ביאור:בבלי כתובות דף עו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חדא במקום תרתי ^[1] וחדא במקום תרתי [חזקת הגוף וחזקה שבודק] לא אמרינן! ^[2] עד שלא תתארס – 'העמד הגוף על חזקתו' לא איכא למימר ^[3]: מאי איכא? 'חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו', והאי ראה וניפייס הוא – אדרבה: 'חזקה אין אדם מיפייס במומין', והעמד ממון על חזקתו ^[4]!?

רב אשי אמר ^[5]: רישא ^[6] – "מנה לאבא בידך" ^[7] [ולכן על האב להביא ראיה], וסיפא מנה לי בידך [בנשואה, שעל הבעל להביא ראיה שמקחו מקח טעות, שהיתה פגומה בעת הנישואין שהרי אז הדין הוא בין האשה לבעלה; ומכל מקום כל המיוחס לרבי מאיר הוא לפי רבן גמליאל שאמר שחזקת הגוף עדיפה על חזקת ממון].

איתיביה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: ^[8] מודה רבי מאיר במומין הראויין לבא עמה מבית אביה ^[9] שעל האב להביא ראיה ^[10]' ואמאי [’על האב’]? 'מנה לי בידך' הוא [שהרי מדובר שהיא בבית בעלה] ^[11]?

הכא במאי עסקינן? ביתירת ^[12] [ולא בכל מום].

יתירת? מאי ראיה מייתי?

ראיה דראה וניפייס הוא.

אמר רב יהודה אמר שמואל: המחליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה ^[13] ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור ^[14] - על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת פרה; ותנא תונא כלה ^[15] [בהחלפת הבהמות לא ידוע מתי מת החמור, ובכלה – מתי נפל בה מום].

הי 'כלה' ^[16]?: אילימא

עמוד ב

כלה בבית אביה ^[17] - מי דמי? התם מייתי אב ראיה ^[18] ומפיק ^[19] הכא מייתי בעל החמור ראיה ומוקים ^[20]!?

אמר רבי אבא: כלה בבית חמיה ^[21].

ואכתי לא דמי: התם ^[22] בעל מייתי ראיה ^[23] ומרע ליה לחזקיה ^[24] דאב; הכא - בעל החמור מייתי ראיה ומוקים חזקיה בידיה ^[25]?!

אמר רב נחמן בר יצחק: כלה בבית אביה, ולקדושין ^[26], ולא תימא ^[27] - אליבא דמאן דאמר '^[28] קדושין לאו לטיבועין ניתנו' ^[29], אלא אפילו למאן דאמר קדושין לטיבועין ניתנו - הני מילי קידושי ודאי, אבל [בספק] קידושי טעות - אי מייתי ראיה [שחלו הקידושין] - אִין [וכסף הקידושין יוזרו לו], אי לא – לא [ויחזיר].

^[30]

מיתיבי [לבירור הלכה של שמואל לעיל: המחליף פרה בחמור, וכו’]: [תוספתא חולין פ"ג ה"יא [צוקרמנדל];חולין נ,ב] מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ^[31]: מצד אחד ^[32] כשרה ^[33], משני צדדין טריפה; נמצא עליה קורט דם - בידוע שהוא לפני שחיטה ^[34]; לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה ^[35]; הוגלד פי המכה - בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה ^[36]; לא הוגלד פי המכה ^[37] - המוציא מחבירו עליו הראיה ואי יהיב טבח דמי ^[38] בעי לאיתויי ראיה ^[39] ומפיק, ^[40]; ואמאי? ^[41] - בעל בהמה לייתי ראיה, ונוקים ^[42]!

- ^[43] - בדלא יהיב טבחא דמי ^[44].

מאי, פסקא ^[45]?

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר: לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי ^[46] משמיה דשמואל; הכי אמר שמואל: כל שנולד ספק ברשותו - עליו הראיה ^[47], ותנא תונא כלה ^[48].

מיתיבי: 'מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כו'... ואי דלא יהיב טבח דמי, בעל בהמה בעי לאיתויי ראיה ומפיק' ואמאי? ספיקא ברשות טבח איתייליד ^[49]?!

דיהיב טבח דמי ^[50].

ומאי, פסקא?

סתמא דמילתא: כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהיב איניש חיותא.

הערות עריכה

^ ד'העמד ממון על חזקתו' לא אמרינן דניהוו נמי הכא תרתי, דבמקום חזקה דגופא - חזקה דממונא לאו כלום היא
^ אבל היכא שהביא עדים שראו בה
^ להודיע שלא היו בה בשעת קדושין דהא קיימי עדים
^ כי ליכא חזקה דגופא
^ מהדר נמי לאוקמה כולה כרבן גמליאל דחזקה דגופא עדיפא
^ ורישא להכי לא מהניא חזקה דגופא: לפי שאין הטענה שלה אלא של אביה, שכתובת אירוסין לאב, והוה ליה
^ וגבי אב לא אמרינן בגוף שלה דתיהני חזקתה
^ גרסינן בתוספתא [כתובות פ"ז]: אף על גב דאמר 'נכנסה לרשות הבעל - על הבעל להביא ראיה'
^ וקא סלקא דעתא בכל מומין שיש לספק ולומר שמבית אביה באו
^ ואף על פי שנכנסה לרשות הבעל
^ ונימא 'העמד הגוף על חזקתו'
^ אצבע יתירה דליכא למימר לאחר אירוסין נולד
'^ והחמור היה בבית בעליו, ותנן בקדושין (פ"א מ"ו; דף כח,א) כל הנעשה דמים באחר - כיון שזכה זה - שמשך אחד מהם - נתחייב חברו באונסי חליפין בכל מקום שהן
^ זה אומר "עד שלא משכת את פרתי מת חמורך, ולך מת" וזה אומר "משמשכתי מת, וכבר קנוי הוא לך"
^ תנא דמתניתין דאיירי במומי כלה מסייע ליה
^ הי מילתא דמתניתין מסייעתא
^ רישא דמתניתין: שבאו לדין בעודה ארוסה, דקתני האב צריך להביא ראיה, וסבירא ליה לשמואל כרבי אלעזר דמוקי לה בתרי תנאי, ואפילו נכנסה לחופה אית ליה לתנא דרישא שהאב צריך להביא ראיה, ואף על פי שלא נולד ספק ברשותו - אלמא אינו גובה ממון מספק; והאי נמי לא יחזיק בפרת חבירו מספק ואף על גב שהספק ברשות חבירו נולד, שהרי כבר נעשית משיכה
^ דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו, הלכך מייתי ראיה
^ ממונא, ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק בפרה זו ועומד?
^ ואת אומר 'נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו'
^ סיפא דמתניתין, דקתני: על הבעל להביא ראיה, דרבן גמליאל אמרהּ, ופליג נמי ברישא: אפילו נמצאו בבית אביה - דלא נולד ספק ברשותו [של הבעל] - נמי על הבעל להביא ראיה להפקיע כח כתובתה, וראיה זו - לא להוציא היא, אלא להחזיק, וצריך להביאה; ואף זה – כל שכן שיביא ראיה להחזיק, שהרי בשל אחרים בא להחזיק
^ דין הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת הגוף מייפה כח האב ויש לומר 'העמידנו על חזקתו', הלכך
^ שעד שלא תתארס היו בה
^ ומרע לה לההיא חזקה
^ אף חזקת הגוף מייפה את כחו, שכשתאמר 'העמד את החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת' - בחזקת חי תעמידנו, וברשות בעל הפרה מת, ולמה אתה מצריכו ראיה
^ רישא דמתניתין סייעתיה, דמטיל הבאת ראיה על האב אף על פי שחזקת גוף אצלו, וכרבי אלעזר, דאמר 'רבי יהושע היא', ובסיפא נמי פליג [להטיל ראיה על אב], ואף על פי שלא נולד ספק ברשותו; ודקשיא לך: 'ההיא - ראיה להוציא היא'?! - הראיה צריכה לו אף לעכב לו הקדושין שבידו: שאם לא יביא ראיה יחזירם, וזו להחזיק היא בידו
^ הא דאמינא שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין שבידו
^ סתם
^ שאם מת החתן - הקדושין חוֹזְרִין, הלכך הכא: כי הוו קדושין ספק - אין כחה יפה בהן, וצריכה להביא ראיה. והך פלוגתא בבבא בתרא [קמה,א]
^ ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא דשמעתא דשמואל כרבי אלעזר, ומדרבי יהושע מייתי סייעתא? הא שמואל – 'הלכה כרבן גמליאל' אמר בפרק קמא (לעיל יב,ב)? אין, הכי נמי! ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי. ואם תאמר: מי מזקיקני להעמיד סוגיא זו בלשון זה? נוקמה כרבא ורב אשי? - אי אפשר לומר, דקשיא לרבא ורב אשי מתניתין דווקא קתני: רישא על האב וסיפא על הבעל, שהספק נולד ברשותן, ואילו שמואל - על מי שלא נולד הספק ברשותו הצריך לבקש ראיה.
^ מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי 'בית הכוסות', שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו 'עובי': שני כפלים כפולים ודבוקים, ובלע"ז רדובולי"ן, ונמצא מחט תחובה באותו עובי, ומתוך עוביו - אפשר לה שלא נקבתה כולו
^ אין המחט נראה אלא מבפנים
^ שאין זה נקב
^ וטריפה
^ וכשירה
^ ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים - מקח טעות הוא, ויחזיר לו בעליה הדמים, שמכר לו טריפה
^ זה אומר "עד שלא לקחתי ניקב", וזה אומר "משמכרתי"
^ נמצא הוא המוציא
^ ועליו הראיה
^ ואי לא אשכח ראיה - יחזיק זה במעותיו מספק; והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל
^ אי כשמואל
^ להעמיד המעות בידו, דומיא דבעל החמור [שמשך את הפרה, ונמצא החמור מת, שעליו להביא ראיה]
^ הא דקתני 'המוציא מחבירו'
^ בבעל בהמה קאמר, וכגון דאיהו קא תבע
^ בתמיה: מאי קאמרת? אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא, בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד - היאך הוא שונה 'המוציא מחבירו' בבעל בהמה, וקורהו לבעל בהמה לעולם 'המוציא מחבירו'? וכי פסק התנא דבר קצוב, שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא [בעל הבהמה] המוציא
^ רב יהודה ורמי - שניהם בני (רב) יחזקאל הוו
^ על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד, שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה
^ וסבירא ליה לשמואל דכולה מתניתין חד תנא הוא, וכדתרצה רבא לעיל [’כאן נמצאו וכאן היו’] ורישא וסיפא סייעתא: שמי שנמצא הסימפון [הסבה לבטול המקח: רש"י סוף כתובות נז,ב: ולשון 'סימפון' הוא 'ביטול', כגון: שובר המבטל שטר - קרוי סימפון; ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח - קרוי סימפון] ברשותו - עליו להביא ראיה: עודה בבית אביה - על האב להביא ראיה; נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל - על הבעל להביא ראיה, ואפילו הוא דר בבית חמיו - ברשותו [של הבעל] היא
^ שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו
^ ואפילו לא יהיב נמי - הראיה עליו היא, אלא מסתמא - תנא לטבח 'המוציא מחבירו' קרי ליה

[1] ד'העמד ממון על חזקתו' לא אמרינן דניהוו נמי הכא תרתי, דבמקום חזקה דגופא - חזקה דממונא לאו כלום היא

[2] אבל היכא שהביא עדים שראו בה

[3] להודיע שלא היו בה בשעת קדושין דהא קיימי עדים

[4] כי ליכא חזקה דגופא

[5] מהדר נמי לאוקמה כולה כרבן גמליאל דחזקה דגופא עדיפא

[6] ורישא להכי לא מהניא חזקה דגופא: לפי שאין הטענה שלה אלא של אביה, שכתובת אירוסין לאב, והוה ליה

[7] וגבי אב לא אמרינן בגוף שלה דתיהני חזקתה

[8] גרסינן בתוספתא [כתובות פ"ז]: אף על גב דאמר 'נכנסה לרשות הבעל - על הבעל להביא ראיה'

[9] וקא סלקא דעתא בכל מומין שיש לספק ולומר שמבית אביה באו

[10] ואף על פי שנכנסה לרשות הבעל

[11] ונימא 'העמד הגוף על חזקתו'

[12] אצבע יתירה דליכא למימר לאחר אירוסין נולד

[13] '^ והחמור היה בבית בעליו, ותנן בקדושין (פ"א מ"ו; דף כח,א) כל הנעשה דמים באחר - כיון שזכה זה - שמשך אחד מהם - נתחייב חברו באונסי חליפין בכל מקום שהן

[14] זה אומר "עד שלא משכת את פרתי מת חמורך, ולך מת" וזה אומר "משמשכתי מת, וכבר קנוי הוא לך"

[15] תנא דמתניתין דאיירי במומי כלה מסייע ליה

[16] הי מילתא דמתניתין מסייעתא

[17] רישא דמתניתין: שבאו לדין בעודה ארוסה, דקתני האב צריך להביא ראיה, וסבירא ליה לשמואל כרבי אלעזר דמוקי לה בתרי תנאי, ואפילו נכנסה לחופה אית ליה לתנא דרישא שהאב צריך להביא ראיה, ואף על פי שלא נולד ספק ברשותו - אלמא אינו גובה ממון מספק; והאי נמי לא יחזיק בפרת חבירו מספק ואף על גב שהספק ברשות חבירו נולד, שהרי כבר נעשית משיכה

[18] דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו, הלכך מייתי ראיה

[19] ממונא, ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק בפרה זו ועומד?

[20] ואת אומר 'נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו'

[21] סיפא דמתניתין, דקתני: על הבעל להביא ראיה, דרבן גמליאל אמרהּ, ופליג נמי ברישא: אפילו נמצאו בבית אביה - דלא נולד ספק ברשותו [של הבעל] - נמי על הבעל להביא ראיה להפקיע כח כתובתה, וראיה זו - לא להוציא היא, אלא להחזיק, וצריך להביאה; ואף זה – כל שכן שיביא ראיה להחזיק, שהרי בשל אחרים בא להחזיק

[22] דין הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת הגוף מייפה כח האב ויש לומר 'העמידנו על חזקתו', הלכך

[23] שעד שלא תתארס היו בה

[24] ומרע לה לההיא חזקה

[25] אף חזקת הגוף מייפה את כחו, שכשתאמר 'העמד את החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת' - בחזקת חי תעמידנו, וברשות בעל הפרה מת, ולמה אתה מצריכו ראיה

[26] רישא דמתניתין סייעתיה, דמטיל הבאת ראיה על האב אף על פי שחזקת גוף אצלו, וכרבי אלעזר, דאמר 'רבי יהושע היא', ובסיפא נמי פליג [להטיל ראיה על אב], ואף על פי שלא נולד ספק ברשותו; ודקשיא לך: 'ההיא - ראיה להוציא היא'?! - הראיה צריכה לו אף לעכב לו הקדושין שבידו: שאם לא יביא ראיה יחזירם, וזו להחזיק היא בידו

[27] הא דאמינא שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין שבידו

[28] סתם

[29] שאם מת החתן - הקדושין חוֹזְרִין, הלכך הכא: כי הוו קדושין ספק - אין כחה יפה בהן, וצריכה להביא ראיה. והך פלוגתא בבבא בתרא [קמה,א]

[30] ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא דשמעתא דשמואל כרבי אלעזר, ומדרבי יהושע מייתי סייעתא? הא שמואל – 'הלכה כרבן גמליאל' אמר בפרק קמא (לעיל יב,ב)? אין, הכי נמי! ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי. ואם תאמר: מי מזקיקני להעמיד סוגיא זו בלשון זה? נוקמה כרבא ורב אשי? - אי אפשר לומר, דקשיא לרבא ורב אשי מתניתין דווקא קתני: רישא על האב וסיפא על הבעל, שהספק נולד ברשותן, ואילו שמואל - על מי שלא נולד הספק ברשותו הצריך לבקש ראיה.

[31] מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי 'בית הכוסות', שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו 'עובי': שני כפלים כפולים ודבוקים, ובלע"ז רדובולי"ן, ונמצא מחט תחובה באותו עובי, ומתוך עוביו - אפשר לה שלא נקבתה כולו

[32] אין המחט נראה אלא מבפנים

[33] שאין זה נקב

[34] וטריפה

[35] וכשירה

[36] ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים - מקח טעות הוא, ויחזיר לו בעליה הדמים, שמכר לו טריפה

[37] זה אומר "עד שלא לקחתי ניקב", וזה אומר "משמכרתי"

[38] נמצא הוא המוציא

[39] ועליו הראיה

[40] ואי לא אשכח ראיה - יחזיק זה במעותיו מספק; והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל

[41] אי כשמואל

[42] להעמיד המעות בידו, דומיא דבעל החמור [שמשך את הפרה, ונמצא החמור מת, שעליו להביא ראיה]

[43] הא דקתני 'המוציא מחבירו'

[44] בבעל בהמה קאמר, וכגון דאיהו קא תבע

[45] בתמיה: מאי קאמרת? אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא, בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד - היאך הוא שונה 'המוציא מחבירו' בבעל בהמה, וקורהו לבעל בהמה לעולם 'המוציא מחבירו'? וכי פסק התנא דבר קצוב, שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא [בעל הבהמה] המוציא

[46] רב יהודה ורמי - שניהם בני (רב) יחזקאל הוו

[47] על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד, שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה

[48] וסבירא ליה לשמואל דכולה מתניתין חד תנא הוא, וכדתרצה רבא לעיל [’כאן נמצאו וכאן היו’] ורישא וסיפא סייעתא: שמי שנמצא הסימפון [הסבה לבטול המקח: רש"י סוף כתובות נז,ב: ולשון 'סימפון' הוא 'ביטול', כגון: שובר המבטל שטר - קרוי סימפון; ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח - קרוי סימפון] ברשותו - עליו להביא ראיה: עודה בבית אביה - על האב להביא ראיה; נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל - על הבעל להביא ראיה, ואפילו הוא דר בבית חמיו - ברשותו [של הבעל] היא

[49] שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו

[50] ואפילו לא יהיב נמי - הראיה עליו היא, אלא מסתמא - תנא לטבח 'המוציא מחבירו' קרי ליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]