ביאור:בבלי כתובות דף לא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וקרע שיראין של חבירו [1].
גופא: אמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו - שהוא חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב. לימא פליגא דרבי אבין, דאמר רבי אבין: הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא [2]'.
הכא [באוכל חלב של חברו] נמי: הגבהה צורך אכילה היא!?
הכי? השתא: התם [ביורה חץ], אי אפשר להנחה בלא עקירה; הכא [באוכל חלב של חברו] אפשר לאכילה בלא הגבהה, דאי בעי גחין [3] ואכיל [4]!
אי נמי התם, אי בעי לאהדורה - [5] לא מצי מהדר לה [6], הכא [באוכל חלב של חברו] מצי מהדר לה [7]!
מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא?
איכא בינייהו המעביר סכין [8] ברשות הרבים וקרע שיראין בהליכתו: להך לישנא דאמרת 'אי אפשר להנחה בלא עקירה' - הכא נמי [בסכין] אי אפשר להנחה בלא עקירה; להך לישנא דאמרת 'לא מצי מהדר לה [את החץ]’ הכא [בסכין] מצי מהדר לה [את הסכין]!
גופא: אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא.
מתיב רב ביבי בר אביי: הגונב כיס בשבת [9] – חייב [10], שכבר נתחייב בגניבה [11] קודם שיבא לידי איסור סקילה; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא [12] – פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד: [13] ואמאי [14]? הכא נמי לימא 'הגבהה צורך הוצאה היא [15]'?
הכא במאי עסקינן? - כגון שהגביהו על מנת להצניעו, ונמלך עליו והוציאו.
וכי האי גוונא - מי חייב [16]? והאמר רב סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפצים מזוית לזוית, ונמלך עליהם והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך [17]'!?
לא תימא [18] 'על מנת להצניעו' אלא אימא '[19] על מנת להוציאו'; [20] הכא במאי עסקינן? - כשעמד [21].
'עמד' – למאי? אי לכתף - אורחיה הוא [22]!?
אלא בעומד לפוש.
אבל לכתף מאי?
פטור [23]? אדתני היה מגרר ויוצא, מגרר ויוצא – פטור נפלוג וניתני בדידה [24]: 'במה דברים אמורים? בעומד לפוש, אבל לכתף – פטור'!?
אלא [25] - הא מני? - בן עזאי היא, דאמר [26] 'מהלך כעומד דמי' [27].
אבל זורק [28] מאי? פטור [29]? ניפלוג [וניתני] בדידה: 'במה דברים אמורים? במהלך, אבל זורק – פטור'!?
מגרר ויוצא איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'אין דרך הוצאה בכך' [30] - קא משמע לן.
ובמאי [31]?: אי ברברבי [32] - אורחיה הוא [33]! אי בזוטרי - לאו אורחיה הוא [34]!?
אלא במיצעי.
ודאפקיה להיכא?: אי דאפקיה לרשות הרבים - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא [35]! אי דאפקיה לרשות היחיד [36] - איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [מהתורה]!?
לא, צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים [37];
וכמאן [38]?: אי כרבי אליעזר, דאמר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא [שהרי לא הגביהו ברשות הרבים, ורש"י כתב לעיל דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים]! אי כרבנן, דאמרי 'צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו [כרשות הרבים לחייב בשבת]’ איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [שהרי לא הגיע לרשות הרבים]!?
לעולם כרבי אליעזר, וכי אמר רבי אליעזר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם, אבל לענין מיקנא – קני; מאי טעמא? דהא לא שכיחי רבים [39].
רב אשי אמר: [40] - כגון שצירף ידו [41] למטה משלשה [42] וקיבלו [43], כדרבא, דאמר רבא: ידו של אדם חשובה לו [44] כארבעה על ארבעה [45].
רב אחא מתני הכי [46]; רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה.
ותרוייהו - בדיוקא דהא מתניתא קמיפלגי, דתנן [47]: היה מושכו [48] ויוצא, ומת [49] ברשות בעלים – פטור [50]; הגביהו [51] או שהוציאו מרשות בעלים ומת – חייב: רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא:
רבינא דייק מרישא: היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים - פטור טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים [52] ומת – חייב!
רב אחא דייק מסיפא: הגביהו או שהוציאו - הוצאה דומיא דהגבהה: מה הגבהה דאתי לרשותיה אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה!
לרב אחא קשיא רישא לרבינא קשיא סיפא!?
רישא לרב אחא לא קשיא: כמה דלא אתי לרשותיה - רשות בעלים קרינא ביה;
סיפא לרבינא לא קשיא: 'הוצאה דומיא דהגבהה' לא אמרינן.
הבא על אחותו ועל אחות אביו [יש להן קנס; אף על פי שהן ב'הכרת' - אין בהן מיתת בית דין].
ורמינהו: [53] אלו הן הלוקין [54]: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו ועל הנדה,
הערות
עריכה- ^ בשעה שבולעה, ואף על גב דמיתה - לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, מיפטר; וסבירא ליה לרב אשי 'מיתה לזה ותשלומין לזה' - פטור
- ^ הלכך: אף על גב דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה – פטור, הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה - מיתה ותשלומין באין כאחד: שעקירה צורך הנחה היא, ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה
- ^ למטה משלשה טפחים
- ^ ובציר משלשה - לאו הגבהה היא
- ^ משזרק את החץ
- ^ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין
- ^ הלכך לא אמרינן 'משעת הגבהה אתחלה לה אכילה'
- ^ בידו בהליכה
- ^ הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרשות הרבים
- ^ בתשלומין אף על פי שנהרג
- ^ לשלם, דהגבהה קונה בכל מקום, וקמה לה ברשותיה [אף] להתחייב באונסים
- ^ שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים
- ^ כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו
- ^ חייב
- ^ משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה
- ^ משום שבת
- ^ להוציאו
- ^ בהגביהו
- ^ הגביהו
- ^ ודקשיא לך נימא 'הגבהה צורך הוצאה היא' -
- ^ ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה, ואין חיוב שבת באה לו על ידי עקירת חפץ הראשונה אלא על ידי עקירת גופו: שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא, ועקירת גופו כעקירת חפץ
- ^ ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת
- ^ מתשלומין, דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה, שבה נקנה לו הכיס; ומיתה ותשלומין באין כאחד
- ^ במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור
- ^ לא תוקמה כשעמד, ואפילו הכי: חיוב שבת, דעקירה - לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה, אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית
- ^ בפרק קמא דשבת
- ^ ועקירת כל פסיעה הויא עקירה, והנחת הרגל היא הנחה, הלכך קניה משעת הגבהה, וחיוב מיתה - בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה
- ^ הגביהו וזרקו
- ^ מתשלומין, דאתיא ליה חיוב שבת על ידי חיוב הגבהה, דתו ליתא עקירה אחריתי
- ^ ואין כאן חיוב שבת
- ^ איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך
- ^ כיס גדול שיש בו משוי להגביהו
- ^ לגררו, ופשיטא דהוצאה היא
- ^ ואמאי חייב משום שבת
- ^ דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים
- ^ לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים
- ^ סמוך לבתים, שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות; ומאותן חיפופי ולפנים קרי 'צידי רשות הרבים'
- ^ פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק 'כל גגות'
- ^ והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה
- ^ מגרר ויוצא דקאמר 'פטור' - לעולם ברשות הרבים; ודקשיא לך 'איסור גניבה ליכא'
- ^ השניה
- ^ לפחות משלשה, סמוך לקרקע, ובידו אחת גיררה
- ^ ונפלה לתוך חברתה, וידו קניא ליה
- ^ לענין הנחת שבת
- ^ כמקום ארבעה על ארבעה; וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום - לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני, כאילו הגביהה למעלה משלשה; ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה, וביאתה לרשות הרבים וקנייתה באין כאחד; ולהכי משני 'כשצירף' - דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד, דקתני 'מגרר ויוצא'
- ^ כדאמרן, דמשיכה ברשות הרבים לא קני, ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה
- ^ בבא קמא פ"ז מ"ו; בבלי דף עט,א
- ^ בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק 'מרובה'
- ^ השור
- ^ הגנב מלשלם כלום: דלא קני להתחייב באונסין
- ^ אפילו ברשות הבעלים
- ^ כל היכא דאפקיה ואפילו לרשות הרבים
- ^ מכות פ"ג מ"א
- ^ אם התרו בהן