ביאור:בבלי כתובות דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם ^[1] - כך אין מכחישין את העדים ^[2] אלא בפניהם.

אמר ליה רב נחמן: אילו הוו קמן ומכחישין להו - הוה הכחשה, ולא הוה משגיחין בהו ^[3], דהוי לה עדות מוכחשת; השתא דליתנהו, ^[4] דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו ^[5] – מהימני?

אלא אמר רב נחמן: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ^[6] -

מידי דהוה אנכסי דבר שטיא: דבר שטיא זבין נכסי ^[7]; אתו בי תרי, אמרי "כשהוא שוטה זבין" ואתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים ^[8] זבין".

אמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא.

ולא אמרן ^[9] אלא דאית ליה ^[10] חזקה דאבהתיה ^[11], אבל לית ליה חזקה דאבהתיה ^[12] - אמרינן 'כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין ^[13]'.

אמר רבי אבהו: 'אין מזימין את העדים אלא בפניהן, ומכחישין את העדים שלא בפניהן' - והזמה שלא בפניהן - נהי דהזמה לא הוי ^[14] הכחשה מיהא הויא ^[15].

אמר מר אם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר - משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין - אין נאמנין - קרא עליו ערער, אִין, לא קרא עליו ערער – לא! מסייע ליה לרבי אסי, דאמר רבי אסי: אין מקיימין את השטר אלא משטר ^[16] שקרא עליו ערער ^[17] והוחזק בבית דין ^[18].

אמרי נהרדעי: אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות [או] משתי שדות ^[19], והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי ^[20].

אמר רב שימי בר אשי: וביוצא מתחת יד אחר ^[21], אבל מיד עצמו – לא.

מאי שנא 'תחת יד עצמו' דלא? דלמא זיופי מזייף ^[22]; מתחת ידי אחר נמי - דלמא אזל וחזא אתא וזייף?

כולי האי לא מצי מכוין ^[23].

תנו רבנן: כותב אדם עדותו על השטר ^[24], ומעיד עליה ^[25] אפילו לאחר כמה שנים.

אמר רב הונא: והוא שזוכרה מעצמו ^[26].

רבי יוחנן אמר: אף על פי שאין זוכרה מעצמו ^[27].

אמר רבה: שמע מינה מדרבי יוחנן: הני בי תרי, דידעי סהדותא ומנשי חד מנייהו - מדכר חד לחבריה.

איבעיא להו: עצמו ^[28] מאי?

רב חביבא אמר: אפילו עצמו.

מר בריה דרב אשי אמר: עצמו לא.

והלכתא עצמו לא.

(כתובות כ ב)

ואי צורבא מרבנן הוא ^[29] - אפילו עצמו ^[30].

כי הא דרב אשי, הוה ידיע ליה בסהדותא לרב כהנא; אמר ליה: מי דכיר מר האי סהדותא?

אמר ליה: לא.

ולאו הכי והכי הוה?

אמר ליה: לא ידענא.

לסוף אידכר רב אשי, אסהיד ליה.

חזייה לרב כהנא דהוה מחסם ^[31].

אמר ליה: מי סברת עלך קא סמיכנא? אנא הוא דרמאי אנפשאי ואדכרי.

תנן התם: התלוליות ^[32] הקרובות בין לעיר ובין לדרך ^[33], אחד חדשות ^[34] ואחד ישנות ^[35] – טמאות ^[36]; הרחוקות ^[37]: חדשות - טהורות ^[38], ישנות טמאות ^[39]; איזוהי 'קרובה ^[40]? - חמשים אמה; ואיזו היא ישנה ^[41]? - ששים שנה - דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: 'קרובה' = שאין קרובה הימנה ^[42]; 'ישנה' = שאין אדם זוכרה ^[43].'

מאי עיר ומאי דרך?: אילימא עיר = עיר ממש, דרך = דרך ממש - מספיקא מי מחזקינן טומאה? והאמר ריש לקיש: 'עילה מצאו ^[44] וטהרו ארץ ישראל'^[45]? ^[46]

אמר רבי זירא: עיר = עיר הסמוכה לבית הקברות; ודרך = דרך בית הקברות.

בשלמא 'דרך בית הקברות', דזמנין דמתרמי בין השמשות ^[47] ומקרו קברו בתל, אלא 'עיר הסמוכה לבית הקברות' - כולהי לבית הקברות אזלי [ולעולם לא יקברו חוץ מבית הקברות]?

אמר רבי חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן, ומוכי שחין זרועותיהם ^[48] - עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה, טפי - דברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא; הלכך טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן.

אמר רב חסדא: שמע מינה מרבי מאיר ^[49] : האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר, טפי לא מידכר. ולא היא: התם הוא דלא רמיא עליה, אבל הכא כיון דרמי עליה ^[50] - אפילו טובא נמי ^[51].

משנה:

זה אומר "כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" וזה אומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" - הרי אלו נאמנין ^[52];

זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה כתב ידי" - צריכין לצרף עמהם אחר ^[53] - דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינם צריכין לצרף עמהן אחר, אלא נאמן אדם לומר "זה כתב ידי".

גמרא:

כשתימצי לומר לדברי רבי ^[54]

הערות עריכה

^ שהרי הם באין לחייבן כדי לעונשן או נפש או ממון, והתורה אמרה והועד בבעליו (שמות כא כט): יבא בעל השור ויעמוד על שורו (בבא קמא קיב ב)
^ אפילו לבטל עדותן
^ בעדי השטר לגבות על פיהם
^ דאיכא למימר
^ להני
^ בחזקת הלוה; ואם קרקע היא - תעמוד בחזקת המוכר; ודקתני בברייתא 'אין נאמנים' - לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי ביה, אלא דלא קרעינן ליה; ואי תפיס מידי, והדר אתי האי ותבע מיניה - לא מפקינן מיניה, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי
^ מכר קרקעותיו
^ בריא
^ דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא
^ בנכסים הללו
^ שהיו של אבותיו דחזקה מעלייתא היא
^ אלא חזקה דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו
^ כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה לבטל מכירתו
^ לעונשם לא נפש ולא ממון
^ לבטל עדותן
^ מתוך שטר אחר
^ על אותו שטר האחר
^ על ידי עדיו; דאי לא קרא עליו ערער - חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא
^ מעדים האלה אם חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות דומות
^ בלא ערעור
^ שהשטרות הללו, שמקיימין את השלישי מהם - יוצא מתחת ידי אחר, ולא מתחת ידיו של זה המוציא את השלישי
^ הסתכל בכתב של אותן שטרות וכוון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה
^ מצמצם כתב בכתב, הואיל ואינו לפניו
^ אם עשאוהו עֵד בדבר, וירא לשוכחו - כותבו על חתיכת קלף ומצניעה
^ על פי אותו כתב
^ בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו
^ אלא לאחר שרואה בשטר נתן בלבו ונזכר, שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר; אבל אינו נזכר לגמרי – לא, דרחמנא אמר 'מפיהם - ולא מפי כתבם'( אין "מפיהם" מופיע בתורה, אלא אמר רחמנא בתורה שבעל פה.)
^ אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר
^ העד
^ של בעל דין, דצורבא דרבנן - אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר - לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי
^ מגמגם: תמה על רב אשי שהעיד בדבר
^ תילי קרקע; ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו
^ ו'עיר' ו'דרך' לקמן מפרש להו
^ שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, דאיכא למימר: 'כיון דחדשה היא, אם איתא שנקבר שם מת - מדכר דכיר ליה'
^ אפילו הכי
^ טמאות מספק: דכיון דסמוכה לעיר, איכא למימר 'אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה'
^ דאין אשה יחידה הולכת שם
^ דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה
^ שכבר נשתכח הדבר מן היודעים
^ לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה
^ שאנו אומרים עליה שאפילו היא רחוקה טמאה
^ אבל אם יש קרובה הימנה - אפילו היא בתוך חמשים אמה - הויא כרחוקה, וחדשה טהורה, דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור - לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך
^ שאין אדם אומר "זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן"
^ עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה
^ במסכת נזיר בפרק בתרא; אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל
^ 'וטיהרו את א"י' גרסינן, ולא גרסינן 'כל'
^ של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות
^ שאבריהן נופלין או שחותכין אותן, ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכט ב)
^ מדקתני לעיל איזו היא ישנה? - ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו'
^ שעשאוהו עד בדבר
^ סמכינן אסהדותיה אי מסהיד
^ דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב
^ שיכיר כתב ידי שניהם, דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב; וטעמא מפרש בגמרא
^ כשתעמוד לסוף דבריו, קסבר

[1] שהרי הם באין לחייבן כדי לעונשן או נפש או ממון, והתורה אמרה והועד בבעליו (שמות כא כט): יבא בעל השור ויעמוד על שורו (בבא קמא קיב ב)

[2] אפילו לבטל עדותן

[3] בעדי השטר לגבות על פיהם

[4] דאיכא למימר

[5] להני

[6] בחזקת הלוה; ואם קרקע היא - תעמוד בחזקת המוכר; ודקתני בברייתא 'אין נאמנים' - לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי ביה, אלא דלא קרעינן ליה; ואי תפיס מידי, והדר אתי האי ותבע מיניה - לא מפקינן מיניה, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי

[7] מכר קרקעותיו

[8] בריא

[9] דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא

[10] בנכסים הללו

[11] שהיו של אבותיו דחזקה מעלייתא היא

[12] אלא חזקה דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו

[13] כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה לבטל מכירתו

[14] לעונשם לא נפש ולא ממון

[15] לבטל עדותן

[16] מתוך שטר אחר

[17] על אותו שטר האחר

[18] על ידי עדיו; דאי לא קרא עליו ערער - חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא

[19] מעדים האלה אם חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות דומות

[20] בלא ערעור

[21] שהשטרות הללו, שמקיימין את השלישי מהם - יוצא מתחת ידי אחר, ולא מתחת ידיו של זה המוציא את השלישי

[22] הסתכל בכתב של אותן שטרות וכוון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה

[23] מצמצם כתב בכתב, הואיל ואינו לפניו

[24] אם עשאוהו עֵד בדבר, וירא לשוכחו - כותבו על חתיכת קלף ומצניעה

[25] על פי אותו כתב

[26] בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו

[27] אלא לאחר שרואה בשטר נתן בלבו ונזכר, שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר; אבל אינו נזכר לגמרי – לא, דרחמנא אמר 'מפיהם - ולא מפי כתבם'( אין "מפיהם" מופיע בתורה, אלא אמר רחמנא בתורה שבעל פה.)

[28] אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר

[29] העד

[30] של בעל דין, דצורבא דרבנן - אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר - לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי

[31] מגמגם: תמה על רב אשי שהעיד בדבר

[32] תילי קרקע; ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו

[33] ו'עיר' ו'דרך' לקמן מפרש להו

[34] שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, דאיכא למימר: 'כיון דחדשה היא, אם איתא שנקבר שם מת - מדכר דכיר ליה'

[35] אפילו הכי

[36] טמאות מספק: דכיון דסמוכה לעיר, איכא למימר 'אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה'

[37] דאין אשה יחידה הולכת שם

[38] דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה

[39] שכבר נשתכח הדבר מן היודעים

[40] לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה

[41] שאנו אומרים עליה שאפילו היא רחוקה טמאה

[42] אבל אם יש קרובה הימנה - אפילו היא בתוך חמשים אמה - הויא כרחוקה, וחדשה טהורה, דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור - לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך

[43] שאין אדם אומר "זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן"

[44] עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה

[45] במסכת נזיר בפרק בתרא; אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל

[46] 'וטיהרו את א"י' גרסינן, ולא גרסינן 'כל'

[47] של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות

[48] שאבריהן נופלין או שחותכין אותן, ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכט ב)

[49] מדקתני לעיל איזו היא ישנה? - ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו'

[50] שעשאוהו עד בדבר

[51] סמכינן אסהדותיה אי מסהיד

[52] דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב

[53] שיכיר כתב ידי שניהם, דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב; וטעמא מפרש בגמרא

[54] כשתעמוד לסוף דבריו, קסבר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]