשכה.

איתיביה: '^[21] (דברי הימים ב כד יד) וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת [והעלות וכפות וכלי זהב וכסף; ויהיו מעלים עלות בבית ה' תמיד כל ימי יהוידע]’

אמר ליה: דאקרייך כתובי - לא אקרייך נביאי: (מלכים ב יב יד) אך לא יעשה בית ה' ספות [כסף מזמרות מזרקות חצצרות כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה’] [פסוק טו] כי לעושי המלאכה יתנוהו [וחזקו בו את בית ה’].

אי הכי - קשו קראי אהדדי?

לא קשיא: כאן שגבו ^[22] והותירו ^[23], כאן שגבו ולא הותירו.

וכי גבו והותירו - מאי הוי ^[24]?

אמר רבי אבהו: לב בית דין מתנה עליהן: אם הוצרכו - הוצרכו, ואם לאו - יהו לכלי שרת.

תנא דבי רבי ישמעאל: כלי שרת באין מתרומת הלשכה 'שנאמר: 'את שאר הכסף' - איזהו כסף שיש לו שיריים ^[25]? הוי אומר זה תרומת הלשכה ^[26]'.

ואימא שיריים גופייהו ^[27] כדאמר רבא (יומא לד א): 'העולה' - עולה ראשונה ^[28] הכא נמי: '^[29] הכסף' - כסף ראשון ^[30].

מיתיבי [ברייתא במסכת שקלים פ"ד ה"ב]: הקטורת וכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב ^[31] ולבונה ^[32] וכלי שרת - באין ממותר נסכים ^[33]; מזבח העולה ^[34], הלשכות והעזרות - באין מקדשי בדק הבית; חוץ לחומת העזרה ^[35] באין משירי הלשכות ^[36]; זו היא ששנינו: 'חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה?

תנאי היא ^[37] דתנן [שקלים פ"ד מ"ד]: 'מותר תרומה ^[38] - מה היו עושין בה? - ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים ^[39];

רבי ישמעאל אומר: מותר ^[40] פירות ^[41] - לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת;

רבי עקיבא אומר: מותר תרומה לקיץ המזבח, מותר נסכים לכלי שרת;

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: מותר נסכים לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת;

וזה וזה ^[42] לא היו מודים בפירות ^[43]'.

פירות - מאי היא?

דתניא: מותר תרומה - מה היו עושין בה? - לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר, והשכר מקיצין בו את המזבח ^[44], וזו היא ששנינו 'מותר פירות לקיץ המזבח.

מאי זה וזה לא היו מודין בפירות ^[45]?

דתנן ^[46]: מותר שירי לשכה - מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין משתכרין בשל הקדש, אף לא בשל עניים.

בשל הקדש - מאי טעמא לא?

אין עניות במקום עשירות.

בשל עניים - מאי טעמא לא?

דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה.

מי שהלך למדינת הים [ואשתו תובעת מזונות: חנן אומר: תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה; נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן: לא תשבע אלא בסוף]:

איתמר: רב אמר:

הערות

^ מצות הדיינים עשה: ושפטתם צדק (דברים א טז)
^ דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה
^ סדר אליהו רבה: שלמד חוץ לתיבה; סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה
^ כעס של מקום ובא רעב לעולם
^ תלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש
^ אוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב '~~עשרים לחם ולחם בכורים~~ לחם בכורים עשרים לחם שְׂעֹרִים [וכרמל בצקלנו]’ (מלכים ב ד מב) - הא עשרים וחד, וכרמל - הרי עשרים ותרתין, וכל אחד לפני מאה איש - הרי
^ השומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב
^ מאפיל את החמה והיה ניכר בארץ ישראל
^ של כל אדם ואדם: שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום 'אל תשכן באהליך עוְלה' [איוב יא,,יד]
^ וראו בית דין שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך
^ ליברמן
^ בית אבטינס ובית גרמו - במסכת יומא (פ"ג מ"יא; דף לח,א)
^ בפרכות שכנגד הפתחים, דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין, אבל כל צורך בנין, כגון פרכות המבדילות בין היכל לקדשי הקדשים שהיו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון, ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כזה, ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים, ועשו שתי פרכות וביניהם אמה כדאמרינן במסכת יומא (נא,ב) ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית
^ לעזרה
^ תחת אמה טרקסין
^ להבדיל בין עליית היכל לעליית קדשי הקדשים, וגם הן במקום אמה טרקסין
^ בחצרות הבנויות בסלעים בירושלים, ותחתיהם חלל - מפני קבר התהום, כדתנן במסכת פרה (פ"ג משנה ב), ומייתינן לה בפרק 'הישן תחת המטה' (סוכה כא א): ובאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם לצורכי פרה אדומה לעסוק בשריפתה ומילוי מימיה ולהזות כל שבעה על כהן השורפה, כדאמרינן במסכת יומא (דף ד,א), ומעלה זו עשו לה להתעסק בה תינוקות שלא נטמאו מימיהם מפני שזלזלו בה לעשותה בטבול יום, כדתנן: 'מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרין 'במעורבי שמש היתה נעשית' [דומה לשנה פרה פ"ג מ"ז]
^ עשירות
^ בלבוש וכסות
^ שמשרתין בהן במזבח החיצון, שהוא בנין של אבנים
^ לחזק את בדק הבית בימי יהואש
^ לצורך בדק הבית
^ שאין צריכין לכולו - עושין מן המותר כלי שרת
^ הא לא לקדושת קרבן גבו
^ כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה
^ כסף שבקופות
^ משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין, ולא מן התרומה עצמה
^ מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר? - תלמוד לומר: 'וערך עליה העולה' (ויקרא ו ה), והוינן בה: מאי תלמודא? ואמר רבא: 'העולה' - משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות, והיא עולת הבקר, שנאמר: 'ואמרת להם זה האשה כו'; וה"א יתירא קא דריש
^ את שאר
^ בכסף שיש לו שאר
^ מזבח הזהב כלי הוא, ולא בנין, שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו - לפיכך נידון ככלי
^ של לחם הפנים
^ פליגי בה במסכת מנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ,א): רבי חייא ב"ר יוסף אמר: 'בירוצי מדות': שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה; מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה, והמקריבן מוחק המדה, והם 'מותר נסכים', ומוכרים אותן; ורבי יוחנן אמר כאותה ששנינו: המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש - שנתייקרו - מספק מארבע, והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מארבע - מספק ארבע, וְזוֹ היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח
^ שהוא בנין
^ כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה
^ באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות
^ דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין [כתנא דבי רבי ישמעאל]
^ הנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה, כדאמרינן בראש השנה (דף ז,א): קרבנות צבור הבאין באחד בניסן - מצוה להביא מן החדש
^ מחפין בהם הרצפה והכתלים
^ ריוח
^ ולקמן מפרש מאי ניהו
^ רבי עקיבא ורבי חנינא
^ שיהא שום מותר
^ והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל
^ מאי פירושא ד'לא היו מודים'
^ כדתנן, דפליג רבי עקיבא אדרבי ישמעאל, ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש

[1] מצות הדיינים עשה: ושפטתם צדק (דברים א טז)

[2] דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה

[3] סדר אליהו רבה: שלמד חוץ לתיבה; סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה

[4] כעס של מקום ובא רעב לעולם

[5] תלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש

[6] אוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב '~~עשרים לחם ולחם בכורים~~ לחם בכורים עשרים לחם שְׂעֹרִים [וכרמל בצקלנו]’ (מלכים ב ד מב) - הא עשרים וחד, וכרמל - הרי עשרים ותרתין, וכל אחד לפני מאה איש - הרי

[7] השומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב

[8] מאפיל את החמה והיה ניכר בארץ ישראל

[9] של כל אדם ואדם: שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום 'אל תשכן באהליך עוְלה' [איוב יא,,יד]

[10] וראו בית דין שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך

[11] ליברמן

[12] בית אבטינס ובית גרמו - במסכת יומא (פ"ג מ"יא; דף לח,א)

[13] בפרכות שכנגד הפתחים, דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין, אבל כל צורך בנין, כגון פרכות המבדילות בין היכל לקדשי הקדשים שהיו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון, ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כזה, ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים, ועשו שתי פרכות וביניהם אמה כדאמרינן במסכת יומא (נא,ב) ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית

[14] לעזרה

[15] תחת אמה טרקסין

[16] להבדיל בין עליית היכל לעליית קדשי הקדשים, וגם הן במקום אמה טרקסין

[17] בחצרות הבנויות בסלעים בירושלים, ותחתיהם חלל - מפני קבר התהום, כדתנן במסכת פרה (פ"ג משנה ב), ומייתינן לה בפרק 'הישן תחת המטה' (סוכה כא א): ובאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם לצורכי פרה אדומה לעסוק בשריפתה ומילוי מימיה ולהזות כל שבעה על כהן השורפה, כדאמרינן במסכת יומא (דף ד,א), ומעלה זו עשו לה להתעסק בה תינוקות שלא נטמאו מימיהם מפני שזלזלו בה לעשותה בטבול יום, כדתנן: 'מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרין 'במעורבי שמש היתה נעשית' [דומה לשנה פרה פ"ג מ"ז]

[18] עשירות

[19] בלבוש וכסות

[20] שמשרתין בהן במזבח החיצון, שהוא בנין של אבנים

[21] לחזק את בדק הבית בימי יהואש

[22] לצורך בדק הבית

[23] שאין צריכין לכולו - עושין מן המותר כלי שרת

[24] הא לא לקדושת קרבן גבו

[25] כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה

[26] כסף שבקופות

[27] משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין, ולא מן התרומה עצמה

[28] מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר? - תלמוד לומר: 'וערך עליה העולה' (ויקרא ו ה), והוינן בה: מאי תלמודא? ואמר רבא: 'העולה' - משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות, והיא עולת הבקר, שנאמר: 'ואמרת להם זה האשה כו'; וה"א יתירא קא דריש

[29] את שאר

[30] בכסף שיש לו שאר

[31] מזבח הזהב כלי הוא, ולא בנין, שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו - לפיכך נידון ככלי

[32] של לחם הפנים

[33] פליגי בה במסכת מנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ,א): רבי חייא ב"ר יוסף אמר: 'בירוצי מדות': שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה; מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה, והמקריבן מוחק המדה, והם 'מותר נסכים', ומוכרים אותן; ורבי יוחנן אמר כאותה ששנינו: המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש - שנתייקרו - מספק מארבע, והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מארבע - מספק ארבע, וְזוֹ היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח

[34] שהוא בנין

[35] כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה

[36] באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות

[37] דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין [כתנא דבי רבי ישמעאל]

[38] הנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה, כדאמרינן בראש השנה (דף ז,א): קרבנות צבור הבאין באחד בניסן - מצוה להביא מן החדש

[39] מחפין בהם הרצפה והכתלים

[40] ריוח

[41] ולקמן מפרש מאי ניהו

[42] רבי עקיבא ורבי חנינא

[43] שיהא שום מותר

[44] והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל

[45] מאי פירושא ד'לא היו מודים'

[46] כדתנן, דפליג רבי עקיבא אדרבי ישמעאל, ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]