• לדף התרגום על כל הפרק •

חבקוק א יג : "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל; לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?!"

"- ה'! אתה הרי טהור עיניים, כשבראת את העולם ראית בו רק טוב ולא ראית בו כל רע; ואתה לא יכול לסבול מראות של עמל (צביעות ומרמה).  אם כך, למה אתה מביט מרחוק ולא עוצר את הבוגדים - הבבלים המפרים הסכמים ותוקפים עמים אחרים? למה אתה מחריש (לא מתערב) כאשר העם הבבלי הרשע כובש ו בולע עם צדיק יחסית יותר ממנו?!"

חבקוק רואה בחזונו את הכוחות הבבליים, ה" בולעים " וכובשים מדינה אחר מדינה, בוגדים ומפרים את כל ההסכמים בין עמים. הוא קורא אל ה' שיתערב:

אתה ה' הרי טהור עיניים מראות רע - כשבראת את העולם, ראית בו רק טוב, בראשית א לא : "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" ( פירוט ); בראת את כל חלקי העולם כך שיהיו טובים ותואמים זה לזה ויתקיימו לאורך זמן.

והביט אל עמל לא תוכל - הרי אתה לא יכול לסבול עמל ( צביעות ומרמה ), כדברי ישעיהו א יג : "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא... לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה" (אני לא יכול לסבול אנשים העושים רע ובו-זמנית עולים לרגל). אם כך -

למה תביט בוגדים? - איך אתה יכול לראות את הבבלים הבוגדים - מרמים ומפרים הסכמים בינלאומיים (דעת מקרא) , ולא לעשות שום דבר?!

ולמה תחריש בבלע רשע צדיק ממנו? - איך אתה יכול להחריש ( = לשתוק ולא להגיב ) כאשר העם הרשע כובש ומשמיד עם אחר, שהוא צדיק וטוב ממנו?!

המילה "ממנו" מלמדת, שהעם המותקף אינו צדיק גמור. במלחמה, אף פעם אין צדיק גמור. לכל צד יש חסרונות, כל צד עושה טעויות. אבל יש צד שהוא ממש רשע - תוקף והורג בלי סיבה, בוגד ומפר הסכמים; והצד השני צדיק יותר ממנו - צדיק ביחס אליו. גם במקרה כזה, אנחנו מצפים ומתפללים שה' לא יחריש, ולא ייתן לרשע לבלוע צדיק ממנו.

מה שנאמר על ה' בפסוקנו נאמר בספר ישעיהו על האדם הצדיק, ישעיהו לג טו : "הֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת; נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע": הוא לא מוכן להסתכל על רוע - אולי כי ראיית רע עלולה לקלקל את הנפש.

ביטוי דומה נמצא בדברי בלעם, במדבר כג כא : "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". אבל שם הכוונה אחרת - הכוונה שה' אוהב את עם ישראל כי אינו רואה בהם כל רוע ומרמה. אמנם, יש מפרשים שגם הפסוק שלנו מדבר בעיקר על ישראל: "הלא אתה טהור עינים לבל לראות דבר רע, ולא תוכל להביט אל דבר עמל; ולמה אם-כן תביט ותשגיח בבוגדים לתת להם ממשלה מרובה? ולמה תחריש בעת שהרשע משחית את הצדיק ממנו? וכאומר: אם אמנם חטא ישראל, למה מסרתו בידו, הלא עכ"פ הוא טוב ממנו? והיה לך אם-כן לפרוע מישראל באופן אחר, לא על ידו" ( מצודות ) .

לעומת זאת, נאמר ב משלי טו ג : "בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה', צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים" ( פירוט ): ה' רואה את כל מעשי בני האדם - גם את הרעים וגם את הטובים. וזה לכאורה סותר את פסוקנו. ולכן פירשתי שהפסוק שלנו אינו מתייחס להשגחת ה' באופן כללי, אלא רק לזמן בריאת העולם, שנאמר בו כמעט בכל יום "וירא אלהים כי טוב". ראיה זו משקפת את הרצון האלהי בזמן הבריאה; חבקוק מתלונן על כך, שהרצון הזה אינו משתקף במציאות בימיו.

על-פי בראשית א לא : "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" ( פירוט ):

וראו גם ב תהלים לו ג : "כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו, לִמְצֹא עונו לִשְׂנֹא" ( פירוט ) - הרשע מנסה לראות רע ועוון בזולתו ( חגי הופר על-פי דוד שלמה שפירא ) .

שאלות מסוג זה נמצאות בפסוקים רבים אחרים, כגון:

• ירמיהו יב א : "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד?" ( פירוט )
• תהלים עד י : "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר, יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח?".

לדיון עקרוני בגישה הפילוסופית העומדת מאחרי תלונות אלו, ראו חבקוק א-ב / יהודה אייזנברג, 'קול ישראל' ואתר 'דעת' .

הדיוק במילה ממנו לקוח מדברי רב הונא על פסוקנו: "וכי רשע בולע צדיק?! והא כתיב ( ) "ה' לא יעזבנו בידו", וכתיב ( ) "לא יאונה לצדיק כל און"! אלא, צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע" ( בבלי ברכות ז: ) . אילו העם היה צדיק גמור, ה' היה מגן עליו מפני הרשע; אבל הוא לא צדיק גמור אלא רק צדיק "באופן יחסי", צדיק יותר מהרשע.

ביטוי דומה נמצא בדברי שלמה המלך על יואב בן צרויה, מלכים א ב לב : "וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע - אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה".

הפסוק בנוי כתמונת-ראי:

• טהור עיניים מראות רע בתחילת הצלע הראשונה, מקביל אל תחריש בבלע רשע צדיק ממנו בסוף הצלע השניה. רע כנגד רשע: לא רצית לראות רע כשבראת את העולם, אז למה אתה מאפשר לרשע להתקיים?!
• והביט אל עמל לא תוכל בסוף הצלע הראשונה, מקביל אל למה תביט בוגדים בתחילת הצלע השניה. עמל כנגד בוגדים: אתה לא סובל שקר וצביעות, אז למה אתה מאפשר לבוגדים הצבועים להצליח?!

ו מלבי"ם פירש את כל הפסוק באופן אחר, ולדבריו הפסוק בנוי במבנה ישר. ויש בו שתי טענות - "מצד ההשגחה, ומצד מידת צדקו":

• טהור עינים מראות ברע מקביל אל למה תביט בוגדים: "הלא מצד הרשע עצמו, שהוא בוגד, אין ראוי שתשגיח עליו להצליחהו, באשר עיני השגחתך טהורים מראות ברע ומהשגיח עליו לטובה";
• והבט אל עמל לא תוכל מקביל אל למה תחריש בבלע רשע צדיק ממנו: "הלא זאת נגד מדת הצדק, שהרשע יבלע את מי שהוא צדיק ממנו, והוא עמל גדול ונגד היושר והמשפט, ואיך תחריש על זה, הלא הביט אל עמל לא תוכל, ואיך תביט בעמל גדול כזה ותחריש ולא תושיע?"

ראו עוד: מבנה הפרק כולו .