ביאור:בבלי כתובות דף ל
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חייבי עשה: מצרי ואדומי [1].
הניחא לרבי ישבב: אי [2] לאפוקי מטעמא דרבי סימאי [3] קאתי [4] – שפיר [5]; אלא [6] אי טעמא דנפשיה קאמר - [7] – 'כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר' ואפילו חייבי עשה - מאי בינייהו [8]?
איכא בינייהו בעוּלה לכהן גדול [9]; ומאי שנא [10]? - דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל [11].
אמר רב חסדא: הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס: למאן דאמר 'יש בה הויה' - הא נמי יש בה הויה [12]; למאן דאמר 'ראויה לקיימה' - הא נמי ראויה לקיימה; ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה [13], דתניא: רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין [14]: מה שבת מתחייב בנפשו [15] ופטור מן התשלומין [16] - אף יום הכפורים [17] מתחייב בנפשו [18] ופטור מן התשלומין.
מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה?
אמר אביי: נאמר 'אסון' בידי אדם [19] ונאמר 'אסון' בידי שמים [20]; מה אסון האמור בידי אדם - פטור מן התשלומין, אף אסון האמור בידי שמים - פטור מן התשלומין.
מתקיף לה רב אדא בר אהבה: ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים [21], דבידי שמים נינהו [22]? - דלמא על אריא וגנבי, דבידי אדם נינהו?
אטו יעקב אהא אזהר, אהא לא אזהר? יעקב על כל מילי אזהר!
וצינים פחים - בידי שמים נינהו? והתניא: הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים [23], שנאמר (משלי כב ה) צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם; ותו אריא וגנבי - בידי אדם נינהו [24]? והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בית המקדש - אף על פי שבטלו סנהדרין - ארבע מיתות לא בטלו;
'לא בטלו'? הא בטלו להו! אלא
דין ארבע מיתות [25] לא בטלו: מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג [26] או חיה דורסתו [27]; ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו [28]; ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות [29] או ליסטים באין עליו; ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי [30]'!?
אלא איפוך: אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם.
רבא אמר: טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא: (ויקרא כ ד) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא [31] בתתו מזרעו למולך [לבלתי המית אותו] [32] ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו [ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך מקרב עמם] [33]; אמרה תורה: כרת שלי - כמיתה שלכם: מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין - אף כרת שלי פטור מן התשלומין.'
מאי איכא בין רבא לאביי?
איכא בינייהו זר שאכל תרומה [34]: לאביי פטור [35] ולרבא חייב.
ולאביי פטור [36]? והאמר רב חסדא: 'מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב' - אלמא דמעידנא דאגביה קנייה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה - הכא נמי בעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה!? [37]
הכא במאי עסקינן? - כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו [38].
סוף סוף כיון דלעסיה – קנייה!?
מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה.
'כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה' היכי דמי?: אי דמצי לאהדורה – ניהדר [39]! אי לא מצי לאהדורה - אמאי חייב [40]?
לא, צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק [41].
רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו [42].
רב אשי אמר: בזר שאכל תרומה משלו
הערות
עריכה- ^ בתוך שלשה דורות דכתיב 'דור שלישי יבא להם' (דברים כג ט) - דור שני לא, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
- ^ רבי ישבב, האי 'כל שאין לו היתר ביאה' דקאמר אליבא דרבי עקיבא - לאו כללא כייל אלא
- ^ לחודיה
- ^ ואחייבי לאוין הוא דפליג, לאוסופי חייבי לאוין בכהונה, אבל שום חייבי עשה לא הוסיף
- ^ מצינו למימר 'איכא בינייהו דשמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא: חייבי עשה'
- ^ אי לאו אדרבי סימאי קאי
- ^ בשם רבי עקיבא:
- ^ מאי איכא למימר
- ^ שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה ד'בתולה יקח' (ויקרא כא יד) ולא בעולה; ואי תימא 'יש כאן לאו דזונה'? - לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה; ובבעולה שלא כדרכה איירי: דאי כדרכה תו ליכא קנס
- ^ האי עשה משאר עשה, דמודה ביה רבי עקיבא
- ^ שאינו נוהג אלא בכהן גדול, אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל
- ^ המקדש אשה בימי נדותה - מקודשת
- ^ מתניתין, דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואף על פי שמתחייב כרת בביאתו - מפקא מדרבי נחוניא
- ^ לפטור המדליק את הגדיש ביום הכפורים כאילו הדליקו בשבת
- ^ שהוא מיתת בית דין
- ^ כדתנן במתניתין גבי בא על בתו, ויליף לה מ'ולא יהיה אסון ענוש יענש' (שמות כא כב)
- ^ שהוא בכרת
- ^ חיוב נפש הוא זה
- ^ (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים) 'ולא יהיה אסון' דמשתעי במיתת בית דין, למימר דהיכא דליכא מיתת בית דין משלם דמי ולדות
- ^ בראשית מב,לח: ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר] וקראהו אסון [בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה]
- ^ קור וחום
- ^ אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא
- ^ שפעמים שבאין בפשיעה
- ^ שלא מגזירת מלך
- ^ עונש דוגמתם
- ^ דומה לנסקל: שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ, דגבוה שתי קומות היה, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מה א)
- ^ ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה
- ^ והארס שורפו
- ^ והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף
- ^ אסכרא, והוא בגרון; מלנ"ט [דיפטריה]
- ^ שהוא חייב מיתת בית דין
- ^ פסוק ה
- ^ למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה
- ^ במזיד - הוא במיתה בידי שמים, ולא בכרת: כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא כ כא) ערירים יהיו
- ^ מתשלומין, דנפקא ליה מ'אסון' - בידי שמים, וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת
- ^ בתמיה
- ^ נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין - אבל היכא דאכיל תרומה, דגזילה, מי מיפטר? הא כיון דאגבהה – קניה, וחייב בתשלומין - ואפילו תישרף - ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה!?
- ^ דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין, אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה( מדוע לא דמי כולה? הרי הזיק? אולי: התוחב הוא המזיק, והתוחב ישלם נזק; אך האוכל ישלם הנאתו); ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא
- ^ איבעי ליה לאהדורה; וכי לא אהדרה - מההיא שעתא איהו מזיק לה, דראשון לאו מידי עבד, ולא נתחייב לכהן כלום
- ^ אמאי חייב מיתה? אנוס הוא
- ^ דאי נמי אהדרה – ממאסה, ולא חזיא לבעלים; הלכך מגזל לא גזלה! [שהרי] אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין? אהנאת גרונו ומעיו! ההיא שעתא חיוב מיתה איכא
- ^ ולא תדחקה לשנויה 'בבית הבליעה', אלא מכיון שתחבה לתוך פיו - אימאסא לה, ולא מצית לאיחיובי משום גזילה, דהא לא חזיא למידי, אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב, ומיתה ותשלומין באים כאחד