ביאור:בבלי כתובות דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ונכפה [1] - כמומין שבסתר דמי [2]; והני מילי דקביע ליה זמן; אבל לא קביע ליה - כמומין שבגלוי דמי.
משנה:
האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים [3] - כופין אותו להוציא.
גמרא:
רב יהודה תני נולדו [4]; חייא בר רב תני היו.
מאן דאמר נולדו [ואמרה המשנה 'אין כופין אותו להוציא’] - כל שכן היו, דקסברה וקיבלה; מאן דאמר היו - אבל נולדו לא [אלא כופין].
תנן: אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין קטנים, אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא - בשלמא למאן דאמר נולדו, היינו דשאני 'בין גדולים לקטנים', אלא למאן דאמר היו - מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה?
כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אין יכולה לקבל.
ואלו הן מומין גדולים? פירש רבן שמעון בן גמליאל: [כגון] ניסמית עינו נקטעה ידו ונשברה רגלו.
אתמר: רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
רבא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.
ומי אמר רבי יוחנן הכי [5]? והא [6] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום ששנה רבי שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מ'ערב' ו'צידן' ו'ראיה אחרונה' [7]?
אמוראי נינהו(עבודה זרה לב ב: רשב"ג אומר: בזמן שהקרע שלו עגול - אסור; משוך - מותר. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרשב"ג. תוד"ה הלכה כרשב"ג: להני אמוראי לית להו כללא דבכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו - מדאצטריך למיפסק כוותיה.
), ואליבא דרבי יוחנן.
משנה:
ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס [8] והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי [9] - בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו; ועל כולן אמר רבי מאיר: אף על פי שהתנה עמה - יכולה היא שתאמר "סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל"; וחכמים אומרים: מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין, מפני שממקתו [10].
מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר "לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל".
גמרא:
מאי 'בעל פוליפוס'? אמר רב יהודה אמר שמואל: ריח החוטם.
במתניתא תנא: ריח הפה.
רב אסי מתני איפכא, ומנח בה סימנא: שמואל לא פסיק פומיה [11] מכוליה פירקין [12].
והמקמץ:
מאי 'מקמץ'?
אמר רב יהודה: זה המקבץ צואת כלבים [13].
מיתיבי: מקמץ זה בורסי?
ולטעמיך - תיקשי לך מתניתין [14]: 'המקמץ 'והמצרף נחושת והבורסי' - בשלמא מתניתין לא קשיא [15] כאן בבורסי גדול [שנקרא סתם 'בורסי’] כאן בבורסי קטן [16] [17], אלא לרב יהודה קשיא!
תנאי היא, דתניא: מקמץ זה בורסי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים [18].
והמצרף נחושת והבורסי:
מאי מצרף נחושת?
רב אשי אמר: חשלי דודי [19].
רבה בר בר חנה אמר: זה המחתך נחושת מעיקרו [20].
תניא כוותיה דרבה בר בר חנה: איזהו 'מצרף'? - זה המחתך נחושת מעיקרו.
אמר רב: האומר "איני זן ואיני מפרנס" - יוציא ויתן כתובה.
אזל רבי אלעזר, אמרה לשמעתא קמיה דשמואל. אמר: אכסוה שערי [21] לאלעזר! עד שכופין אותו להוציא - יכפוהו לזון!?
ורב?
אין אדם דר עם נחש בכפיפה.
כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר לה [22] משמיה דרבי יוחנן [23]. אמר ליה: על דא אכסוה שערין לאלעזר בבבל!
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין מעשין [24] אלא לפסולות.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: כגון אלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר; אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אין כופין אותו [25].
ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - כופין אותו.
תנן: 'אלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין ובעל פוליפוס [וכו’]’ [26]: בשלמא לרב אסי [27]: דרבנן קתני [28], דאורייתא לא קתני; אלא לרב תחליפא בר אבימי - ליתני 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו' [29]?
אמר רב נחמן: לא קשיא: הא במילי הא בשוטי [30].
מתקיף לה רבי אבא: (משלי כט יט) בדברים - לא יוסר עבד [כי יבין ואין מענה] [לא די בדברים]! אלא אמר רבי אבא: הא והא – בשוטי:
התם [31] - כי אמרה "הוינא בהדיה [32]" - שבקינן לה; הכא [בפסולי קהל או פסולי חיתון או – לפי הדיעות: בשלא ילדה עשר שנים]- אף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה.
והרי מוכה שחין, דאף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה, דתנן: חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו, וקתני התם: כי אמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - שבקינן לה; הכא [בפסולי חיתון] אף על גב דאמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - לא שבקינן לה.
תניא: אמר רבי יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן; ובעלי ראתן [33] - קשה מכולן.
ממאי הוי?
דתניא: הקיז דם ושימש - הויין לו בנים ויתיקין [34]. הקיזו שניהם ושימשו - הויין לו בנים בעלי ראתן.
אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי - לית לן בה.
מאי סימניה?
דלפן עיניה, ודייבי [זבים, נוזלים] נחיריה, ואיתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי עילויה [35].
ומאי אסותיה?
אמר אביי: פילא [36], ולודנא [37] [מין שרף], גירדא דאגוזא [38] וגירדא דאשפא [39] וכליל מלכא [40] ומתחלא דדיקלא סימקא [41], ושליק להו בהדי הדדי, ומעייל ליה לביתא דשישא [42]; ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לביתא דשב לבני ואריחא [43] ונטיל ליה [44] תלת מאה כסי על רישיה, עד דרפיא ארעיתא דמוחיה [45], וקרע למוחיה, ומייתי ארבע טרפי [46] דאסא [הדס] ומדלי כל חד כרעא [47] ומותיב חד [48] ושקיל בצבתא, וקלי ליה; דאי לא [49] - הדר עילויה [50].
מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן [51].
רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה [52];
רבי אלעזר לא עייל באהליה;
רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה!
רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו [53] ועסיק בתורה [54], אמר (משלי ה יט) אילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד] - אם חן מעלה על לומדיה - אגוני לא מגנא?
כי הוה שכיב [55], אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה [רצונך];
אזל, איתחזי ליה [הראה עצמו לריב"ל].
אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: אחוי לי דוכתאי [56]!
אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: לחיי!
אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא.
יהבה ניהליה.
כי מטא להתם דלייה, קא מחוי ליה [מלאך המות לריב"ל, את מקומו]; שוור [57] [ריב"ל], נפל לההוא גיסא [לתוך גן עדן]. נקטיה [מלאך המות לריב"ל] בקרנא דגלימיה [בפנת בגדו].
אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: בשבועתא דלא אתינא.
אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא [58] ניהדר, אי לא - לא ניהדר.
אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: הב לי סכינאי!
לא הוה קא יהיב ליה.
נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא [שהבריות זקוקות לכך, שיהיה למלאך המות סכין].
מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי! פנו מקום לבר ליואי!
אזל, אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי [59] [שרפרפים] פיזא [עשויים זהב];
אמר ליה: את הוא בר ליואי?
אמר ליה: הן!
נראתה קשת בימיך?
אמר ליה: הן!
אם כן אי אתה בר ליואי [60]!
ולא היא, דלא הואי מידי [61], אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.
רבי חנינא בר פפא - שושביניה הוה [62]; כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה.
אזל לגביה ואיתחזי ליה.
אמר ליה: שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"'.
שבקיה. לבתר תלתין יומין אזל, איתחזי ליה. אמר ליה: אחוי לי דוכתאי!
אמר ליה: לחיי!
אמר ליה: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא!
אמר ליה: כחברך בעית למיעבד לי!!
אמר ליה: אייתי ספר תורה וחזי - מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה?
אמר ליה: מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה [63]?
ואפילו הכי - כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא [עמוד אש] בין דידיה [בינו] לעלמא [לבין העולם; אולי: לבין המלוים אותו בלויה, כמו שאליהו עלה השמימה ברכב אש וסוסי אש (מלכים ב ב יא)]; וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא. קרב לגביה רבי אלכסנדרי, אמר: עשה בשביל כבוד חכמים!
לא אשגח.
עשה בשביל כבוד אביך!
לא אשגח.
עשה בשביל כבוד עצמך [64]!
איסתלק [עמוד האש].
אמר אביי: לאפוקי ממאן דלא קיים <אפילו אות אחת> [65].
אמר ליה רב אדא בר מתנא: לאפוקי ממר, דלא אית ליה מעקה לאיגריה!! ולא היא; מיהוה הוה, וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא.
אמר רבי חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי [66].
אמר רבי יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת.
הדרן עלך המדיר
כתובות עח,א פרק שמיני האשה שנפלו
משנה:
1</ref> האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס [67]: מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים.
2</ref> נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים: תמכור [68], ובית הלל אומרים: לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה – קיים.
אמר רבי יהודה: אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה [69] - לא יזכה בנכסים? [70]
אמר להם: על החדשים [71] אנו בושים [72] אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?
3</ref> נפלו לה משנשאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות;
4</ref> עד שלא נשאת [73] ונשאת [74] - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה קיים.
אמר רבי חנינא בן עקביא: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה [75] - לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים [76] אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים?
רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים: נכסים הידועין לבעל [77] לא תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים.
גמרא:
מאי שנא רישא [האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס] דלא פליגי [בית שמאי ובית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים] ומאי שנא סיפא [נפלו לה משנתארסה] דפליגי [בית שמאי ואומרים: תמכור] [78]?
אמרי דבי רבי ינאי: רישא - בזכותה נפלו [79]; סיפא בזכותו נפלו [80].
אם בזכותו נפלו - כי מכרה ונתנה אמאי קיים? אלא: רישא - ודאי בזכותה נפלו, סיפא אימר בזכותה אימר בזכותו [81]: לכתחלה - לא תמכור; אם מכרה ונתנה - קיים.
אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל: [הואיל וזכה באשה - לא יזכה בנכסים?
אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?]:
איבעיא להו: רבי יהודה - אלכתחלה [82] או אדיעבד [83]?
תא שמע:, דתניא: 'אמר רבי יהודה: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזו [84] אשתו וזו [85] אשתו - [86] זו [87] - מכרה בטל [88], אף זו [89] מכרה בטל [90]!
אמר להן: על החדשים [91] אנו בושים [92], אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים [93] - שמע מינה [94] דיעבד קאמר [95]!
שמע מינה.
תניא: 'אמר רבי חנינא בן עקביא: [96] לא כך השיבן רבן גמליאל לחכמים [97] אלא כך השיבן [98]: לא אם אמרתם בנשואה, שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה - תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה [99]?!
אמרו לו: רבי! [100] מכרה לה עד שלא נשאת [101]; נשאת ואחר כך מכרה [102] מהו?
אמר להו: אף זו מוכרת ונותנת וקיים.
אמרו לו: הואיל וזכה באשה [103] לא יזכה בנכסים [104]?
אמר להם: על החדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים.' והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה 'קיים [בדיעבד, אך לכתחילה לא]?!
אמר רב זביד: תני מוכרת ונותנת וקיים.
רב פפא אמר: לא קשיא: הא [105] - רבי יהודה [106] אליבא דרבן גמליאל, [107], הא [בסיפא דמתניתין] רבי חנינא בן עקביא אליבא דרבן גמליאל [108].
ורבי חנינא בן עקביא [109] – כבית שמאי [110]?!
הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על דבר זה [111].
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות;
כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא בן עקביא!?
אינהו דאמרי כ'רבותינו', דתניא: רבותינו חזרו ונמנו: בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות.
משניסת אלו ואלו מודים [שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות]:
לימא תנינא לתקנת אושא [כלומר: לכאורה במשנתנו מבוארת תקנת אושא], דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה, ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [ופירוש זה קשה, שהרי המשנה היתה צריכה לומר: 'באושא התקינו' או לשון דומה].
[אלא אומרת הגמרא:] מתניתין – בחייה [112], ולפירות [113]; תקנת אושא: בגופה של קרקע, ולאחר מיתה [114].
רבי שמעון חולק בין נכסים [115] [נכסים הידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה -קיים]:
אלו הן ידועין ואלו הן שאינן ידועין?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'ידועין' – מקרקעי [116], שאינן ידועין – מטלטלין;
ורבי יוחנן אמר: אלו ואלו ידועין הן, ואלו הן שאינן ידועין: כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.
תניא נמי הכי: אלו הן שאינן ידועין: כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.
ההיא איתתא, דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה [117] - כתבתינהו לברתה [118]; אינסיבה ואיגרשה.
הערות
עריכה- ^ חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא [כלומר: בנכפה ששהתקפות באות באופן מסודר, בעתות ידועות מראש, כמו שאומרת הגמרא להלן]
- ^ לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות
- ^ מפרש בגמרא
- ^ משנשאה
- ^ דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא
- ^ 'בכל מקום ששנה' קאמר:
- ^ 'ערב' – ב'גט פשוט'; 'צידן' - במי שאחזו קורדיקוס; 'ראיה אחרונה' - בסנהדרין [לא,א] בפרק 'זה בורר' [פ"ג מ"ח], ובשתי ראיות נחלק - הלכה כמותו בראשונה, ולא באחרונה: אמרו [בית הדין] לו [לאחד מבעלי הדין] 'הבא ראיה'! אמר: אין לי ראיה כו'
- ^ מפרש בגמרא
- ^ מפרש בגמרא; וכולן מפני שאומנות מסרחת היא
- ^ לשון המק בשרו (זכריה יד יב)
- ^ סימנא דשמואל ריח הפה אמר
- ^ תמיד היה שגור בפיו
- ^ לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים
- ^ דקא חשיב להו בתרין
- ^ אברייתא, דאיכא למימר: האי דחשיב ליה בתרי - הכי קאמר
- ^ שהוא עני ויש לו עורות מעט
- ^ דהיינו 'מקמץ'
- ^ והכי גרסינן לה בתוספתא; והא דרבי יוסי ברבי יהודה( 1. תוספתא כתובות פרק ז משנה י: איזה 'מקמץ'? זה בורסי; ויש אומרים זה המקמץ צואה. מצרף נחושת זה [המתיר נחושת] ר"י בר יהודה אומר: בעל פוליפוס זה ריח הפה. ) - מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה
- ^ מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא
- ^ ממקום מוצאו מן הארץ
- ^ האכילוהו שעורים כבהמה; [פירוש 'אכסוהו':] כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה 'כוסס'
- ^ להא מילתא דרב
- ^ דאיהו נמי כרב סבירא ליה
- ^ אין כופין להוציא
- ^ דלא כפינן אפריה ורביה
- ^ הני אין, אפריה ורביה לא
- ^ לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין, דאיכא לשנויי
- ^ הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא
- ^ דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה, דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה, אבל מדרבנן קאמר: דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי
- ^ אפריה ורביה - במילי מייסרינן, בשוטי לא רדינן ליה, אבל הנך - בשוטי נמי רדינן ליה, שאי אפשר לה לקבל
- ^ גבי מתניתין
- ^ מקבלנא ליה
- ^ שרץ יש לו במוחו
- ^ חלשים
- ^ זבובין כרוכין אחריו
- ^ עשב שקורין פוליו"ן
- ^ אליישינ"א
- ^ קליפי עץ האגוז
- ^ מה שגוררין מן העור [בעיבוד עורות בבורסקי]
- ^ חבצלת
- ^ שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים
- ^ של שיש, כלומר: מקום שאין רוח שולט שם
- ^ שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה, ואריח - שהוא חצי לבינה, והלבינה שלשה טפחים
- ^ ושופך לו מאותן מים
- ^ גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין
- ^ עלין
- ^ מגביה רגלו של שרץ
- ^ ומושיב העלה תחת רגלו, שאם לא יעשה כן - לכשיחזיק בגופו ליטלו - ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום
- ^ אם לא ישרפנו
- ^ יחזור עליו
- ^ זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר
- ^ במקום שתנשב רוח אחת על שניהם [עליו ועל בעל ראתן]
- ^ נדבק אצלם
- ^ בשעה שעוסק בתורה, ומושיבן אצלו, ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק
- ^ כשהגיע זמנו ליפטר
- ^ הוליכני לגן עדן והראני מקומי
- ^ קפץ
- ^ אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה
- ^ פלישטי"ל
- ^ אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע: שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור - אין צריך אות
- ^ לא נראה הקשת בימיו
- ^ אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות
- ^ כדהוה עביד איהו [ריב"ל] שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה
- ^ שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך
- ^ עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא
- ^ שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי
- ^ ונתארסה
- ^ בעודה ארוסה, אבל משתנשא – לא, כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו'
- ^ שהיא ארוסתו
- ^ בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי: אלכתחלה דבית שמאי? או אדיעבד דבית הלל?
- ^ שנפלו לה משנשאת
- ^ מה ראו חכמים לומר 'אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות', כדתנן לקמן במתניתין
- ^ כגון משנתארסה או קודם לכך
- ^ ואחר כך נשאת
- ^ שנשאה
- ^ שנפלו לה משניסת
- ^ בגמרא מפרש
- ^ הרי נתארסה, ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו
- ^ עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה, אלא היא עצמה
- ^ כבר זכה בה ובנכסיה
- ^ דאירוסין עושה ספק נישואין: שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא
- ^ פליגי, ואמרי: אמאי מוכרת לכתחלה לבית שמאי? הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה? אבל אדיעבד מודו כבית הלל,
- ^ נמי פליגי, ובעי למימר מִכרָהּ בטל
- ^ נשואה
- ^ ארוסה
- ^ מה נשואה
- ^ נפלו לה משנשאת
- ^ כדקתני במתניתין הבעל מוציא כו'
- ^ שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא
- ^ ואפילו כשהיא עודה ארוסה
- ^ שאתם אומרים עליהם 'מה זו מכרה בטל'
- ^ על מה שאמרנו בטל
- ^ אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו'; ולא גרסינן 'אמר להם: אף זו לא תמכור; וכן מצאתי בתוספתא
- ^ מדקאמרי ליה 'אף זו מכרה בטל' שמע מינה
- ^ דיעבד נמי קשיא להו
- ^ בעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה
- ^ לא כך הוצרך להשיבם 'על החדשים אנו בושים' שהרי תשובה נצחת יש כאן: שיש להפריש בין ארוסה לנשואה
- ^ וכן השיבן עליה
- ^ לבדו אלא אם כן אביה עמו, דתנן: אביה ובעלה מפירין נדריה
- ^ נראין דבריך
- ^ במוכרת בעודה ארוסה
- ^ נכסים שנפלו לה קודם נישואין
- ^ למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה
- ^ שתיקנו לאכול פירותיהן בחייה, והיאך מכרה קיים
- ^ מתניתין, [דקתני 'אם מכרה’]
- ^ היא, דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה]
- ^ אפילו בעודה ארוסה - לא תמכור לכתחילה, וכל שכן בנשאת קודם מכירה]
- ^ ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא - לאו דמודה לרבי יהודה דרבן גמליאל 'אם מכרה' אית ליה, אלא מוכרת לכתחילה! ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פריש בברייתא
- ^ דאמר כמאן [סובר רבן גמליאל]
- ^ בתמיה: דהא בית הלל - אפילו במוכרת באירוסין אמרי 'לכתחילה לא', ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה 'לא תיזבון' - כ"ש משנישאת
- ^ אלא לכתחילה תמכור
- ^ בחייה קאמר
- ^ הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה, ולאחר מותה יחזיר הקרקע ללוקח; ואפילו מתה בחייו - לא ירשנה הבעל;
- ^ ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל
- ^ יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל:
- ^ ועל מנת אותן נכסים נשאה, לפיכך מכרה בטל, שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה
- ^ אלמנה היתה, ובאת להנשא
- ^ והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש