המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"התרשתא" - הוא נחמיה בן חכליה ואמרו רבותינו שנקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך של עכו"ם על אשר היה משקה למלך
"מקדש הקדשים" - חטאות ואשמות כשאר כהנים
"עד עמד כהן וגו'" - כאדם האומר לחבירו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה ואיני יכול לפתור עד עמוד כהן לאורים ותומים בבית שני לפי שמצינו בפ"א של יומא שהיה בית שני חסר מאורים ותומים
"התרשתא" - הוא נחמיה בן חכליה וכן נאמר ויאמר נחמיה הוא התרשתא (נחמיה ח) וארז"ל לפי שהיה משקה למלך והתירו לו חכמים לשתות יין נסך לכן נקרא התרשתא והיא מלה מורכבת התר שתא
"אשר לא יאכלו" - ר"ל משפטם הוא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וארז"ל זו היא תרומה וקדשי המזבח
"לאורים ולתומים" - לשאול בהם אם הם כהנים כשרים וכאומר עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים כי בבית השני לא היו האורים ותומים לשאול בהם
(סג) "ויאמר התרשתא", ועתה נשאל השאלה אם יוכלו לאכול בקדשים, "ויאמר התרשתא", הוא נחמיה, כמ"ש ויאמר נחמיה הוא התרשתא [נחמיה ח' ט'] שלא יאכלו עד יהיה או"ת ויודע הספק ע"י שאלת האו"ת, וכבר בארתי בפי' לת"ע שאם היו זוכים אז, היתה השכינה שבה אליהם בבית שני והיה להם או"ת, ובימי עלייתם היה להם עדיין תקוה לזה:
