קטגוריה:בראשית כז מא
וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨/בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖/וֹ אָבִ֑י/ו וַ/יֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּ/לִבּ֗/וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔/י וְ/אַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְטַר עֵשָׂו דְּבָבוּ לְיַעֲקֹב עַל בִּרְכְתָא דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר עֵשָׂו בְּלִבֵּיהּ יִקְרְבוּן יוֹמֵי אֶבְלֵיהּ דְּאַבָּא וְאֶקְטוֹל יָת יַעֲקֹב אֲחִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְנָטַר עֵשָו שְנָא בְּלִבֵּיהּ עַל יַעֲקב אָחוּי עַל סֵדֶר בִּרְכָתָא דִי בָּרְכֵיהּ אָבוֹי וַאֲמַר עֵשָו בְּלִבֵּיהּ לֵית אֲנָא עָבִיד הֵיכְמָא דְעָבַד קַיִן דְקָטַל יַת הֶבֶל בְּחַיֵי אָבוּי וְהָדָר אָבוּי וְאוֹלִיד יַת שֵׁת בְּרַם מִתְעַכֵּב אֲנָא עַד זְמַן דְיִמְטוּן יוֹמֵי אֶבְלָא דְמִיתַת אַבָּא וּבְכֵן אֲנָא קָטִיל יַת יַעֲקב אָחִי וַאֲנָא מִשְׁתַּכַּח קָטִיל וְיָרִית: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וישטום — נטר איבה; וכן: "וישטמוהו" (בראשית מט, כג).
ויאמר עשו בלבו — יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ויש אומרים, על דרך נבואה היה. והראשון קרוב:רמב"ן
"ויאמר עשו בלבו" - אמר רבי אברהם יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו ואין צורך כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב אף על פי שיהיה בה דבור בשפתים וכן בלב ולב ידברו (תהלים יב ג) כי הרצון יקרא "לב" וכל ישראל לב אחד להמליך את דוד (דהי"א יב לח) שהיו כלם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה וכן ויאמר ירבעם בלבו (מלכים א יב כו) וכן אמר אליעזר (לעיל כד מה) אני טרם אכלה לדבר אל לבי והיתה שם תפלה בשפתיו ויאמר ה' אלהי אדני אברהם (שם יב) אבל טרם אכלה לדבר אל לבי טרם השלימי מה שעלה בדעתי
"ויאמר" - כאן כי כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על הברכה עלה בלבו שיהרוג את אחיו והיה מתנחם בזה מרוע לבו וזה טעם ויגד לרבקה את דברי עשו ולכך אמרה מתנחם לך ורש"י כתב ברוח הקודש הוגד לה מה עשו מהרהר בלבו וכן בבראשית רבה (סז ט) ואם כן יהיה "דברי עשו" מחשבתו עם הלב כמו דברתי אני עם לבי (קהלת א טז) והנה עשו היה אומר יקרבו ימי אבל אבי כי בחייו לא יצערנו או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנורבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויאמר עשו בלבו. דרז"ל הרשעים ברשות לבם, (תהלים יד) אמר נבל בלבו, (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו, (מלכים א יב) ויאמר ירבעם בלבו, אבל הצדיקים לבם ברשותם (ש"א א א) וחנה היא מדברת על לבה, (שם כז) ויאמר דוד אל לבו, (דניאל א) וישם דניאל על לבו, דומים לבוראם (בראשית ח) ויאמר ה' אל לבו.
יקרבו ימי אבל אבי. ולא רצה להרגו בחיי אביו כי פחד בנפשו פן יקלל אותו ותהפך לו הברכה לקללה, ולפי שנתחבא יעקב מפחד עשו והלך מחוץ לעיר ע"כ הוצרכה רבקה לשלוח בעדו אל המקום אשר הוא שםדון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(מא)" וישטם עשו." המשטמה היא שמרוב השנאה חושב מחשבות להיות לשטן לו, והיה המשטמה "על הברכה אשר ברכו אביו," וזה כולל גם משטמה על אביו על שקיים את הברכה. גם יל"פ על הברכה שברך יצחק לעשו שא"ל את אחיך תעבד ששעבד אותו אל יעקב, "ויאמר עשו בלבו," לנקום בין מאביו בין מיעקב, ע"י שיהרוג את יעקב, ואביו יתאבל עליו, שעז"א "יקרבו ימי אבל אבי," שבקרוב יתאבל אבי על יעקב:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישטום עשו... בלבו. נעשה לו שונא ונוקם ונוטר; עד כדון קראון 'סנטיראי דרומאי'.
ויאמר עשו (אל לבו) [בלבו], הרשעים ברשות לבן (כתוב ברמז ס"א).
יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב. ר' יהודה אומר: בא לו עשו במתינה, אמר: מה אנא מעכיר את אבא? אלא יקרבו ימי אבל אבי. רב נחמן אמר: הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן. רבנן אמרי: אם אני הורגו, הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי: למה הרגת את אחיך? אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב: "יען אמרך את שני הגוים ואת [שתי הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה". מאן אמר דאמרית כן? אמר הקב"ה: "וה' שם היה". כפר עשו ואמר: אנא לא אמרי הדא מילתא! אמר ליה הקב"ה: לית אנא ידע? דאנא בודקיהון דלביא, "אני ה' חוקר לב":
- ראו גם: ילקוט שמעוני על בראשית כז מה
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז מא.
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב
"שטם" – שנא.
העורך מכריז, ללא הוכחות, שעשו שנא את יעקב: בגלוי – עשו שטם את יעקב, ובסתר – עשו חשב להרוג את יעקב כשיצחק ימות.
עשו היה מודע לכך שבכל המחנה לא היה לו חבר אחד שיגלה לו מה קרה בהעדרו. עשו היה מודע שמישהו עזר ליעקב, גילה לו את דברי יצחק, ועזר לו להתלבש ולהכין את האוכל. אין ספק שעשו ידע שרבקה אמו עשתה את כל זה, אבל בכל זאת הוא לא כעס על אמו. ניתן להניח שעשו לא שנא את יעקב ואת אמו, אבל הוא כעס על כולם והיה מוכן לנטוש אותם.
אי אפשר לדעת מה אמר עשו בלבו ומה היו מחשבותיו. הכתוב לא מציין מעשה של עשו שיעיד שכך עשו חשב, ואנו נוכל לשפוט.
יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי
עשו באמת חשב שיצחק הולך למות. למעשה יצחק מת בגיל 180, הרבה מאוד שנים אחר כך. ייתכן שגם רבקה חשבה שיצחק עומד למות בקרוב. בכל אופן אפשרי שכולם חשבו שיצחק יאבד את שפייותו ולא יהיה מסוגל לברך בעתיד הקרוב. אין תאור מה היה מצבו של יצחק לאחר שיעקב ועשו עזבו אותו.
שפת הגוף יכולה להעיד על מה אדם חושב
קל לראות כעס ושנאה בשפת הגוף:
- עיוות הפנים והפה.
- הזזת הראש ועיניים.
- הפניית כתף וגב.
- אדם שלא מדבר או מברך לשלום או יוצר מגע בעיניים.
- כעס ללא סיבה המופנה כנגד חפצים או אנשים.
- עם הזמן הכעס דועך. במידה והכעס ממשיך או גדל, זה סימן רע שהשנאה מתגברת להתפוצצות.
- אם אין שום סימן של כעס למרות שצריך להיות כעס, אזי זה הסימן הכי גרוע, לדוגמא, אבשלום כעס על אמנון שאנס את תמר אחותו, ולמרות זאת הוא הסתיר את כעסו מאמנון, "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן, לְמֵרָע וְעַד טוֹב" (שמואל ב יג כב). אולם בהמשך, אבשלום הזמין את אמנון למשתה ורצח אותו.
כלומר, אנחנו לא יודעים מה חשב עשו בלבו, אבל באופן כללי ייתכן שהמרגלים של רבקה סיפרו לה שעשו כועס.
בעייתה של רבקה
רבקה רצתה לשלוח את יעקב ללבן מפחד שעשו יהרוג אותו. לא נאמר שעשו הציג כעס, אבל רבקה רצתה לטעון שעשו רוקם מזימות רצח כדי ללחוץ על יעקב לברוח. אפשרי היה שעשו ירצה:
- שברכת אדוני לאברהם ויצחק תמשיך בזרעו.
- להפטר מיעקב בגלות או מוות, וכך ברכת יצחק תעבור עליו.
לא ברור למה רצח של יעקב ישכנע את אלוהים לתת לעשו וזרעו ברכה, אבל ידוע שקין הרג את הבל למרות שזה לא היה נותן לקין דבר, אפילו אם אלוהים לא היה מוצא את זה.
רבקה והחליטה שצריך להרחיק את יעקב ולמנוע אפשרות של ריב, אפילו אם עשו לא חשב לרצוח את יעקב.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כז מא"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.