מ"ג שמות ב ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְעַדִּיאַת אִתְּתָא וִילֵידַת בַּר וַחֲזָת יָתֵיהּ אֲרֵי טָב הוּא וְאַטְמַרְתֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִיתְעֲבָּרַת אִיתְּתָא וִילֵדַת בִּיר בְּסוֹף שִׁיתָּא יַרְחִין וְחָמַת יָתֵיהּ אֲרוּם בַּר קְיוֹמֵי הוּא וְאַטְמַרְתֵּיהּ תְּלַת יַרְחִין דִסְכוּמְהוֹן תִּשְׁעָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו: המפרש לפי שראתהו הטמינתהו משקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן, א"כ צריך לפרש ותרא כמו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, נסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם, והנה כולם יפים ומתוקנים, אף כאן לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים, שני תקופות ושני ימים, ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים, שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים, לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו, וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו כמו ששנינו ביבמות, וידעה שהוא בר קיימא ותצפנהו ג' ירחים עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים, וכשבאו לבודקה, אמרה להם נפל היה או השליכוהו המצריים ביאר:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"ותהר" — ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים. ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע לו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו. וכמוהו על בת שבע, שאמר הכתוב: "קרא את שמו ידידיה" (שמואל ב יב, כה) והוא שלמה, וכבר נולד לו קודם שלמה, שמוע ושובב ונתן.
"כי טוב הוא" — שהיה יפה מראה.
"שלשה ירחים" — יש אומרים כי בחודש השביעי מתחילת ההריון נולד. גם זה דרש, כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרה האשה.
הפירוש הארוך
"ותהר" — לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלידתם.
ומלת "טוב" — כאשר תמצא באיש מלא דעת, יתכן היותו בנשמה, כמו "טוב עם ה' וטוב עם אנשים" (שמואל א ב, כו), או "טוב עין" (משלי כב, ט). או בגוף. או בצורה, טוב תואר או מראה. ובעבור שמצאנו בילד "כי טוב הוא", אין לפרשו כי אם בצורתו – "טוב מכל הילודים".
"שלשה ירחים" — יש אומרים כי בחודש השביעי מתחילת ההריון נולד. גם זה דרש, כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה. ולפי דעתי, כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד. כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחילת ההריון, כי הנולדים ככה הם קצרי קומה, ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמישה פעמים נסיתיו גם אני. כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה. גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד. והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום, והאמצעי רע"ג, והגדול שהוא הארוך רפ"ז. וחכמי המולדות יודו כן. ואין טענה מהשבטים, כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה. על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלידת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבולון. על כן מלת "ואחר ילדה בת" (בראשית ל, כא), כמו: "ואחרי כן יצא אחיו" (בראשית ל, כה), שלא זכר 'ותהר' לכל אחד. גם "לתקפות הימים" (שמואל א א, כ) – שלש היו.רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה כי טוב הוא היה מספיק לפי המדרש הזה שיאמר ותרא אותו כי טוב, כיון שהוציאו אותו מלשון וירא אלהים את האור כי טוב, אבל הוסיף מלת הוא כי הוא שמו של הקב"ה שנאמר (תהלים ק) הוא עשנו ולא אנחנו, (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי. ומה שדרשו רז"ל בה"א נברא העולם הכונה בה"א וא"ו של השם, מפני שהשכינה כלולה מו' קצוות, וכמו שנרמז במזמור (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים שהזכיר שם דוד ע"ה ששה פעמים שמירה שהוא רמז לשכינה, ומפני שעיקר האותיות וקיומם היא האל"ף לא מצינו השם כי אם באל"ף, ולפיכך הזכיר כאן במשה כי טוב הוא רמז במלת כי טוב שנתמלא הבית אורה גם במה שהוסיף מלת הוא רמז לשכינה שראתה עמו, וזהו שדרשו רז"ל ותפתח ותראהו את הילד, ותרא מבעי ליה מלמד שראתה עמו שכינה, הרי לך מפורש שהוציאו לנו חכמי האמת רמז לשכינה מתוספת ה"א וא"ו של ותראהו, וכן אני אומר בתוספת כי טוב הוא שהרי הדין נותן אם בתיה בת פרעה זכתה לראות פני השכינה לכבוד משה כ"ש הצדקת אמו שתזכה לזה.
ותצפנהו שלשה ירחים. בשבעה באדר נולד משה והמצריים המתינו לסוף ט' חדשים כדרך העולם והם כלים בו' בסיון ועל כן לא יכלה עוד הצפינו והזכיר ירחים ולא חדשים לפי שהם חדשי הלבנה שהם שני חסרים ואחד מלא וכשתחשוב כ"ט כ"ט ב' פעמים חסרים הרי נ"ח וחדש מלא של שלשים הרי שמונים ושמונה ימים וזהו נופל בששה בסיון הוא היום שנתנה בו התורה בו ביום הושלך ליאור, והגיד לך הכתוב כי ביום שנצטער ביאור בו נתעלה בשמים וקבל תורה מסיני וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים קלח) ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עז.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מבעליהם, ולא התחילו לחפש בבתיהם עד אחר תשעה חדשים, והיה בהשגחת ה' שיוכבד הרתה תיכף וילדה לז' מקוטעים, ולכן ותצפנהו שלשה ירחים כי עד שלשה ירחים לא חפשו בבתי ישראל כי לא מלאו ימיהם ללדת, וספר שהגם שנולד למקוטעים ראתה אותו כי טוב הוא ונשלם יצירתו כאילו נולד בזמנו, ונכלל בזה גם כן שראתה שהוא טוב בצורתו
וכמ"ש חז"ל בכמה דרשות:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד צריך לדעת, קשר ותצפנהו עם ותרא אותו כי טוב וגו', וכי אם לא היה טוב לא תחמול על פרי בטנה לצפון אותו מאנשי דמים.
אכן כוונת הכתוב הוא, כי ממה שאמר הכתוב: ותצפנהו וגו' ולא יכלה עוד וגו' אמרו ז"ל (שם) כי מנו לה המצריים מעת הריונה, והיא ילדתו בן ששה חדשים ויום אחד. והנה, היולדת לששה פשיטא שאינו מתקיים, והיולדת לז' מתקיים. והנה, אין האשה מדקדקת במספר יום אחד, וכשילדתו - בחזקת נפל ילדתו, והודיע הכתוב כי ראתהו טוב, פירוש, בריא וחזק, שאין בו סימנים של נפל, ולזה טרחה בשבילו וסִכנה עצמה מהמצריים שהיו בודקים הבתים בקטנים, כמאמרם ז"ל (שם): והוא אומרו ותרא וגו' ותצפנהו.
ודרשת רז"ל תדרש ממה שלקח לשון זה: כי טוב, ולא אמר לשון אחר.
וכוונת רז"ל שדרשו: טוב הוא - מהול, כבר גילו דעתם במקום אחר (סנהדרין דף לח:) כי אדם הראשון קודם שחטא היה טוב מוחלט ובמעשה הרע שעשה משך הערלה מבחינת הרע, ולזה כשאמר הכתוב כי טוב, הרי זה מראה באצבע כי מושלל מהכר רע שהיא הערלה:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ירחים. ד' במסורה. הכא ואידך גרש ירחים, במספר ירחים אל יבוא, תספור ירחים תמלאנה. כדאיתא בפ"ק דסוטה שמנו לה המצריים ט' חדשים מיום שהחזירה והיא נתעברה ג' חדשים קודם שגירשה וזהו תספור ירחים תמלאנה שספרו הירחים כדי שידעו עת לידתה במספר ירחים אל יבוא ולא יכלו לידע מספר הירחים כי היו לה ג' חדשים קודם שגירשה וזהו גרש ירחים. קודם שגירשה היו לה ירחים מהעיבור::