ביאור:בבלי כתובות דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איכא נועל בפניה ^[1], אלא 'לבית האבל' - מאי נועל בפניה איכא?

תנא: למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה;

ואיכא דאמרי: אין כל בריה סופנה ^[2].

תניא: היה רבי מאיר אומר: מאי דכתיב (קהלת ז ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו - מאי 'והחי יתן אל לבו'? דברים של מיתה: דספד [מי שסופד] - יספדוניה [יספידו אותו] ^[3], דקבר – יקברוניה, דידל ^[4] - ידלוניה, דלואי ^[5] – ילווניה, דטען [שנשא את הארון] – יטענוניה!

ואם היה טוען משום דבר אחר - רשאי:

מאי דבר אחר?

אמר רב יהודה אמר שמואל: משום בני אדם פרוצין שמצויין שם.

אמר רב אשי: לא אמרן אלא דאיתחזק, אבל לא איתחזק - לא כל כמיניה.

ואם אמר לה "על מנת שתאמרי [לפלוני מה שאמרת לי" או "מה שאמרתי לך", או שתהא ממלאה ומערה לאשפה - יוציא ויתן כתובה]:

ותימא [מה איכפת שתאמר]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: דברים של קלון.

או שתהא ממלאה ומערה לאשפה:

ותיעביד?

אמר רב יהודה אמר שמואל: שתמלא ונופצת ^[6].

במתניתא תנא: שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה.

בשלמא לשמואל - משום הכי יוציא ויתן כתובה, אלא למתניתא - מאי נפקא לה מינה? תיעביד!

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מפני שנראית כשוטה.

אמר רב כהנא: המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור ^[7] - יוציא ויתן כתובה, שמשיאה שם רע בשכינותיה.

תניא נמי הכי: המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור - יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה; וכן היא, שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבניו - תצא שלא בכתובה, מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו.

משנה:

ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ו^[8]יהודית ^[9].

ואיזו היא 'דת משה'?

מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת;

ואיזוהי 'דת יהודית'?

יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק ^[10], ומדברת עם כל אדם.

אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו.

רבי טרפון אומר: אף הקולנית.

ואיזוהי 'קולנית'?

לכשהיא מדברת בתוך ביתה ^[11] ושכיניה שומעין קולה.

גמרא:

מאכילתו שאינו מעושר - היכי דמי ^[12]?: אי דידע ^[13] – נפרוש ^[14], אי דלא ידע - מנא ידע ^[15]?

לא, צריכא דאמרה ליה: פלוני כהן תיקן לי את הכרי, ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא.

ומשמשתו נדה היכי דמי?: אי דידע בה – נפרוש; אי דלא ידע - נסמוך עילוה, דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר (ויקרא טו כח: ואם טהרה מזובה) וספרה לה שבעת ימים [ואחר תטהר] – 'לה' = לעצמה!?

לא, צריכא דאמרה ליה "פלוני חכם טיהר לי את הדם", ואזל שייליה ואשתכח שיקרא.

ואיבעית אימא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה ^[16] - בעלה לוקה עליה ^[17] משום נדה ^[18].

ולא קוצה לה חלה - היכי דמי?: אי דידע – נפרוש, אי דלא ידע - מנא ידע?

לא, צריכא דאמרה ליה "פלוני גבל תיקן לי את העיסה" - ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא.

ונודרת ואינה מקיימת:

דאמר מר: בעון נדרים בנים מתים, שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא; למה יקצף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך] - ואיזו הן מעשה ידיו של אדם? - הוי אומר בניו ובנותיו ^[19].

רב נחמן אמר: מהכא (ירמיהו ב ל): לשוא הכיתי את בניכם [לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו; אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית] 'לשוא' - על עסקי שוא.

תניא: 'היה רבי מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת - יחזור וידירנה ^[20].

'ידירנה'? במאי מתקן לה?

אלא 'יחזור ויקניטנה' ^[21] –

כדי שתדור בפניו ויפר לה.

אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה ^[22].

תניא: 'היה רבי יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה - יחזור ויפריש אחריה;

אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה.'

מאן דמתני לה אהא ^[23] – כל שכן אהך ^[24] אבל מאן דמתני אהך, אבל הא - זימנין דמקרי ואכיל.

ואיזוהי דת יהודית? - יוצאה וראשה פרוע:

'ראשה פרוע דאורייתא היא ^[25], דכתיב [במדבר ה,יח: והעמיד הכהן את האשה לפני ה’] ופרע את ראש האשה [ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים], ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא ^[26];

עמוד ב

קלתה ^[27] - שפיר דמי; דת יהודית - אפילו קלתה נמי אסור.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קלתה - אין בה משום פרוע ראש.

הוי בה ^[28] רבי זירא: היכא?: אילימא בשוק - דת יהודית היא! ואלא בחצר - אם כן ^[29] לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה!?

אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: מחצר לחצר ודרך מבוי ^[30].

וטווה בשוק:

אמר רב יהודה אמר שמואל: במראה זרועותיה לבני אדם.

רב חסדא אמר אבימי: בטווה ורד כנגד פניה ^[31].

ומדברת עם כל אדם:

אמר רב יהודה אמר שמואל: במשחקת עם בחורים.

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה; קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה; כיון דחזיתינן - פסיקתיה לפילכה, שדיתיה ^[32]; אמרה לי: עולם, הב לי פלך! אמר בה רב עוקבא מילתא.

מאי אמר בה?

רבינא אמר: 'טווה בשוק' אמר בה; רבנן אמרי 'מדברת עם כל אדם' אמר בה.

אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו:

אמר רב יהודה אמר שמואל: במקללת יולידיו בפני מולידיו ^[33], וסימניך (בראשית מח ה: ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד באי אליך מצרימה - לי הם) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ^[34]; ^[35].

אמר רבה: ^[36] דאמרה ליה: "ניכליה אריא לסבא ^[37] באפי בריה ^[38]"!

רבי טרפון אומר אף הקולנית:

מאי קולנית?

אמר רב יהודה אמר שמואל: במשמעת קולה על עסקי תשמיש ^[39].

במתניתא תנא: במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת ^[40].

וניתנייה גבי מומין ^[41] במתניתין?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

משנה:

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;

כנסה סתם ^[42] ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה;

'על מנת שאין בה מומין' ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת;

כנסה סתם ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.

כל המומין הפוסלין בכהנים ^[43] פוסלין בנשים.

[מה ההבדל בין "אינה מקודשת" לבין "תצא שלא בכתובה"? - לענין גט: "אינה מקודשת" אינה צריכה גט; וכן יש נפקא מינה לענין ממון.]

גמרא:

ותנן נמי גבי קדושין כי האי גוונא ^[44]!?

הכא ^[45] כתובות איצטריכא ליה ^[46], תנא קדושין ^[47] אטו כתובות ^[48]; התם קדושין אצטריכא ליה - תנא כתובות אטו קדושין.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: באלו נדרים אמרו? - שלא תאכל בשר ^[49] ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונים.

תניא נמי הכי: באלו נדרים אמרו? דברים שיש בהן עינוי נפש: שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין

הוי בה רב פפא: אהייא? אילימא ארישא ^[50] - כיון דקא קפיד - אפילו כל מילי נמי! אלא אסיפא ^[51].

רב אשי אמר: לעולם ארישא, ומידי דקפדי בה אינשי - הוה קפידיה קפידא, מידי דלא קפדי בה אינשי - לא הוי קפידיה קפידא.

איתמר: קידשה על תנאי ^[52] וכנסה סתם: רב אמר: צריכה הימנו גט, ושמואל אמר: אינה צריכה הימנו גט. אמר אביי:

הערות עריכה

^ דלת של שמחה ופיקוח צער
^ קוברה: כשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה
^ יתן אל לבו - שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן
^ הרים קולו בבכי ובמספד
^ ליוה את המטה מבית האבל לקבר
^ שתהא ממלאה ונופצת: לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע - תרוץ ברגליה ותנפצנו, שלא יקלוט ותתעבר
^ המטלטלין
^ דת
^ שנהגו בנות ישראל, ואף על גב דלא כתיבא
^ בגמרא מפרש
^ מפרש בגמרא
^ דהאכילתו
^ כשאכל
^ ולא יאכל
^ מי אמר לו אחרי כן שהוא בא להוציאה
^ שראוה לובשת בגדי נדות, ולבעלה אמרה "טהורה אני" ושמשה
^ אם התרו בו
^ וכי האי גוונא משכחת לה למתניתין: דלאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיו שהוחזקה נדה
^ בפרק 'במה מדליקין' (שבת לב ב) יליף מ'וחבל את מעשה ידיך'
^ משמע בעצמו: "קונם עליך דבר פלוני"
^ אין לו להוציאה אלא כך יתקננה
^ בתוך סל אחד, שכשלא ישמר – ישכנו; אף זה יבא לידי שתקלקלנו
^ דרבי יהודה, דתני תקנתא אחלה
^ כל שכן אנדרים, דלא שכיחי
^ ואמאי לא קרי לה דת משה
^ מדעבדינן לה הכי לנוולה - מדה כנגד מדה: כמו שעשתה להתנאות על בועלה, מכלל דאסור; אי נמי: מדכתיב 'ופרע' - מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות, שמע מינה: אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש; וכן עיקר
^ סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו [אולי צ"ל: בראשה] ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן
^ לשון מקשה
^ דבחצר יש בה משום פריעה
^ דלא שכיחי רבים
^ טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה
^ השליכתהו
^ כלומר בפניו; דמתניתין לא תימא לפניו ממש, אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל
^ בני בניו כבניו
^ ופסוק זה יהא לך סימן על משנתינו, לזכור על ידו דבפניו דמתניתין [לא תימא בפניו ממש אלא] בפני בנו קאמר, והוי כאילו בפניו
^ לפרושי מילתיה דרב יהודה: כגון
^ חמיה
^ בפני בנו של בעל אומרת כן
^ כשמדבר עמה על עסקי עונה - מריבה עמו ומשמעת לשכניו, והוא בוש בדבר
^ שתשמיש קשה לה וצועקת
^ בשילהי פירקין
^ בגמרא מפרש אי קאי ארישא אהך דקידשה על תנאי, או מילתא באפי נפשה
^ בבכורות קתני להו
^ משנה זו שנויה בקדושין בפרק 'האיש מקדש', ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני
^ דמכילתין דהכא בכתובות קאי
^ איצטריך ליה למיתנייא משום כתובות, כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה
^ רישא דמתניתין 'אינה מקודשת'
^ איידי דנקטה משום כתובות
^ דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו
^ דאתני בהדה
^ וקסבר סיפא דמתניתין - מילתא באפי נפשה, וקידשה סתם וכנסה סתם קאמר
^ שאין עליה נדרים

[1] דלת של שמחה ופיקוח צער

[2] קוברה: כשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה

[3] יתן אל לבו - שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן

[4] הרים קולו בבכי ובמספד

[5] ליוה את המטה מבית האבל לקבר

[6] שתהא ממלאה ונופצת: לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע - תרוץ ברגליה ותנפצנו, שלא יקלוט ותתעבר

[7] המטלטלין

[8] דת

[9] שנהגו בנות ישראל, ואף על גב דלא כתיבא

[10] בגמרא מפרש

[11] מפרש בגמרא

[12] דהאכילתו

[13] כשאכל

[14] ולא יאכל

[15] מי אמר לו אחרי כן שהוא בא להוציאה

[16] שראוה לובשת בגדי נדות, ולבעלה אמרה "טהורה אני" ושמשה

[17] אם התרו בו

[18] וכי האי גוונא משכחת לה למתניתין: דלאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיו שהוחזקה נדה

[19] בפרק 'במה מדליקין' (שבת לב ב) יליף מ'וחבל את מעשה ידיך'

[20] משמע בעצמו: "קונם עליך דבר פלוני"

[21] אין לו להוציאה אלא כך יתקננה

[22] בתוך סל אחד, שכשלא ישמר – ישכנו; אף זה יבא לידי שתקלקלנו

[23] דרבי יהודה, דתני תקנתא אחלה

[24] כל שכן אנדרים, דלא שכיחי

[25] ואמאי לא קרי לה דת משה

[26] מדעבדינן לה הכי לנוולה - מדה כנגד מדה: כמו שעשתה להתנאות על בועלה, מכלל דאסור; אי נמי: מדכתיב 'ופרע' - מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות, שמע מינה: אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש; וכן עיקר

[27] סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו [אולי צ"ל: בראשה] ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן

[28] לשון מקשה

[29] דבחצר יש בה משום פריעה

[30] דלא שכיחי רבים

[31] טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה

[32] השליכתהו

[33] כלומר בפניו; דמתניתין לא תימא לפניו ממש, אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל

[34] בני בניו כבניו

[35] ופסוק זה יהא לך סימן על משנתינו, לזכור על ידו דבפניו דמתניתין [לא תימא בפניו ממש אלא] בפני בנו קאמר, והוי כאילו בפניו

[36] לפרושי מילתיה דרב יהודה: כגון

[37] חמיה

[38] בפני בנו של בעל אומרת כן

[39] כשמדבר עמה על עסקי עונה - מריבה עמו ומשמעת לשכניו, והוא בוש בדבר

[40] שתשמיש קשה לה וצועקת

[41] בשילהי פירקין

[42] בגמרא מפרש אי קאי ארישא אהך דקידשה על תנאי, או מילתא באפי נפשה

[43] בבכורות קתני להו

[44] משנה זו שנויה בקדושין בפרק 'האיש מקדש', ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני

[45] דמכילתין דהכא בכתובות קאי

[46] איצטריך ליה למיתנייא משום כתובות, כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה

[47] רישא דמתניתין 'אינה מקודשת'

[48] איידי דנקטה משום כתובות

[49] דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו

[50] דאתני בהדה

[51] וקסבר סיפא דמתניתין - מילתא באפי נפשה, וקידשה סתם וכנסה סתם קאמר

[52] שאין עליה נדרים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]