ביאור:בבלי כתובות דף נא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי?
דצריכא לדיקלא קאמינא [ועדיין אינן עומדות ליגזז].
ההוא יתום ויתומה [1] דאתו לקמיה דרבא, אמר להו רבא: העלו ליתום בשביל יתומה [2].
אמרי ליה רבנן לרבא: והא מר הוא דאמר 'ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה'?
אמר להו: אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה? כל שכן הכא, דאיכא תרתי [3].
תנו רבנן: אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין [4] למזון אשה ולבנות - דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר: נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים [5], ולבנות מן הבנות [6] ולבנים מן הבנים [7], ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין; אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין [8]; נכסים שאין להן אחריות - מוציאין לבנים מן הבנים, ולבנות מן הבנות, ולבנים מן הבנות; אבל לא לבנות מן הבנים.
אף על גב דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו - הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר רבא: הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה [9].
משנה:
לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין;
כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה 'כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך' – חייב [10], שהוא תנאי בית דין;
לא כתב לה 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו', ובכהנת [11] '[12]אהדרינך למדינתך' [13] – חייב, שהוא תנאי בית דין;
נשבית - חייב לפדותה, ואם אמר "הרי גיטה וכתובתה - ותפדה את עצמה" - אינו רשאי [14];
לקתה - חייב לרפאותה [15]; אמר "הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה" – רשאי [16].
גמרא:
מני?
רבי מאיר היא [17], דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות; דאי רבי יהודה - האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" [18], ולאלמנה מנה, והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז" [19]!
אימא סיפא: כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה "כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך" – חייב , שהוא תנאי בית דין' [20] - אתאן לרבי יהודה, דאמר אחריות טעות סופר הוא [21], דאי רבי מאיר - האמר אחריות לאו טעות סופר הוא, דתנן [בבא מציעא פ"א מ"ו]: מצא שטרי חוב - אם
יש בהן אחריות נכסים [22] לא יחזיר [23] שבית דין נפרעין מהן [24]; אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן [25].
רישא רבי מאיר וסיפא רבי יהודה?! וכי תימא כולה רבי מאיר היא, ושאני ליה לרבי מאיר בין כתובה לשטרי [26] - ומי [האם] שאני ליה? והתניא: חמשה גובין מן המחוררין [27], ואלו הן: [28]פירות, [29]ושבח פירות [30], [31] והמקבל עליו לזון את בן אשתו ובת אשתו [32], [33] וגט חוב [34] שאין בו אחריות, [35] וכתובת אשה שאין בה אחריות.
מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות סופר הוא? - רבי מאיר, וקתני 'כתובת אשה'?
איבעית אימא רבי מאיר, ואיבעית אימא רבי יהודה:
איבעית אימא רבי יהודה: התם כתבה ליה 'התקבלתי', הכא לא כתבה ליה 'התקבלתי' [36]; איבעית אימא רבי מאיר: מאי 'חייב' דקתני? מן המחוררין [37].
לא כתב לה [’אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו' ... חייב, שהוא תנאי בית דין]:
אמר אבוה דשמואל: אשת ישראל שנאנסה - אסורה לבעלה: חיישינן שמא תחלתה [38] באונס וסופה [39] ברצון. [40]
איתיביה רב לאבוה דשמואל: 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו'.
אישתיק.
קרי רב עליה דאבוה דשמואל: (איוב כט ט) שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם.
מאי אית ליה למימר? בשבויה הקילו [41]. ולאבוה דשמואל – אונס, דשריא רחמנא - היכי משכחת לה?
כגון דקאמרי עדים שצווחה מתחלה ועד סוף!
ופליגא דרבא, דאמר רבא: 'כל שתחלתה באונס וסוף ברצון - אפילו היא אומרת "הניחו לו, שאלמלא <לא> נזקק לה - היא שוכרתו" – מותרת'; מאי טעמא? יצר אלבשה [42].
תניא כוותיה דרבא: ’[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה מותרת [43]; ויש לך [44] אחרת, שאף על פי שלא נתפשה [45] – מותרת; ואיזו? זו כל שתחלתה באונס וסופה ברצון.
תניא אידך: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת, שאע"פ שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן.
אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לה אחרת, שאע"פ שלא נתפשה – מותרת! ואיזו? זו שקידושיה קדושי טעות [46], שאפילו בנה מורכב על כתיפה - ממאנת והולכת לה.
אמר רב יהודה: הני נשי דגנבו גנבי [47] - שריין לגוברייהו [48].
אמרי ליה רבנן לרב יהודה: והא קא ממטיאן להו נהמא [49]?
והא קא משלחן להו גירי [52]?
מחמת יראה.
ודאי [53] שבקינהו [54] ואזלן [55] מנפשייהו [56] - אסירן.
תנו רבנן: 'שבויי מלכות [57] - הרי הן כשבויין [58]; גנובי ליסטות אינן כשבויין.
והתניא איפכא?
מלכות אמלכות לא קשיא: הא במלכות אחשורוש [59], הא במלכות בן נצר [60]; ליסטות אליסטות לא קשיא: הא בבן נצר [61] הא בליסטים דעלמא [62].
ובן נצר - התם קרי ליה 'מלך' והכא קרי ליה 'לסטים'?
אִין: גבי אחשורוש - לסטים הוא [63]; גבי לסטים דעלמא - מלך הוא.
ובכהנת 'אהדרינך למדינתך' [– חייב, שהוא תנאי בית דין]:
אמר אביי: אלמנה לכהן גדול - חייב לפדותה, שאני קורא בה 'ובכהנת אהדרינך למדינתך' [64];
הערות
עריכה- ^ אח ואחות ונכסיהם ביד אפוטרופוס
- ^ העלו ליתום מזונות יתירים, שתיזון אחותו עמו
- ^ אחותו ותשמשנו
- ^ מן היתומים
- ^ למזונות ולפרנסה
- ^ לקטנות מן הגדולות: אם אין שם אלא בנות, והחזיקו גדולות בנכסים - מוציאין מידם וחולקות בשוה; והכא ליכא מזוני, שאין הבנות נזונות מן הבנות, לפי שכולן שוות בירושה
- ^ לקטנים מן הגדולים לחלוק בשוה
- ^ שאין בהן כדי לזון אלו ואלו עד שיבגרו, דאמרי רבנן: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים
- ^ לנדוניא
- ^ להיות כל הנכסים אחראין לה ולא יכול לומר לה 'אין ליך אלא שדה הכתובה לך בשטר כתובתיך'
- ^ שאינו יכול לקיימה משנשבית, כותב לה
- ^ אפרקינך ו
- ^ לפי שאשת כהן אסורה לבעלה אם נאנסה
- ^ שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית
- ^ שהרפואה כמזונות
- ^ שאין אדם חייב לזון גרושתו
- ^ פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק 'אף על פי' [פ"ה מ"א]
- ^ לשון שובר
- ^ ואפילו לא נתקבלה; ולרבי מאיר אינה יכולה למחול בעודה תחתיו, ומתניתין נמי, דקתני לא כתב לה כתובה - גובה כתובתה שלימה - קא סלקא דעתא ואפילו מחלה
- ^ שנשתעבדו נכסיו; וקא סלקא דעתא נשתעבדו בכל דין שעבוד, כאילו נכתב בתוך השטר, ואם ימכור נכסיו - תטרוף לקוחות
- ^ שטר שלא נכתב בו אחריות - לא מדעת המלוה נעשה, אלא סופר טעה, והרי הוא כמי שנכתב, וטורף מן המשועבדים
- ^ ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה
- ^ לא יחזירנו מוצאו למלוה, ואפילו הלוה מודה שהוא חייב לו
- ^ ומפרש התם דחיישינן שמא פרעו [את השטר], ומן הלוה נפל, וזה שהוא מודה - עצת קנוניא היא ביניהם, לטרוף לקוחות, ויחלקו ביניהם!
- ^ דאחריות טעות סופר, הוא וטריף ממשעבדי, ומפסדי לקוחות; ובני פלוגתיה דרבי מאיר - רבי יהודה הוה בהדייהו, שבדורו היה
- ^ דבכתובה אית ליה אחריות טעות סופר הוא
- ^ אם יש נכסים בני חורין אצל החייב – נגבין, ואם לאו - אין נגבין מן המשועבדין
- ^ 1
- ^ 2
- '^ כדתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ג; מח,ב): אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם; וב'שנים אוחזין בטלית' (בבא מציעא יד ב) מפרש: לאכילת פירות ולשבח קרקעות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם שבח שהשביח הלוקח: בזבל ובניר ועם פירות שבה, שהנגזל טורפה ממנו - כשהוא חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות - גובה קרן מנכסים משועבדין ושבח מנכסים בני חורין, ולא מן המשועבדין, מפני תיקון העולם: לפי שאין קצובין; ואין הלוקח יודע בכמה להזהר
- ^ 3
- ^ אף הוא אין גובה מן המשועבדים, לפי שאין קצובין ואין כתובים; והא דתנן ב'הנושא' [כתובות פ"יב מ"ב]: והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב - מוקמינן לה התם (דף קב,ב) בשקנו לה מידו, דסתם קנין לכתיבה עומד
- ^ 4
- ^ כל שטרות נקראין 'גט'
- ^ 5
- ^ ואשמעינן מתניתין דאף על פי שלא כתב לה כתובה - לא אמרינן מחלה לו עלה, אלא אמרינן: סמכה על תקנת בית דין: שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה
- ^ אף על פי שלא כתב לה אחריות - תנאי בית דין הוא להיות כל נכסיו אחראין לה בעודם לפניו, אבל אם מכרם - אינה טורפת לקוחות, הואיל ולא נכתב בשטר; ולא אמרינן 'אחריות טעות סופר הוא'
- ^ של בעילה
- ^ של בעילה
- ^ ולקמיה פריך: 'אונס דשריא רחמנא' - היכי משכחת לה?
- ^ שלא ראינוה שנבעלה, וכי קאמר איהו בנבעלה
- ^ וגם זה אונס, שבתחלת בעילה שהיא באונס - הלבישה הבועל יצר
- ^ 'והיא' - מיעוטא הוא, כלומר: בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי ב'לא נתפשה'
- ^ אשה
- ^ שברצון
- ^ על תנאי, ולא נתקיים התנאי, אם זינתה תחתיו - מותרת לו, לפי שאינה אשתו, אלא פנויה בעלמא היא
- ^ שלסטים גונבין מתחת בעליהן
- ^ לפי שבאונס הם באין עליהן
- ^ והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון, אלמא רצון הוא
- ^ ומשני:
- ^ הוא דעבוד
- ^ כשנלחמין - מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות
- ^ אי
- ^ גנבים ללכת אל בעליהן
- ^ ואינון אזלן
- ^ אל הגנבים
- ^ נשים ששבה המלך לתשמיש
- ^ ומותרין לבעליהן, כדתנן: ואותבינך לי לאינתו
- ^ הן כשבויין, לפי שמלך גדול הוא ,ויודעת שלא ישאנה, ובעילתה באונס
- ^ לסטים היה, ולכד עיירות ומלך עליהם, ונעשה ראש לסטים; ובדידיה תניא שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה, ונבעלת ברצון
- ^ בבן נצר אסורות, כדאמרינן, דסברה "מינסב נסיב לי והריני אשת מלך"
- ^ אפילו לקוחים שלו קשין לה, לפיכך אינה אלא אנוסה
- ^ הלכך מתניתא קמייתא, דמיירי במלכות אחשורוש - קרי לבן נצר 'גנובי ליסטות'; וברייתא דתנן איפכא: דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר 'שבויי מלכות'
- ^ אלמנה לכהן גדול, קיימא לן לקמן בפרק 'אלמנה ניזונית' (ק,ב): יש לה כתובה, ותנאי כתובה דלמישקל ולמיפק קאי, אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה, כגון מזונות ורפואה - אמרינן ביבמות דלית לה [בפרק יש מותרות (פה,א)]; והכא אשמעינן אביי: דתנאי כתובה דפירקונה - אית לה, דמעיקרא אישתעבד לה, שהרי אף לכשרה לא היה מתנה 'ואותבינך לאינתו' אלא 'אהדרינך למדינתך'; והא נמי קרינן בה הכי, והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי