תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר שמות

תרגום אונקלוס (דפוס) * בראשית * ויקרא * במדבר * דברים

פרק א

א ואילין שמהת בני ישראל דעלו למצרים עם יעקב גבר ואנש ביתיה עלו.

ב ראובן שמעון לוי ויהודה.

ג יששכר זבולן ובנימן.

ד דן ונפתלי גד ואשר.

ה והוה כל נפשתא נפקי ירכא דיעקב שבעין נפשן ויוסף דהוה במצרים.

ו ומית יוסף וכל אחוהי וכל דרא ההוא.

ז ובני ישראל נפישו ואתילדו וסגיאו ותקיפו לחדא לחדא ואתמליאת ארעא מנהון.

ח וקם מלכא חדתא על מצרים דלא מקיים גזרת יוסף.

ט ואמר לעמיה הא עמא בני ישראל סגן ותקיפין מננא.

י הבו נתחכם להון דלמא יסגון ויהי ארי יערעיננא קרב ויתוספון אף אנון על סנאנא ויגיחון בנא קרב ויסקון מן ארעא.

יא ומניאו עליהון שלטונין מבאישין בדיל לענואהון בפולחנהון ובנו קרווי בית אוצרא לפרעה ית פיתום וית רעמסס.

יב וכמא דמענן להון כן סגן וכן תקפין ועקת למצראי מן קדם בני ישראל.

יג ואפלחו מצראי ית בני ישראל בקשיו.

יד ואמררו ית חייהון בפולחנא קשיא בטינא ובלבנין ובכל פולחנא בחקלא ית כל פולחנהון דאפלחו בהון בקשיו.

טו ואמר מלכא דמצרים לחייתא יהודייתא דשום חדא שפרה ושום תנייתא פועה.

טז ואמר כד תהויין מולדן ית יהודייתא ותחזיין על מתברא אם בר הוא תקטלן יתיה ואם ברתא היא ותקיימינה.

יז ודחילא חייתא מן קדם יי ולא עבדא כמא דמליל עמהן מלכא דמצרים וקיימא ית בניא.

יח וקרא מלכא דמצרים לחייתא ואמר להן מה דין עבדתין ית פתגמא הדין וקיימתין ית בניא.

יט ואמרא חייתא לפרעה ארי לא כנשייא מצרייתא יהודייתא ארי חכימן אינון עד לא עלת לוותהן חיתא וילידן.

כ ואוטיב יי לחייתא וסגי עמא ותקיפו לחדא.

כא והוה כד דחילא חייתא מן קדם יי ועבד להון בתין.

כב ופקיד פרעה לכל עמיה למימר כל ברא דיתיליד ליהודאי בנהרא תירמוניה וכל ברתא תקיימון.

פרק ב

א ואזל גברא מדבית לוי ונסיב ית בת לוי:

ב ועדיאת אתתא וילידת בר וחזת יתיה ארי טב הוא ואטמרתיה תלתא ירחין:

ג ולא יכילת עוד לאטמרותיה ונסיבת ליה תבותא דגומא וחפתה בחמרא ובזפתא ושויאת בה ית רביא ושויתה ביערא על כיף נהרא:

ד ואתעתדת אחתיה מרחיק למידע מה יתעבד ליה:

ה ונחתת בת פרעה למסחי על נהרא ועולימתהא מהלכן על כיף נהרא וחזת ית תיבותא בגו יערא ואושיטת ית אמתה ונסיבתה:

ו ופתחת וחזת ית רביא והא עולימא בכי וחסת עלוהי ואמרת מבני יהודאי הוא דין:

ז ואמרת אחתיה לבת פרעה האיזיל ואקרי ליך אתתא מינקתא מן יהודייתא ותוניק ליך ית רביא:

ח ואמרת לה בת פרעה איזילי ואזלת עולמתא וקרת ית אמיה דרביא:

ט ואמרת לה בת פרעה אובילי ית רביא הדין ואוניקיהי לי ואנא אתן ית אגריך ונסיבת אתתא ית רביא ואוניקתיה:

י ורבא רביא ואיתיתיה לבת פרעה והוה לה לבר וקרת שמיה משה ואמרת ארי מן מיא שחלתיה:

יא והוה ביומיא האינון ורבא משה ונפק לות אחוהי וחזא בפולחנהון וחזא גבר מצרי מחי לגבר יהודי מאחוהי:

יב ואתפני לכא ולכא וחזא ארי לית גברא ומחא ית מצראה וטמריה בחלא:

יג ונפק ביומא תניינא, והא תרין גברין יהודאין נצן, ואמר לחייבא: למא את מחי לחברך?:

יד ואמר: מן שווייך לגבר רב ודיין עלנא? הלמקטלי את אמר כמא דקטלתא ית מצראה? ודחיל משה ואמר: בקושטא אתידע פתגמא:

טו ושמע פרעה ית פתגמא הדין ובעא למקטל ית משה, וערק משה מן קדם פרעה, ויתיב בארעא דמדין ויתיב על בירא:

טז ולרבא דמדין שבע בנן, ואתאה ודלאה ומלאה ית רהטיא לאשקאה ענא דאבוהן:

יז ואתו רעיא וטרדונון, וקם משה ופרקנון ואשקי ית ענהן:

יח ואתאה לות רעואל אבוהן, ואמר: מה דין אוחיתין למיתי יומא דין?:

יט ואמרא: גברא מצראה שיזבנא מיד רעיא, ואף מדלא דלא לנא ואשקי ית ענא:

כ ואמר לבנתיה: ואן הוא? למה דנן שבקתין ית גברא? קרן ליה וייכול לחמא:

כא וצבי משה למיתב עם גברא, ויהב ית ציפורה ברתיה למשה:

כב וילידת בר, וקרא ית שמיה גרשום, ארי אמר: דייר הויתי בארע נוכראה:

כג והוה ביומיא סגיאיא האינון, ומית מלכא דמצרים, ואיתנחו בני ישראל מן פולחנא דהוה קשי עליהון וזעיקו, וסליקת קבילתהון לקדם יי מן פולחנא:

כד ושמיע קדם יי קבילתהון, ודכיר יי ית קיימיה דעם אברהם, דעם יצחק ודעם יעקב:

כה וגלי קדם יי שיעבודא דבני ישראל, ואמר במימריה למפרקהון יי:

פרק ג

א ומשה הוה רעי ית ענא דיתרו חמוהי רבא דמדין, ודבר ית ענא לבתר שפר רעיא למדברא, ואתא לטורא דאתגלי עלוהי יקרא דיי לחורב:

ב ואתגלי מלאכא דיי ליה בשלהובית אשתא מגו אסנא, וחזא והא אסנא בער באשתא ואסנא ליתוהי מתאכיל:

ג ואמר משה, אתפני כען ואחזי ית חזונא רבא הדין, מא דין לא מיתוקד אסנא:

ד וחזא יי ארי אתפני למחזי, וקרא ליה יי מגו אסנא ואמר משה משה, ואמר הא אנא:

ה ואמר, לא תקרב הלכא, שרי סינך מעל רגלך, ארי אתרא דאת קאים עלוהי אתר קדיש הוא:

ו ואמר, אנא אלהא דאבוך אלהא דאברהם אלהא דיצחק ואלהא דיעקב, וכבשינון משה לאפוהי ארי דחיל מלאסתכלא בצית יקרא דיי:

ז ואמר יי, מגלא גלי קדמי ית שעבוד עמי די במצרים וית קבילתהון שמיע קדמי מן קדם מפלחיהון, ארי גלי קדמי ית כיביהון:

ח ואתגליתי לשיזבותהון מידא דמצראי ולאסקותהון מן ארעא ההיא לארעא טבא ופתיא לארעא עבדא חלב ודבש לאתר כנענאי וחיתאי ואמוראי ופריזאי וחיואי ויבוסאי:

ט וכען הא קבילת בני ישראל עלת קדמי ואף גלי קדמי ית דוחקא די מצראי דחקין להון:

י וכען איתא ואשלחינך לות פרעה ואפיק ית עמי בני ישראל ממצרים:

יא ואמר משה קדם יי, מָן אנא ארי איזיל לות פרעה וארי אפיק ית בני ישראל ממצרים:

יב ואמר, ארי יהי מימרי בסעדך ודין לך אתא ארי אנא שלחתך, באפקותך ית עמא ממצרים תפלחון קדם יי על טורא הדין:

יג ואמר משה קדם יי, הא אנא אתי לות בני ישראל ואימר להון, אלהא דאבהתכון שלחני לותכון, ויימרון לי מה שמיה, מה אימר להון:

יד ואמר יי למשה, אהיה אשר אהיה, ואמר, כדנן תימר לבני ישראל, אהיה שלחני לותכון:

טו ואמר עוד יי למשה, כדנן תימר לבני ישראל, יי אלהא דאבהתכון אלהיה דאברהם אלהיה דיצחק ואלהיה דיעקב שלחני לותכון, דין שמי לעלם ודין דכרני לכל דר ודר:

טז איזיל ותכנוש ית סבי ישראל ותימר להון, יי אלהא דאבהתכון אתגלי לי, אלהיה דאברהם יצחק ויעקב למימר, מדכר דכירנא יתכון וית דאתעבד לכון במצרים:

יז ואמרית, אסיק יתכון משעבוד מצראי לארע כנענאי וחתאי ואמוראי ופריזאי וחיואי ויבוסאי, לארע עבדא חלב ודבש:

יח ויקבלון למימרך, ותיתי את וסבי ישראל לות מלכא דמצרים ותימרון ליה, יי אלהא דיהודאי אתקרי עלנא, וכען ניזיל כען מהלך תלתא יומין במדברא ונדבח קדם יי אלהנא:

יט וקדמי גלי ארי לא ישבוק יתכון מלכא דמצרים למיזל, ולא מן קדם דחיליה תקיף:

כ ואשלח פון ית מחת גבורתי, ואמחי ית מצראי בכל פרישוותי די אעבד ביניהון, ובתר כן ישלח יתכון:

כא ואתן ית עמא הדין לרחמין בעיני מצראי, ויהי ארי תהכון, לא תהכון ריקנין:

כב ותשאל אתתא משבבתה ומקריבת ביתה מנין דכסף ומנין דדהב ולבושין, ותשוון על בניכון ועל בנתיכון, ותרוקינון ית מצרים:

פרק ד

א ואתיב משה ואמר, והא לא יהימנון לי ולא יקבלון מני, ארי יימרון לא אתגלי לך יי:

ב ואמר ליה יי, מה דין בידך, ואמר חוטרא:

ג ואמר, רמיהי לארעא, ורמהי לארעא והוה לחויא, וערק משה מן קדמוהי:

ד ואמר יי למשה, אושיט ידך ואחוד בדנביה, ואושיט ידיה ואתקף ביה, והוה לחוטרא בידיה:

ה בדיל דיהימנון ארי אתגלי לך יי אלהא דאבהתהון, אלהיה דאברהם אלהיה דיצחק ואלהיה דיעקב:

ו ואמר יי ליה עוד, אעיל כען ידך בעטפך, ואעיל ידיה בעטפיה, ואפקה, והא ידיה חורא כתלגא:

ז ואמר, אתיב ידך לעטפך, ואתיב ידיה לעטפיה, ואפקה מעטפיה, והא תבת הות כבשריה:

ח ויהי אם לא יהימנון לך ולא יקבלון לקל אתא קדמאה, ויהימנון לקל אתא בתראה:

ט ויהי אם לא יהימנון אף לתרין אתיא האילין ולא יקבלון מנך, ותסב ממיא דבנהרא ותשוד ליבשתא, ויהון מיא די תסב מן נהרא ויהון לדמא ביבשתא:

י ואמר משה קדם יי, בבעו יי, לא גבר דמלול אנא אף מאתמלי אף מדקמוהי אף מעידן דמללתא עם עבדך, ארי יקיר ממלל ועמיק לישן אנא:

יא ואמר יי ליה, מן שוי פומא לאנשא, או מן שוי אילמא או חרשא או פקחא או עוירא, הלא אנא יי:

יב וכען אזיל, ומימרי יהא עם פומך ואלפינך די תמליל:

יג ואמר, בבעו יי, שלח כען ביד מן דכשר דתשלח:

יד ותקיף רוגזא דיי במשה ואמר, הלא אהרן אחוך ליואי, גלי קדמי ארי מללא ימלל הוא, ואף הא הוא נפיק לקדמותך, ויחזינך ויחדי בלביה:

טו ותמלל עמיה ותשוי ית פתגמיא בפומיה, ומימרי יהי עם פומך ועם פומיה, ואליף יתכון ית די תעבדון:

טז וימלל הוא לך לעמא, ויהי הוא יהי לך למתורגמן, ואת תהי ליה לרב:

יז וית חוטרא הדין תסב בידך, דתעביד ביה ית אתיא:

פרק ו

א ואמר ה' למשה כען תחזי דאעביד לפרעה ארי ביד תקיפא ישלחינון וביד תקיפא יתריכינון מארעיה .
ב ומליל ה' עם משה ואמר ליה אנא ה' .
ג ואתגליתי לאברהם ליצחק וליעקב באל שדיי ושמי ה' לא הודעית להון .
ד ואף אקימית ית קיימי עימהון למיתן להון ית ארעא דכנען ית ארע תותבותהון דאיתותבו בה .
ה ואף קודמיי שמיע ית קבילת בני ישראל דמצראי מפלחין בהון ודכירנא ית קיימי .
ו בכין אימר לבני ישראל אנא ה' ואפיק יתכון מגו דחוק פולחן מצראי ואשיזיב יתכון מפולחנהון ואפרוק יתכון בדרע מרמם ובדינין רברבין .
ז ואקריב יתכון קודמיי לעם ואהוי לכון לאלה ותידעון ארי אנא ה' אלהכון דאפיק יתכון מגו דחוק פולחן מצראי .
ח ואעיל יתכון לארעא דקיימית במימרי למיתן יתה לאברהם ליצחק וליעקוב ואתין יתה לכון ירותא אנא ה' .
ט ומליל משה כין עם בני ישראל ולא קבילו מן משה מעייק רוח ומפולחנא דהוה קשי עליהון .

י ומליל ה' עם משה למימר .
יא עול מליל עם פרעה מלכא דמצריים וישלח ית בני ישראל מארעיה .
יב ומליל משה קודם ה' למימר הא בני ישראל לא קבילו מיני ואיכדין יקביל מיני פרעה ואנא יקיר ממלל .

יג ומליל ה' עם משה ולאהרון ופקידינון לוות בני ישראל ולוות פרעה מלכא דמצריים לאפקא ית בני ישראל מארעא דמצריים .

יד אילין רישי בית אבהתהון בני ראובן בוכרא דישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אילין זרעיית ראובן .
טו ובני שמעון ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בר כנעניתא אילין זרעיית שמעון .
טז ואילין שמהת בני לוי לתולדתהון גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי מאה ותלתין ושבע שנין .
יז בני גרשון לבני ושמעי לזרעייתהון .
יח ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חיי קהת מאה ותלתין ותלת שנין .
יט ובני מררי מחלי ומושי אילין זרעיית לוי לתולדתהון .
כ ונסיב עמרם ית יוכבד אחת אבוהי ליה לאיתו וילידת ליה ית אהרון וית משה ושני חיי עמרם מאה ותלתין ושבע שנין .
כא ובני יצהר קורח ונפג וזכרי .
כב ובני עוזיאל מישאל ואלצפן וסתרי .
כג ונסיב אהרון ית אלישבע בת עמינדב אחתיה דנחשון ליה לאיתו וילידת ליה ית נדב וית אביהוא ית אלעזר וית איתמר .
כד ובני קורח אסיר ואלקנה ואביאסף אילין זרעיית קורח .
כה ואלעזר בר אהרון נסיב ליה מבנת פוטיאל ליה לאיתו וילידת ליה ית פינחס אילין רישי אבהת ליוואי לזרעייתהון .
כו הוא אהרון ומשה דאמר ה' להון אפיקו ית בני ישראל מארעא דמצריים על חיליהון .
כז אינון דממללין עם פרעה מלכא דמצריים לאפקא ית בני ישראל ממצריים הוא משה ואהרון .
כח והוה ביומא דמליל ה' עם משה בארעא דמצריים .

כט ומליל ה' עם משה למימר אנא ה' מליל עם פרעה מלכא דמצריים ית כל דאנא ממליל עימך .
ל ואמר משה קודם ה' הא אנא יקיר ממלל ואיכדין יקביל מיני פרעה .

פרק טז

(א) ונטלו מאילים ואתו כל כנשתא דבני ישראל למדברא דסין די בין אילים ובין סיני בחמשת עסרא יומא לירחא תניינא למיפקהון מארעא דמצרים:

(ב) ואתרעמו כל כנשתא דבני ישראל על משה ועל אהרן במדברא:

(ג) ואמרו להון בני ישראל לוי דמיתנא קדם יי בארעא דמצרים כד הוינא יתבין על דודי בסרא כד הוינא אכלין לחמא ושבעין ארי אפקתון יתנא למדברא הדין לקטלא ית כל קהלא הדין בכפנא:

(ד) ואמר יי למשה הא אנא מחית לכון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באוריתי אם לא:

(ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית דייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום:

(ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל ברמשא ותדעון ארי יי אפיק יתכון מארעא דמצרים:

(ז) ובצפרא ותחזון ית יקרא דיי כד שמיע (קדמוהי) ית תורעמותכון על מימרא דיי ונחנא מא ארי אתרעמתון עלנא:

(ח) ואמר משה בדיתן יי לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע בדשמיען קדם יי ית תורעמותכון די אתון מתרעמין עלוהי ונחנא מא לא עלנא תורעמותכון אלהן על מימרא דיי:

(ט) ואמר משה לאהרן אמר לכל כנשתא דבני ישראל קריבו קדם יי ארי שמיען קדמוהי ית תורעמותכון:

(י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנשתא דבני ישראל ואתפניו למדברא והא יקרא דיי אתגלי בעננא:

(יא) ומליל יי עם משה למימר:

(יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא ובצפרא תשבעון לחמא ותדעון ארי אנא יי אלהכון:

(יג) והוה ברמשא וסליקת סליו וחפת ית משריתא ובצפרא הות נחתת טלא סחור סחור למשריתא:

(יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק כגיר כגלידא על ארעא:

(טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעו מא הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב יי לכון למיכל:

(טז) דין פתגמא די פקיד יי לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגלתא מניין נפשתיכון גבר לדי במשכנה תסבון:

(יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער:

(יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודאזער לא חסיר גבר לפום מיכליה לקטו:

(יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא:

(כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחש ריחשא וסרי ורגז עליהון משה:

(כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר לפום מיכליה ומא דמשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר:

(כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנשתא וחויאו למשה:

(כג) ואמר להון הוא די מליל יי שבתא שבת קודשא קדם יי מחר ית די אתון עתידין למיפא אפו וית די אתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרת עד צפרא:

(כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא דפקיד משה ולא סרי וריחשא לא הוה בה:

(כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם יי יומא דין לא תשכחוניה בחקלא:

(כו) שיתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהי ביה:

(כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו:

(כח) ואמר יי למשה עד אימתי אתון מסרבין למטר פקודי ואוריתי:

(כט) חזו ארי יי יהב לכון שבתא על כן הוא יהב לכון ביומא שתיתאה לחם תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה:

(ל) ונחו עמא ביומא שביעאה:

(לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מן והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטוון בדבש:

(לב) ואמר משה דין פתגמא די פקיד יי מלי עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא די אוכלית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים:

(לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי עומרא מן ואצנע יתיה קדם יי למטרא לדריכון:

(לד) כמא די פקיד יי למשה ואצנעיה אהרן קדם סהדותא למטרא:

(לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דמיתיהון לארעא יתבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסייפי ארעא דכנען:

(לו) ועומרא חד מן עסרא בתלת סאין הוא:

פרק כב

(א) אִם בְּמַחְתַּרְתָּא יִשְׁתְּכַח גַנָבָא וְיִתְמְחֵי וִימוּת לֵית לֵהּ דָם:
(ב) אִם עֵינָא דְסַהֲדַיָא נְפָלַת עֲלוֹהִי דְמָא לֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם אִם לֵית לֵהּ וְיִזְדַבַּן בִּגְנֻבְתֵּהּ:
(ג) אִם אִשְׁתְּכָחָא יִשְׁתְּכַח בִּידֵהּ גְנֻבְתָּא מִתּוֹר עַד חֲמַר עַד אִמַר דְאִנוּן חַיִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵם:
(ד) אֲרֵי יאכִיל גְבַר חֲקַל אוֹ כְרָם וִישַׁלַח יָת בְּעִירֵהּ וְיֵיכוּל בַּחֲקַל אָחֳרָן שְׁפַר חַקְלֵהּ וּשְׁפַר כַּרְמֵהּ יְשַׁלֵם:
(ה) אֲרֵי תִתַּפַּק נוּר וְיַשְׁכַּח כּוּבִין וְיֵיכוּל גְדִישִׁין אוֹ קֳמָא אוֹ חַקְלָא שַׁלָמָא יְשַׁלֵם דְאַדְלֵק יָת דְלֶקְתָּא:
(ו) אֲרֵי יִתֵּן גְבַר לְחַבְרֵהּ כְּסַף אוֹ מָנִין לְמִטַר וְיִתְגַנְבוּן מִבֵּית גַבְרָא אִם יִשְׁתְּכַח גַנָבָא יְשַׁלֵם עַל חַד תְּרֵין:
(ז) אִם לָא יִשְׁתְּכַח גַנָבָא וְיִתְקָרֵב מָרֵי דְבֵיתָא לִקֳדָם דַיָנַיָא אִם לָא אוֹשִׁיט יְדֵהּ בְּמָא דִמְסַר לֵהּ חַבְרֵהּ:
(ח) עַל כָּל פִּתְגַם דְחוֹב עַל תּוֹר עַל חֲמַר עַל אִמָר עַל כְּסוּ עַל כָּל אֲבֶדְתָּא דִי יֵימַר אֲרֵי הוּא דֵין לִקֳדָם דַיָנַיָא יֵיעוֹל דִין תַּרְוֵיהוֹן דִי יְחַיְבוּן דַיָנַיָא יְשַׁלֵם עַל חַד תְּרֵין לְחַבְרֵהּ:
(ט) אֲרֵי יִתֵּן גְבַר לְחַבְרֵהּ חֲמַר אוֹ תוֹר אוֹ אִמָר וְכָל בְּעִירָא לְמִטָּר וּמִית אוֹ אִתְּבַר אוֹ אִשְׁתְּבִי לֵית דְחָזֵי:
(י) מוֹמָתָא דַיְיָ תְּהֵי בֵּין תַּרְוֵיהוֹן אִם לָא אוֹשִׁיט יְדֵהּ בְּמָא דִמְסַר לֵהּ חַבְרֵהּ וִיקַבֵּל מָרֵהּ מִנֵהּ מוֹמָתָא וְלָא יְשַׁלֵם:
(יא) וְאִם אִתְגְנָבָא יִתְגְנֵב מֵעִמֵהּ יְשַׁלֵם לְמָרוֹהִי:
(יב) אִם אִתְּבָרָא יִתְּבַר יַיְתִי סַהֲדִין דִתְבִירָא לָא יְשַׁלֵם:
(יג) וַאֲרֵי יִשְׁאַל גְבַר מִן חַבְרֵהּ וְיִתְּבַר אוֹ מִית מָרֵהּ לֵית עִמֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם:
(יד) אִם מָרֵהּ עִמֵהּ לָא יְשַׁלֵם אִם אֲגִירָא הוּא עַל בְּאַגְרֵהּ:
(טו) וַאֲרֵי יְשַׁדֵל גְבַר בְּתֻלְתָּא דִּי לָא מְאַרְסָא וְיִשְׁכּוּב עִמַהּ קַיָמָא יְקַיְמִנַהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ:
(טז) אִם מִצְבָּא לָא יִצְבֵּי אֲבוּהָא לְמִתְּנַהּ לֵהּ כַּסְפָּא יִתְקוֹל כְּמוֹהֲרֵי בְּתֻלְתָּא:
(יז) חָרָשָׁא לָא תָחֵי:
(יח) כָּל דְיִשְׁכּוּב עִם בְּעִירָא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:
(יט) דְדַבַּח לְטַעְוַת עַמְמַיָא יִתְקְטֵל אֶלָהֵן לִשְׁמָא דַיְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי:
(כ) וְגִיוֹרָא לָא תוֹנוּן וְלָא תְעִיקוּן לֵהּ אֲרֵי דַיָרִין הֱוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
(כא) כָּל אַרְמְלָא וְיִתָּם לָא תְעַנוּן:
(כב) אִם עַנָאָה תְעַנֵי יָתֵהּ אֲרֵי אִם מִקְבַל יִקְבֵל קֳדָמַי קַבָּלָא אֱקַבֵּל קְבִלְתֵּהּ:
(כג) וְיִתְקֵף רוּגְזִי וְאֶקְטוֹל יָתְכוֹן בְּחַרְבָּא וִיהֶוְיָן נְשֵׁיכוֹן אַרְמְלִין וּבְנֵיכוֹן יַתְמִין:
(כד) אִם כַּסְפָּא תּוֹזֵף בְּעַמִי לְּעַנְיָא דִי עִמָךְ לָא תְהֵי לֵהּ כְּרַשְׁיָא לָא תְשַׁוּוֹן עֲלוֹהִי חִבּוּלְיָא:
(כה) אִם מַשְׁכּוֹנָא תִסַב כְּסוּתָא דְחַבְרָךְ עַד מֵעַל שִׁמְשָׁא תְּתִיבִנֵהּ לֵהּ:
(כו) אֲרֵי הִיא כְסוּתֵהּ בִּלְחוֹדַהּ הִיא תוֹתְבֵהּ לְמַשְׁכֵּיהּ בְּמָא יִשְׁכּוּב וִיהֵי אֲרֵי יִקְבֵל קֳדָמַי וֶאֱקַבֵּל קְבִלְתֵּהּ אֲרֵי חַנָנָא אֲנָא:
(כז) דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:
(כח) בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ לָא תְאַחֵר בּוּכְרָא דִבְנָיךְ תַּפְרֵשׁ קֳדָמָי:
(כט) כֵּן תַּעְבֵּד לְתוֹרָךְ לְעָנָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין יְהֵי עִם אִמֵהּ בְּיוֹמָא תְמִינָאָה תִּפְרְשִׁנֵהּ קֳדָמָי:
(ל) וֶאֱנָשִׁין קַדִישִׁין תְּהוֹן קֳדָמָי וּבְשַׂר תְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַיְתָא לָא תֵיכְלוּן לְכַלְבָּא תִּרְמוּן יָתֵהּ:

פרק כד

{{ס:קטע:תרגום אונקלוס על שמות כד}}

פרק כה

{{ס:קטע:תרגום אונקלוס על שמות כה}}

פרק כו

{{ס:קטע:תרגום אונקלוס על שמות כו}}

פרק כז

{{ס:קטע:תרגום אונקלוס על שמות כז}}

פרק כח

{{ס:קטע:תרגום אונקלוס על שמות כח}}

פרק כט

א ודין פתגמא דתעביד להון לקדשא יתהון לשמשא קדמי ב תור חד בר תורי ודכרין תרין שלמין.

ב ולחים פטיר וגריצן פטירן דפילן במשח ואספוגין פטירין דמשיחין במשח סלת דחטין תעביד יתהון.

ג ותתין יתהון על סלא חד ותקריב יתהון בסלא וית תורא וית תרין דכרין.

ד וית אהרן וית בנוהי תקריב לתרע משכן זמנא ותסחי יתהון במיא.

ה ותסב ית לבושיא ותלביש ית אהרן ית כתונא וית מעיל איפודא וית איפודא וית חושנא ותתקין ליה בהמין איפודא.

ו ותשוי מצנפתא על רישיה ותתין ית כלילא דקודשא על מצנפתא.

ז ותסב ית משחא דרבותא ותריק על רישיה ותרבי יתיה.

ח וית בנוהי תקריב ותלבישנון כתונין.

ט ותזריז יתהון המינין אהרן ובנוהי ותתקין להון קובעין ותהי להון כהונתא לקים עלם ותקריב קורבנא דאהרן וקורבנא דבנוהי.

י ותקריב ית תורא לקדם משכן זמנא ויסמוך אהרן ובנוהי ית ידיהון על ריש תורא.

יא ותכוס ית תורא קדם יי בתרע משכן זמנא.

יב ותסב מדמא דתורא ותתין על קרנת מדבחא באצבעך וית כל דמא תשפוך ליסודא דמדבחא.

יג ותסב ית כל תרבא דחפי ית גוא וית חצרא דעל כבדא וית תרתין כולין וית תרבא דעליהון ותסיק למדבחא.

יד וית בשר תורא וית משכיה וית אוכליה תוקיד בנורא מברא למשריתא חטתא הוא.

טו וית דכרא חד תסב ויסמכון אהרן ובנוהי ית ידיהון על ריש דכרא.

טז ותכוס ית תורא ותסב ית דמיה ותזרוק על מדבחא סחור סחור.

יז וית דכרא תפליג לאברוהי ותחליל גויה וכרעוהי ותתין על אברוהי ועל רישיה.

יח ותסיק ית כל דכרא למדבחא עלתא הוא קדם יי לאתקבלא ברעוא קורבנא קדם יי הוא.

יט ותסב ית דכרא תנינא ויסמוך אהרן ובנוהי ית ידיהון על ריש דכרא.

כ ותכוס ית דכרא ותסב מדמיה ותתין על רום אודנא דאהרן ועל רום אודנא דבנוהי דימינא ועל אליון ידהון דימינא ועל אליון רגלהון דימינא ותזרוק ית דמא על מדבחא סחור סחור.

כא ותסב מן דמא דעל מדבחא וממשחא דרבותא ותדי על אהרן ועל לבושוהי ועל בנוהי ועל לבושי בנוהי עמיה ויתקדש הוא ולבושוהי ובנוהי ולבושי בנוהי עמיה.

כב ותסב מן דכרא תרבא ואליתא וית תרבא דחפי ית גוא וית חצר כבדא וית תרתין כולין וית תרבא דעליהון וית שקא דימינא ארי דכר קורבניא הוא.

כג ופתא דלחים חדא וגריצתא דלחים משח חדא ואספוג חד מסלא דפטיריא דקדם יי.

כד ותשוי כולא על ידי אהרן ועל ידי בנוהי ותרים יתהון ארמא קדם יי.

כה ותסב יתהון מידהון ותסיק למדבחא על עלתא לאתקבלא ברעוא קדם יי קורבנא הוא קדם יי.

כו ותסב ית חדיא מדכר קורבניא דלאהרן ותרים יתיה ארמא קדם יי ויהי לך לחלק.

כז ותקדיש ית חדיא דארמותא וית שקא דאפרשותא דאתרם ודאתפרש מדכר קורבניא מדלאהרן ומדלבנוהי.

כח ויהי לאהרן ולבנוהי לקים עלם מן בני ישראל ארי אפרשותא הוא ואפרשותא יהי מן בני ישראל מנכסת קודשיהון אפרשותהון קדם יי.

כט ולבושי קודשא דלאהרן יהון לבנוהי בתרוהי לרבאה בהון ולקרבא בהון ית קורבנהון.

ל שבעא יומין ילבשנון כהנא תחותוהי מבנוהי דייעול למשכן זמנא לשמשא בקודשא.

לא וית דכר קורבניא תסב ותבשיל ית בשריה באתר קדיש.

לב וייכול אהרן ובנוהי ית בשר דכרא וית לחמא דבסלא בתרע משכן זמנא.

לג וייכלון יתהון דאתכפר בהון לקרבא ית קורבנהון לקדשא יתהון וחילוני לא ייכול ארי קודשא אנון.

לד ואם ישתאר מבשר קורבניא ומן לחמא עד צפרא ותוקיד ית דאשתאר בנורא לא יתאכיל ארי קודשא הוא.

לה ותעביד לאהרן ולבנוהי כדין ככל דפקידית יתך שבעא יומין תקריב קורבנהון.

לו ותורא דחטתא תעביד ליומא על כפוריא ותדכי על מדבחא בכפרותך עלוהי ותרבי יתיה לקדשותיה.

לז שבעא יומין תכפר על מדבחא ותקדיש יתיה ויהי מדבחא קדש קודשין כל דיקרב במדבחא יתקדש.

לח ודין דתעביד על מדבחא אמרין בני שנא תרין ליומא תדירא.

לט ית אמרא חד תעביד בצפרא וית אמרא תנינא תעביד בין שמשיא.

מ ועשרונא סולתא דפיל במשח כתישא רבעות הינא ונסכא רבעות הינא חמרא לאמרא חד.

מא וית אמרא תנינא תעביד בין שמשיא כמנחת צפרא וכנסכה תעביד לה לאתקבלא ברעוא קורבנא קדם יי.

מב עלת תדירא לדריכון בתרע משכן זמנא קדם יי דאזמין מימרי לכון תמן למללא עמך תמן.

מג ואזמין מימרי תמן לבני ישראל ואתקדש ביקרי.

מד ואקדיש ית משכן זמנא וית מדבחא וית אהרן וית בנוהי אקדיש לשמשא קדמי.

מה ואשרי שכינתי בגו בני ישראל ואהוי להון לאלה.

מה וידעון ארי אנא יי אלההון דאפיקית יתהון מארעא דמצרים לאשראה שכינתי ביניהון אנא יי אלההון.