ביאור:בבלי כתובות דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא תרוייהו ^[1] אזלי בתר אומדנא: מאן דאמר 'הלכה [כרבי אלעזר בן עזריה]’ – שפיר; מאן דאמר 'אין הלכה' - הכא נמי אומדן דעתא הוא: משום איקרובי דעתא הוא [שהרי המתנות במטרה להקריב דעת הכלה אליו], והא איקרבא ליה דעתא [שהרי המתנות מקרבות דעת הכלה אליו].

יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אמר ליה: פוק קרי קראך לברא! אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה!

אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו ^[2]: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אמר רב נחמן: אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ואף על גב דלט רב נחמן ואמר 'כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי' - אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה. ^[3]

בעי רבין: נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו ^[4]: חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה?

תא שמע: דתני רב יוסף: שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון; אי אמרת בשלמא 'חיבת חופה קונה' - היינו דאמר 'לילה הראשון', אלא אי אמרת 'חיבת ביאה קונה' - ביאה בלילה הראשון איתא, מכאן ואילך ליתא?!

ואלא מאי? חופה? חופה בלילה איתא, ביממא ליתא?!

ולטעמיך ביאה בלילה איתא - ביממא ליתא? הא אמר רבא: אם היה בבית אפל מותר!?

הא לא קשיא: אורח ארעא קא משמע לן, דביאה בלילה.

אלא 'חופה' קשיא!

חופה נמי לא קשיא: כיון דסתם חופה לביאה קיימא - אורח ארעא קא משמע לן דבלילה.

בעי רב אשי: נכנסה לחופה ופירסה נידה ^[5] - מהו? אם תימצי לומר חיבת חופה קונה - חופה דחזיא לביאה, אבל חופה דלא חזיא לביאה לא? או דלמא לא שנא?

תיקו.

רבי יהודה אומר: רצה כותב לבתולה [שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" ולאלמנה מנה והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז"]:

וסבר רבי יהודה דכותבין שובר? והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ו]: מי שפרע מקצת חובו - רבי יהודה ''אומר: יחליף ^[6]; רבי יוסי 'אומר: יכתוב לו שובר ^[7]'!?

אמר רבי ירמיה: כששוברתה מתוכה ^[8];

אביי אמר: אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה: בשלמא ^[9] התם ודאי ^[10] פרעיה, דלמא מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא; הכא ודאי יהב לה ^[11] [הרי לא נתן לה כלום]? - מילתא בעלמא היא דאמרה ליה; אי נטריה נטריה אי לא נטריה - איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה: לא קתני 'שוברתה מתוכה', אלא רבי ירמיה - מאי טעמא לא אמר כאביי?

גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא^[12].

טעמא דכתבה ליה, אבל על פה ^[13] – לא ^[14]!? אמאי? דבר שבממון הוא ^[15], ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים, דתניא: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון - תנאו קיים.!?

קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

הרי פירות ^[16] דרבנן ^[17], ולא עבדו להו רבנן חיזוק ^[18], דתנן [כתובות פ"ט מ"א]: רבי יהודה אומר: לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם ^[19],

עמוד ב

וקיימא לן ^[20]: מאי 'כותב'? 'אומר' ^[21]!

אמר אביי: לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות: מילתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק, מילתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק.

הרי חמרים דשכיחי ולא עבדו לה רבנן חיזוק, דתנן ^[22] [דמאי פ"ד מ"ז]: 'החמרין שנכנסו לעיר, ואמר אחד מהן "שלי חדש ^[23] ושל חברי ישן", "שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן" - אין נאמנים; רבי יהודה אומר: נאמנים ^[24]'!?

אמר אביי: [לשיטת רבי יהודה] ודאי דדבריהם - עבדו רבנן חיזוק, ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק.

רבא אמר: בדמאי הקילו ^[25].

^[26]

רבי מאיר אומר כל הפוחת [לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות]:

'כל הפוחת' - אפילו בתנאה [אם התנה תנאי] ^[27]? אלמא קסבר [רבי מאיר] תנאו בטל ^[28], ואית לה! [ואם יש לה הכל – מה הבעיה? מדוע אמר שזו בעילת זנות?]

וכיון [אלא כיון] דאמר לה "לית ליך אלא מנה" - לא סמכא דעתה, והויא לה בעילתו בעילת זנות.

והא שמעינן ליה ^[29] לרבי מאיר דאמר 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל', הא בדרבנן תנאו קיים?!

קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא.^[30]

תניא: 'רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.

רבי יוסי אומר: רשאי ^[31];

רבי יהודה אומר: רצה - כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת לו "התקבלתי ממך מנה", ולאלמנה – מנה, והיא כותבת לו "התקבלתי ממך חמשים זוז" ^[32]'.

וסבר רבי יוסי 'רשאי'? ורמינהי [תוספתא כתובות פ"יב ה"ב [ליברמן]]: 'אין עושין כתובת אשה מטלטלין ^[33] מפני תיקון העולם ^[34]; אמר רבי יוסי: וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין ^[35], ופוחתין ^[36]'?

תנא קמא נמי 'אין עושין' קאמר ^[37], אלא לאו הכי קאמר: 'במה דברים אמורים? בשלא קבל עליו ^[38] אחריות ^[39], אבל קבל עליו אחריות – עושין', ואתא רבי יוסי למימר: 'כי קיבל עליו אחריות ^[40] - אמאי עושין ^[41]? והלא ^[42] אין קצובין, ופוחתין?'

השתא: ומה התם, דדלמא פחתי, חייש רבי יוסי – הכא, דודאי קא פחתה, לא כל שכן!

הכי? השתא: התם - לא ידעה דתחיל, הכא ידעה וקא מחלה!

אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא,

הערות

^ רב ורבי נתן
^ רב
^ הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה.
^ לרבי אלעזר בן עזריה
^ ופירש ממנה ומת
^ יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר, ויקרע הראשון, ולא יכתוב שובר להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים
^ ולא יחליף להרע כח המלוה למחול שעבודו מזמן ראשון
^ בתוך הכתובה עצמה יכתוב השובר: 'והיא אמרה בפנינו התקבלתי חציה'; דטעמא מאי אמר רבי יהודה אין כותבין שובר? - משום דלא יצטרך לוה לשומרו מן העכברים, דאי מרקב הדר האי וגבי שטריה כוליה - הכא ליכא למיחש להכי
^ דבהאי שובר [של הלואה] לא חייש רבי יהודה לעכברים כי התם, דאילו
^ מיפרע
^ בתמיה
^ וכי דבר זה שכיח שיש לגזרו? שהרי 'בדבר שאינו שכיח לא גזרו ביה רבנן'?
^ דהוה ליה תנאה בעלמא
^ לא הוי תנאה: דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא( וכי כתובה זה דבר שכתוב בתורה, שיהא מתנה על מה שכתוב בתורה? הגמרא דנה בזה בהמשך.)
^ שאר וכסות
^ דנכסי מלוג
^ האי דבעל אוכלן - תקנתא דרבנן היא
^ שיהא תנאו בטל אם התנה למחול אכילתו
^ אם כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן" - אוכל הוא פירי פירות: מוכר פירות ולוקח קרקע, שיהא לה קרן, והוא אוכל פירות
^ ב[פרק]’הכותב'
^ אלמא תנאיה תנאה
^ גבי דמאי
^ והישן טוב ממנו, שהחדש עדיין אינו יבש כל צרכו
^ דרבנן הוא ולא עבדו בהו חיזוק למיחש לגומלין לרבי יהודה
^ משאר ספק דדבריהם, ואפילו ספק ליתיה, דרוב עמי הארץ מעשרין הן
^ והכי נמי אמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב ב): היו חדשות מארבע וישנות משלש כו'; ויש מפרשים משום עומר, ולאו מילתא היא, דאם כן דמתרץ 'בדמאי הקילו' - התינח דמאי, חדש מאי איכא למימר?! ועוד: לא מצינו שנחשדו עמי הארץ על איסור חדש, ולא נקט לה אלא משום אין נאמנים דדמאי; ורבותא אשמועינן: דאף על גב דמשבח לה לדחבריה נמי במילי אחרנייתא - אינו נאמן על הדמאי, דחיישינן לגומלין
^ מדלא תנא 'כל בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה הרי זו בעילת זנות' - שמע מינה דהכי אשמועינן: שאף על פי שהיא גובה לבסוף: דאין תנאו קיים, אפילו הכי, כיון דמעיקרא אתני – קרי לה 'בעילת זנות' משום דמשעת ביאה לא הוה סמכא דעתה אכתובה
^ דבלאו הכי לאו רבותא היא דנקט 'כל הפוחת'
^ לעיל
^ מדוע אמרה כך הגמרא ולא אמרה שעשו חיזוק כשל תורה, כמו שהציעה הגמרא למעלה (נו,א) בדברי רבי יהודה: - קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.? - ואולי הכוונה לא ממש דאורייתא אלא שעשו חיזוק כשל תורה?
^ ואפילו על פה נמי תנאו קיים
^ ואתא רבי יהודה למימר נמי רשאי כרבי יוסי, מיהו על פה תנאו בטל, כדאמרינן לעיל: חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אבל באת למחול - תכתוב שובר
^ אין מייחדין מטלטלין לכתובה
^ שמא יאבדו או יפחתו דמיהן
^ אין דמיהן קצובין עולמית, דמוקרי ומוזלי
^ הלכך פעמים שפוחתין מכדי מה ששמאום
^ ופחיתה - נמי בכלל תיקון העולם היא
^ הבעל
^ אם יאבדו, ופריש ליה תנא דלא חייש לזולא אלא לאונסא
^ נמי
^ מה נתקן העולם בכך
^ אף כשהן קיימין

[1] רב ורבי נתן

[2] רב

[3] הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה.

[4] לרבי אלעזר בן עזריה

[5] ופירש ממנה ומת

[6] יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר, ויקרע הראשון, ולא יכתוב שובר להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים

[7] ולא יחליף להרע כח המלוה למחול שעבודו מזמן ראשון

[8] בתוך הכתובה עצמה יכתוב השובר: 'והיא אמרה בפנינו התקבלתי חציה'; דטעמא מאי אמר רבי יהודה אין כותבין שובר? - משום דלא יצטרך לוה לשומרו מן העכברים, דאי מרקב הדר האי וגבי שטריה כוליה - הכא ליכא למיחש להכי

[9] דבהאי שובר [של הלואה] לא חייש רבי יהודה לעכברים כי התם, דאילו

[10] מיפרע

[11] בתמיה

[12] וכי דבר זה שכיח שיש לגזרו? שהרי 'בדבר שאינו שכיח לא גזרו ביה רבנן'?

[13] דהוה ליה תנאה בעלמא

[14] לא הוי תנאה: דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא( וכי כתובה זה דבר שכתוב בתורה, שיהא מתנה על מה שכתוב בתורה? הגמרא דנה בזה בהמשך.)

[15] שאר וכסות

[16] דנכסי מלוג

[17] האי דבעל אוכלן - תקנתא דרבנן היא

[18] שיהא תנאו בטל אם התנה למחול אכילתו

[19] אם כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן" - אוכל הוא פירי פירות: מוכר פירות ולוקח קרקע, שיהא לה קרן, והוא אוכל פירות

[20] ב[פרק]’הכותב'

[21] אלמא תנאיה תנאה

[22] גבי דמאי

[23] והישן טוב ממנו, שהחדש עדיין אינו יבש כל צרכו

[24] דרבנן הוא ולא עבדו בהו חיזוק למיחש לגומלין לרבי יהודה

[25] משאר ספק דדבריהם, ואפילו ספק ליתיה, דרוב עמי הארץ מעשרין הן

[26] והכי נמי אמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב ב): היו חדשות מארבע וישנות משלש כו'; ויש מפרשים משום עומר, ולאו מילתא היא, דאם כן דמתרץ 'בדמאי הקילו' - התינח דמאי, חדש מאי איכא למימר?! ועוד: לא מצינו שנחשדו עמי הארץ על איסור חדש, ולא נקט לה אלא משום אין נאמנים דדמאי; ורבותא אשמועינן: דאף על גב דמשבח לה לדחבריה נמי במילי אחרנייתא - אינו נאמן על הדמאי, דחיישינן לגומלין

[27] מדלא תנא 'כל בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה הרי זו בעילת זנות' - שמע מינה דהכי אשמועינן: שאף על פי שהיא גובה לבסוף: דאין תנאו קיים, אפילו הכי, כיון דמעיקרא אתני – קרי לה 'בעילת זנות' משום דמשעת ביאה לא הוה סמכא דעתה אכתובה

[28] דבלאו הכי לאו רבותא היא דנקט 'כל הפוחת'

[29] לעיל

[30] מדוע אמרה כך הגמרא ולא אמרה שעשו חיזוק כשל תורה, כמו שהציעה הגמרא למעלה (נו,א) בדברי רבי יהודה: - קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.? - ואולי הכוונה לא ממש דאורייתא אלא שעשו חיזוק כשל תורה?

[31] ואפילו על פה נמי תנאו קיים

[32] ואתא רבי יהודה למימר נמי רשאי כרבי יוסי, מיהו על פה תנאו בטל, כדאמרינן לעיל: חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אבל באת למחול - תכתוב שובר

[33] אין מייחדין מטלטלין לכתובה

[34] שמא יאבדו או יפחתו דמיהן

[35] אין דמיהן קצובין עולמית, דמוקרי ומוזלי

[36] הלכך פעמים שפוחתין מכדי מה ששמאום

[37] ופחיתה - נמי בכלל תיקון העולם היא

[38] הבעל

[39] אם יאבדו, ופריש ליה תנא דלא חייש לזולא אלא לאונסא

[40] נמי

[41] מה נתקן העולם בכך

[42] אף כשהן קיימין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]