ביאור:בבלי כתובות דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי?

דצריכא לדיקלא קאמינא [ועדיין אינן עומדות ליגזז].

ההוא יתום ויתומה ^[1] דאתו לקמיה דרבא, אמר להו רבא: העלו ליתום בשביל יתומה ^[2].

אמרי ליה רבנן לרבא: והא מר הוא דאמר 'ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה'?

אמר להו: אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה? כל שכן הכא, דאיכא תרתי ^[3].

תנו רבנן: אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין ^[4] למזון אשה ולבנות - דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר: נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים ^[5], ולבנות מן הבנות ^[6] ולבנים מן הבנים ^[7], ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין; אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין ^[8]; נכסים שאין להן אחריות - מוציאין לבנים מן הבנים, ולבנות מן הבנות, ולבנים מן הבנות; אבל לא לבנות מן הבנים.

אף על גב דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו - הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר רבא: הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה ^[9].

משנה:

לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין;

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה 'כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך' – חייב ^[10], שהוא תנאי בית דין;

לא כתב לה 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו', ובכהנת ^[11] '^[12]אהדרינך למדינתך' ^[13] – חייב, שהוא תנאי בית דין;

נשבית - חייב לפדותה, ואם אמר "הרי גיטה וכתובתה - ותפדה את עצמה" - אינו רשאי ^[14];

לקתה - חייב לרפאותה ^[15]; אמר "הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה" – רשאי ^[16].

גמרא:

מני?

רבי מאיר היא ^[17], דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות; דאי רבי יהודה - האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" ^[18], ולאלמנה מנה, והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז" ^[19]!

אימא סיפא: כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה "כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך" – חייב , שהוא תנאי בית דין' ^[20] - אתאן לרבי יהודה, דאמר אחריות טעות סופר הוא ^[21], דאי רבי מאיר - האמר אחריות לאו טעות סופר הוא, דתנן [בבא מציעא פ"א מ"ו]: מצא שטרי חוב - אם

עמוד ב

יש בהן אחריות נכסים ^[22] לא יחזיר ^[23] שבית דין נפרעין מהן ^[24]; אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן ^[25].

רישא רבי מאיר וסיפא רבי יהודה?! וכי תימא כולה רבי מאיר היא, ושאני ליה לרבי מאיר בין כתובה לשטרי ^[26] - ומי [האם] שאני ליה? והתניא: חמשה גובין מן המחוררין ^[27], ואלו הן: ^[28]פירות, ^[29]ושבח פירות ^[30], ^[31] והמקבל עליו לזון את בן אשתו ובת אשתו ^[32], ^[33] וגט חוב ^[34] שאין בו אחריות, ^[35] וכתובת אשה שאין בה אחריות.

מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות סופר הוא? - רבי מאיר, וקתני 'כתובת אשה'?

איבעית אימא רבי מאיר, ואיבעית אימא רבי יהודה:

איבעית אימא רבי יהודה: התם כתבה ליה 'התקבלתי', הכא לא כתבה ליה 'התקבלתי' ^[36]; איבעית אימא רבי מאיר: מאי 'חייב' דקתני? מן המחוררין ^[37].

לא כתב לה [’אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו' ... חייב, שהוא תנאי בית דין]:

אמר אבוה דשמואל: אשת ישראל שנאנסה - אסורה לבעלה: חיישינן שמא תחלתה ^[38] באונס וסופה ^[39] ברצון. ^[40]

איתיביה רב לאבוה דשמואל: 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו'.

אישתיק.

קרי רב עליה דאבוה דשמואל: (איוב כט ט) שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם.

מאי אית ליה למימר? בשבויה הקילו ^[41]. ולאבוה דשמואל – אונס, דשריא רחמנא - היכי משכחת לה?

כגון דקאמרי עדים שצווחה מתחלה ועד סוף!

ופליגא דרבא, דאמר רבא: 'כל שתחלתה באונס וסוף ברצון - אפילו היא אומרת "הניחו לו, שאלמלא ~~<לא>~~ נזקק לה - היא שוכרתו" – מותרת'; מאי טעמא? יצר אלבשה ^[42].

תניא כוותיה דרבא: ’[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה מותרת ^[43]; ויש לך ^[44] אחרת, שאף על פי שלא נתפשה ^[45] – מותרת; ואיזו? זו כל שתחלתה באונס וסופה ברצון.

תניא אידך: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת, שאע"פ שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן.

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לה אחרת, שאע"פ שלא נתפשה – מותרת! ואיזו? זו שקידושיה קדושי טעות ^[46], שאפילו בנה מורכב על כתיפה - ממאנת והולכת לה.

אמר רב יהודה: הני נשי דגנבו גנבי ^[47] - שריין לגוברייהו ^[48].

אמרי ליה רבנן לרב יהודה: והא קא ממטיאן להו נהמא ^[49]?

^[50] מחמת יראה ^[51].

והא קא משלחן להו גירי ^[52]?

מחמת יראה.

ודאי ^[53] שבקינהו ^[54] ואזלן ^[55] מנפשייהו ^[56] - אסירן.

תנו רבנן: 'שבויי מלכות ^[57] - הרי הן כשבויין ^[58]; גנובי ליסטות אינן כשבויין.

והתניא איפכא?

מלכות אמלכות לא קשיא: הא במלכות אחשורוש ^[59], הא במלכות בן נצר ^[60]; ליסטות אליסטות לא קשיא: הא בבן נצר ^[61] הא בליסטים דעלמא ^[62].

ובן נצר - התם קרי ליה 'מלך' והכא קרי ליה 'לסטים'?

אִין: גבי אחשורוש - לסטים הוא ^[63]; גבי לסטים דעלמא - מלך הוא.

ובכהנת 'אהדרינך למדינתך' [– חייב, שהוא תנאי בית דין]:

אמר אביי: אלמנה לכהן גדול - חייב לפדותה, שאני קורא בה 'ובכהנת אהדרינך למדינתך' ^[64];

הערות עריכה

^ אח ואחות ונכסיהם ביד אפוטרופוס
^ העלו ליתום מזונות יתירים, שתיזון אחותו עמו
^ אחותו ותשמשנו
^ מן היתומים
^ למזונות ולפרנסה
^ לקטנות מן הגדולות: אם אין שם אלא בנות, והחזיקו גדולות בנכסים - מוציאין מידם וחולקות בשוה; והכא ליכא מזוני, שאין הבנות נזונות מן הבנות, לפי שכולן שוות בירושה
^ לקטנים מן הגדולים לחלוק בשוה
^ שאין בהן כדי לזון אלו ואלו עד שיבגרו, דאמרי רבנן: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים
^ לנדוניא
^ להיות כל הנכסים אחראין לה ולא יכול לומר לה 'אין ליך אלא שדה הכתובה לך בשטר כתובתיך'
^ שאינו יכול לקיימה משנשבית, כותב לה
^ אפרקינך ו
^ לפי שאשת כהן אסורה לבעלה אם נאנסה
^ שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית
^ שהרפואה כמזונות
^ שאין אדם חייב לזון גרושתו
^ פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק 'אף על פי' [פ"ה מ"א]
^ לשון שובר
^ ואפילו לא נתקבלה; ולרבי מאיר אינה יכולה למחול בעודה תחתיו, ומתניתין נמי, דקתני לא כתב לה כתובה - גובה כתובתה שלימה - קא סלקא דעתא ואפילו מחלה
^ שנשתעבדו נכסיו; וקא סלקא דעתא נשתעבדו בכל דין שעבוד, כאילו נכתב בתוך השטר, ואם ימכור נכסיו - תטרוף לקוחות
^ שטר שלא נכתב בו אחריות - לא מדעת המלוה נעשה, אלא סופר טעה, והרי הוא כמי שנכתב, וטורף מן המשועבדים
^ ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה
^ לא יחזירנו מוצאו למלוה, ואפילו הלוה מודה שהוא חייב לו
^ ומפרש התם דחיישינן שמא פרעו [את השטר], ומן הלוה נפל, וזה שהוא מודה - עצת קנוניא היא ביניהם, לטרוף לקוחות, ויחלקו ביניהם!
^ דאחריות טעות סופר, הוא וטריף ממשעבדי, ומפסדי לקוחות; ובני פלוגתיה דרבי מאיר - רבי יהודה הוה בהדייהו, שבדורו היה
^ דבכתובה אית ליה אחריות טעות סופר הוא
^ אם יש נכסים בני חורין אצל החייב – נגבין, ואם לאו - אין נגבין מן המשועבדין
^ 1
^ 2
'^ כדתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ג; מח,ב): אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם; וב'שנים אוחזין בטלית' (בבא מציעא יד ב) מפרש: לאכילת פירות ולשבח קרקעות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם שבח שהשביח הלוקח: בזבל ובניר ועם פירות שבה, שהנגזל טורפה ממנו - כשהוא חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות - גובה קרן מנכסים משועבדין ושבח מנכסים בני חורין, ולא מן המשועבדין, מפני תיקון העולם: לפי שאין קצובין; ואין הלוקח יודע בכמה להזהר
^ 3
^ אף הוא אין גובה מן המשועבדים, לפי שאין קצובין ואין כתובים; והא דתנן ב'הנושא' [כתובות פ"יב מ"ב]: והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב - מוקמינן לה התם (דף קב,ב) בשקנו לה מידו, דסתם קנין לכתיבה עומד
^ 4
^ כל שטרות נקראין 'גט'
^ 5
^ ואשמעינן מתניתין דאף על פי שלא כתב לה כתובה - לא אמרינן מחלה לו עלה, אלא אמרינן: סמכה על תקנת בית דין: שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה
^ אף על פי שלא כתב לה אחריות - תנאי בית דין הוא להיות כל נכסיו אחראין לה בעודם לפניו, אבל אם מכרם - אינה טורפת לקוחות, הואיל ולא נכתב בשטר; ולא אמרינן 'אחריות טעות סופר הוא'
^ של בעילה
^ של בעילה
^ ולקמיה פריך: 'אונס דשריא רחמנא' - היכי משכחת לה?
^ שלא ראינוה שנבעלה, וכי קאמר איהו בנבעלה
^ וגם זה אונס, שבתחלת בעילה שהיא באונס - הלבישה הבועל יצר
^ 'והיא' - מיעוטא הוא, כלומר: בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי ב'לא נתפשה'
^ אשה
^ שברצון
^ על תנאי, ולא נתקיים התנאי, אם זינתה תחתיו - מותרת לו, לפי שאינה אשתו, אלא פנויה בעלמא היא
^ שלסטים גונבין מתחת בעליהן
^ לפי שבאונס הם באין עליהן
^ והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון, אלמא רצון הוא
^ ומשני:
^ הוא דעבוד
^ כשנלחמין - מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות
^ אי
^ גנבים ללכת אל בעליהן
^ ואינון אזלן
^ אל הגנבים
^ נשים ששבה המלך לתשמיש
^ ומותרין לבעליהן, כדתנן: ואותבינך לי לאינתו
^ הן כשבויין, לפי שמלך גדול הוא ,ויודעת שלא ישאנה, ובעילתה באונס
^ לסטים היה, ולכד עיירות ומלך עליהם, ונעשה ראש לסטים; ובדידיה תניא שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה, ונבעלת ברצון
^ בבן נצר אסורות, כדאמרינן, דסברה "מינסב נסיב לי והריני אשת מלך"
^ אפילו לקוחים שלו קשין לה, לפיכך אינה אלא אנוסה
^ הלכך מתניתא קמייתא, דמיירי במלכות אחשורוש - קרי לבן נצר 'גנובי ליסטות'; וברייתא דתנן איפכא: דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר 'שבויי מלכות'
^ אלמנה לכהן גדול, קיימא לן לקמן בפרק 'אלמנה ניזונית' (ק,ב): יש לה כתובה, ותנאי כתובה דלמישקל ולמיפק קאי, אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה, כגון מזונות ורפואה - אמרינן ביבמות דלית לה [בפרק יש מותרות (פה,א)]; והכא אשמעינן אביי: דתנאי כתובה דפירקונה - אית לה, דמעיקרא אישתעבד לה, שהרי אף לכשרה לא היה מתנה 'ואותבינך לאינתו' אלא 'אהדרינך למדינתך'; והא נמי קרינן בה הכי, והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי

[1] אח ואחות ונכסיהם ביד אפוטרופוס

[2] העלו ליתום מזונות יתירים, שתיזון אחותו עמו

[3] אחותו ותשמשנו

[4] מן היתומים

[5] למזונות ולפרנסה

[6] לקטנות מן הגדולות: אם אין שם אלא בנות, והחזיקו גדולות בנכסים - מוציאין מידם וחולקות בשוה; והכא ליכא מזוני, שאין הבנות נזונות מן הבנות, לפי שכולן שוות בירושה

[7] לקטנים מן הגדולים לחלוק בשוה

[8] שאין בהן כדי לזון אלו ואלו עד שיבגרו, דאמרי רבנן: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים

[9] לנדוניא

[10] להיות כל הנכסים אחראין לה ולא יכול לומר לה 'אין ליך אלא שדה הכתובה לך בשטר כתובתיך'

[11] שאינו יכול לקיימה משנשבית, כותב לה

[12] אפרקינך ו

[13] לפי שאשת כהן אסורה לבעלה אם נאנסה

[14] שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית

[15] שהרפואה כמזונות

[16] שאין אדם חייב לזון גרושתו

[17] פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק 'אף על פי' [פ"ה מ"א]

[18] לשון שובר

[19] ואפילו לא נתקבלה; ולרבי מאיר אינה יכולה למחול בעודה תחתיו, ומתניתין נמי, דקתני לא כתב לה כתובה - גובה כתובתה שלימה - קא סלקא דעתא ואפילו מחלה

[20] שנשתעבדו נכסיו; וקא סלקא דעתא נשתעבדו בכל דין שעבוד, כאילו נכתב בתוך השטר, ואם ימכור נכסיו - תטרוף לקוחות

[21] שטר שלא נכתב בו אחריות - לא מדעת המלוה נעשה, אלא סופר טעה, והרי הוא כמי שנכתב, וטורף מן המשועבדים

[22] ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה

[23] לא יחזירנו מוצאו למלוה, ואפילו הלוה מודה שהוא חייב לו

[24] ומפרש התם דחיישינן שמא פרעו [את השטר], ומן הלוה נפל, וזה שהוא מודה - עצת קנוניא היא ביניהם, לטרוף לקוחות, ויחלקו ביניהם!

[25] דאחריות טעות סופר, הוא וטריף ממשעבדי, ומפסדי לקוחות; ובני פלוגתיה דרבי מאיר - רבי יהודה הוה בהדייהו, שבדורו היה

[26] דבכתובה אית ליה אחריות טעות סופר הוא

[27] אם יש נכסים בני חורין אצל החייב – נגבין, ואם לאו - אין נגבין מן המשועבדין

[28] 1

[29] 2

[30] '^ כדתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ג; מח,ב): אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם; וב'שנים אוחזין בטלית' (בבא מציעא יד ב) מפרש: לאכילת פירות ולשבח קרקעות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם שבח שהשביח הלוקח: בזבל ובניר ועם פירות שבה, שהנגזל טורפה ממנו - כשהוא חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות - גובה קרן מנכסים משועבדין ושבח מנכסים בני חורין, ולא מן המשועבדין, מפני תיקון העולם: לפי שאין קצובין; ואין הלוקח יודע בכמה להזהר

[31] 3

[32] אף הוא אין גובה מן המשועבדים, לפי שאין קצובין ואין כתובים; והא דתנן ב'הנושא' [כתובות פ"יב מ"ב]: והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב - מוקמינן לה התם (דף קב,ב) בשקנו לה מידו, דסתם קנין לכתיבה עומד

[33] 4

[34] כל שטרות נקראין 'גט'

[35] 5

[36] ואשמעינן מתניתין דאף על פי שלא כתב לה כתובה - לא אמרינן מחלה לו עלה, אלא אמרינן: סמכה על תקנת בית דין: שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה

[37] אף על פי שלא כתב לה אחריות - תנאי בית דין הוא להיות כל נכסיו אחראין לה בעודם לפניו, אבל אם מכרם - אינה טורפת לקוחות, הואיל ולא נכתב בשטר; ולא אמרינן 'אחריות טעות סופר הוא'

[38] של בעילה

[39] של בעילה

[40] ולקמיה פריך: 'אונס דשריא רחמנא' - היכי משכחת לה?

[41] שלא ראינוה שנבעלה, וכי קאמר איהו בנבעלה

[42] וגם זה אונס, שבתחלת בעילה שהיא באונס - הלבישה הבועל יצר

[43] 'והיא' - מיעוטא הוא, כלומר: בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי ב'לא נתפשה'

[44] אשה

[45] שברצון

[46] על תנאי, ולא נתקיים התנאי, אם זינתה תחתיו - מותרת לו, לפי שאינה אשתו, אלא פנויה בעלמא היא

[47] שלסטים גונבין מתחת בעליהן

[48] לפי שבאונס הם באין עליהן

[49] והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון, אלמא רצון הוא

[50] ומשני:

[51] הוא דעבוד

[52] כשנלחמין - מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות

[53] אי

[54] גנבים ללכת אל בעליהן

[55] ואינון אזלן

[56] אל הגנבים

[57] נשים ששבה המלך לתשמיש

[58] ומותרין לבעליהן, כדתנן: ואותבינך לי לאינתו

[59] הן כשבויין, לפי שמלך גדול הוא ,ויודעת שלא ישאנה, ובעילתה באונס

[60] לסטים היה, ולכד עיירות ומלך עליהם, ונעשה ראש לסטים; ובדידיה תניא שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה, ונבעלת ברצון

[61] בבן נצר אסורות, כדאמרינן, דסברה "מינסב נסיב לי והריני אשת מלך"

[62] אפילו לקוחים שלו קשין לה, לפיכך אינה אלא אנוסה

[63] הלכך מתניתא קמייתא, דמיירי במלכות אחשורוש - קרי לבן נצר 'גנובי ליסטות'; וברייתא דתנן איפכא: דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר 'שבויי מלכות'

[64] אלמנה לכהן גדול, קיימא לן לקמן בפרק 'אלמנה ניזונית' (ק,ב): יש לה כתובה, ותנאי כתובה דלמישקל ולמיפק קאי, אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה, כגון מזונות ורפואה - אמרינן ביבמות דלית לה [בפרק יש מותרות (פה,א)]; והכא אשמעינן אביי: דתנאי כתובה דפירקונה - אית לה, דמעיקרא אישתעבד לה, שהרי אף לכשרה לא היה מתנה 'ואותבינך לאינתו' אלא 'אהדרינך למדינתך'; והא נמי קרינן בה הכי, והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]