ביאור:בבלי כתובות דף קב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא, בשטרי פסיקתא ^[1], וכדרב גידל ^[2], דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.

תא שמע [בכורות פ"ח מ"ח]: כתב לכהן "שאני חייב לך חמש סלעים" - חייב ליתן לו חמש סלעים, ובנו אינו פדוי!

שאני התם, דמשועבד ליה מדאורייתא.

אי הכי אמאי כתב?

כדי לברר לו כהן ^[3].

אי הכי ^[4] - בנו אמאי אינו פדוי?

כדעולא, דאמר עולא: דבר תורה פדוי לכשיתן, ומאי טעמא אמרו 'בנו אינו פדוי'? גזירה: שמא יאמרו פודין ^[5] בשטרות ^[6].

אמר רבא: כתנאי [בבא בתרא פ"י מ"ח]:

'ערב היוצא אחר חיתום שטרות ^[7] - גובה ^[8] מנכסים בני חורין ^[9]; מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר 'גובה מנכסים בני חורין'. אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים!

אמר לו: למה?

אמר לו: הרי שהיה חונק את חבירו בשוק, ומצאו חבירו, ואמר לו "הנח לו ואני אתן לך" – פטור, שלא על אמונתו הלוהו.'

לימא רבי יוחנן דאמר כרבי ישמעאל וריש לקיש דאמר כבן ננס!?

אליבא דבן ננס כולי עלמא לא פליגי ^[10];

עמוד ב

כי פליגי אליבא דרבי ישמעאל ^[11]: רבי יוחנן כרבי ישמעאל; וריש לקיש ^[12]: עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא דשייך ליה לשיעבודא דאורייתא ^[13], אבל הכא ^[14] - לא שייך שיעבודא דאורייתא!

גופא אמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.

אמר רבא: מסתברא מילתא דרב בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה ^[15], אבל בוגרת, דלא מטי הנאה לידיה – לא. והאלהים! אמר רב אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי - אבי הבן ^[16] - מאי הנאה אתא לידיה?

אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי.

אמר ליה רבינא לרב אשי: דברים הללו ניתנו ליכתב ^[17] או לא ניתנו ליכתב?

אמר ליה: לא ניתנו ליכתב ^[18].

איתיביה: הפקחין היו כותבין "על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי" [ודברים אלה הם מסוג הדברים עליו שאל רבינא את רב אשי: דבורים של שידוכים ותנאי נישואין]

מאי 'כותבין'? – אומרים.

וקרי ליה לאמירה 'כתיבה'?

אין, והתנן [כתובות פ"ט מ"א]: 'הכותב 'לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסייך", ותני רבי חייא: 'האומר 'לאשתו.

תא שמע [בבא בתרא פ"י מ"ד]: אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם - הא מדעת שניהם כותבין! מאי? לאו שטרי פסיקתא [כמה כל צד פסק לבנו/לבתו]?

לא, שטרי אירוסין ממש ^[19], כדרב פפא ורב שרביא ^[20], דאיתמר: כתבו לשמה ושלא מדעתה: רבה ורבינא אמרי: מקודשת; רב פפא ורב שרביא אמרי: אינה מקודשת.

תא שמע [לעיל, קא,ב]: 'מתו - בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא [הבת שעליה התנו שתיזון חמש שנים] ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב ^[21]'.

הכא במאי עסקינן? - בשקנו מידו.

אי הכי - בנות נמי!

בשקנו לזו ולא קנו לזו.

ומאי ^[22] ^[23] פסקא ^[24]?

איהי דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין, בנות דלא הוו בשעת קנין - לא מהני להו קנין.

מי לא עסקינן דהואי ^[25] בשעת קנין, והיכי דמי: כגון דגרשה ואהדרה ^[26]?!

אלא: איהי, דליתא בתנאי בית דין ^[27] - מהני לה קנין; בנות, דאיתנהו בתנאי בית דין - לא מהני להו קנין.

מגרע גרעי ^[28]?

אלא: בנותיו - היינו טעמא: כיון דאיתנהו בתנאי בית דין - אימר צררי אתפסינהו ^[29].

לא יאמר הראשון ["לכשתבא אצלי אזונה", אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה]:

אמר רב חסדא: זאת אומרת בת אצל אמה. ^[30]

ממאי דבגדולה עסקינן? דלמא בקטנה עסקינן ^[31], ומשום מעשה שהיה, דתניא: 'מי שמת והניח בן קטן לאמו: יורשי האב אומרים "יהא גדל אצלנו" ואמו אומרת "יהא בני גדל אצלי" - מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל ראוי ליורשו.

מעשה היה ושחטוהו ערב הראשון ^[32].

אם כן ^[33] ליתני '^[34] למקום שהיא' ^[35],

הערות

^ החתן והכלה פוסקין תנאים שביניהם בשני עדים, והעדים חותמים עדות גמורה; ואם תאמר 'אם כן, מאי למימרא?' - איצטריך: כגון דליכא קנין אלא דברים
^ ואשמעינן כדרב גידל דלא בעי קנין
^ שלא יתננו לכהן אחר
^ דטעמא משום שיעבודא דאורייתא הוא, והוה ליה כמעיד עדים וחותמים
^ את הבכור
^ בשטרי חוב שיש לו על אחר ומסרו לכהן בפדיונו, דאתי למימר 'מה לי האי שטרא ומה לי האי שטרא'? ואנן תנן במסכת בכורות [שם] אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות, וילפינן לה התם מקראי בפרק 'יש בכור לנחלה'
^ תחת חתימת העדים כתוב 'פלוני ערב' והוא מודה בדבר
^ המלוה מן הערב
^ ולא מנכסים משועבדים, כיון דלאחר חיתום השטר הוא - הויא לה כמלוה על פה
^ כלומר: בהא שפיר קאמרת, דרבי יוחנן כרבי ישמעאל ולא כבן ננס, דמודה רבי יוחנן דלבן ננס פטור; דהשתא: ומה ערב, דשיעבודא דאורייתא הוא, דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג ט) כי ליכא עדים פטור – כל שכן כהאי גוונא
^ כלומר: הא דמוקמת ריש לקיש כבן ננס ולא כרבי ישמעאל – ליתא
^ דאמר לך ריש לקיש: אנא אפילו לרבי ישמעאל קא פליגנא אדרבי יוחנן
^ ערב שיעבודא דאורייתא
^ "פלוני חייב"
^ כסף קדושיה לאביה
^ אביו של חתן
^ נתנו חכמים כתיבה לדבר(על ידי צד אחד בלי הסכמת הצד השני – תוספות רי"ד) אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא קנין
^ דלא ליטרוף ממשעבדי; וכיון דליכא קנין - לא משתעבדי נכסי
^ שטר שמקדש בו את האשה: "הרי את מקודשת לי" כותב בשטר, ומוסר לה; ואשמעינן דצריך לכתוב על פיה
^ דאמרי: כתבו שלא מדעתה אינה מקודשת
^ ואי לא דנקיטא שטר - מי טרפא ממשעבדי?
^ בתמיה:
^ וכי
^ דבר פסוק הוא לחכמים שקונין לבת האשה ולא לבנות [שנולדו בזמן הנישואין] ששנו סתם במשנה בנותיהן ניזונות מבני חורין והיא ניזונת ממשועבדים
^ וכי אי אפשר שיהו אף הבנות
^ וכתב לה התנאים הללו, ואפילו הכי תנן סתמא 'בנותיהן ניזונות מבני חורין ולא ממשועבדים'
'^ בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי כו'
^ בתמיה
^ לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן
^ דקתני למקום שאמה ולא קתני 'לבית אחיה' - למדנו שכן הוא הדין: שתגדל הבת אצל אמה; ובת הניזונת מן הבנים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם.
^ ומשום הכי לא קתני בת אצל אחין
^ [ואיכא למיחש נמי שמא] יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה - אימא לך דתשב אצל האחין
^ דיש חילוק בין גדולה לקטנה
^ מוליך לה מזונות
^ דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא

[1] החתן והכלה פוסקין תנאים שביניהם בשני עדים, והעדים חותמים עדות גמורה; ואם תאמר 'אם כן, מאי למימרא?' - איצטריך: כגון דליכא קנין אלא דברים

[2] ואשמעינן כדרב גידל דלא בעי קנין

[3] שלא יתננו לכהן אחר

[4] דטעמא משום שיעבודא דאורייתא הוא, והוה ליה כמעיד עדים וחותמים

[5] את הבכור

[6] בשטרי חוב שיש לו על אחר ומסרו לכהן בפדיונו, דאתי למימר 'מה לי האי שטרא ומה לי האי שטרא'? ואנן תנן במסכת בכורות [שם] אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות, וילפינן לה התם מקראי בפרק 'יש בכור לנחלה'

[7] תחת חתימת העדים כתוב 'פלוני ערב' והוא מודה בדבר

[8] המלוה מן הערב

[9] ולא מנכסים משועבדים, כיון דלאחר חיתום השטר הוא - הויא לה כמלוה על פה

[10] כלומר: בהא שפיר קאמרת, דרבי יוחנן כרבי ישמעאל ולא כבן ננס, דמודה רבי יוחנן דלבן ננס פטור; דהשתא: ומה ערב, דשיעבודא דאורייתא הוא, דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג ט) כי ליכא עדים פטור – כל שכן כהאי גוונא

[11] כלומר: הא דמוקמת ריש לקיש כבן ננס ולא כרבי ישמעאל – ליתא

[12] דאמר לך ריש לקיש: אנא אפילו לרבי ישמעאל קא פליגנא אדרבי יוחנן

[13] ערב שיעבודא דאורייתא

[14] "פלוני חייב"

[15] כסף קדושיה לאביה

[16] אביו של חתן

[17] נתנו חכמים כתיבה לדבר(על ידי צד אחד בלי הסכמת הצד השני – תוספות רי"ד) אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא קנין

[18] דלא ליטרוף ממשעבדי; וכיון דליכא קנין - לא משתעבדי נכסי

[19] שטר שמקדש בו את האשה: "הרי את מקודשת לי" כותב בשטר, ומוסר לה; ואשמעינן דצריך לכתוב על פיה

[20] דאמרי: כתבו שלא מדעתה אינה מקודשת

[21] ואי לא דנקיטא שטר - מי טרפא ממשעבדי?

[22] בתמיה:

[23] וכי

[24] דבר פסוק הוא לחכמים שקונין לבת האשה ולא לבנות [שנולדו בזמן הנישואין] ששנו סתם במשנה בנותיהן ניזונות מבני חורין והיא ניזונת ממשועבדים

[25] וכי אי אפשר שיהו אף הבנות

[26] וכתב לה התנאים הללו, ואפילו הכי תנן סתמא 'בנותיהן ניזונות מבני חורין ולא ממשועבדים'

[27] '^ בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי כו'

[28] בתמיה

[29] לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן

[30] דקתני למקום שאמה ולא קתני 'לבית אחיה' - למדנו שכן הוא הדין: שתגדל הבת אצל אמה; ובת הניזונת מן הבנים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם.

[31] ומשום הכי לא קתני בת אצל אחין

[32] [ואיכא למיחש נמי שמא] יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה - אימא לך דתשב אצל האחין

[33] דיש חילוק בין גדולה לקטנה

[34] מוליך לה מזונות

[35] דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]