מ"ג שמות ב טז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּלְרַבָּא דְּמִדְיָן שְׁבַע בְּנָן וַאֲתַאָה וּדְלַאָה וּמְלַאָה יָת רָטַיָּא לְאַשְׁקָאָה עָנָא דַּאֲבוּהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וּלְאוֹנֵיס דְמִדְיָן שְׁבַע בְּנָתָא וַאֲתוֹ וּדְלָאָה וּמְלָאָה יַת מוּרְכְוָותָא לְאַשְׁקָאָה יַת עָנָא דַאֲבוּהֶן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולכהן מדין" - רב שבהן ופירש לו מע"א ונידוהו מאצלם

"את הרהטים" - את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וּלְכֹהֵן מִדְיָן – רַב שֶׁבָּהֶן, וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם).
אֶת הָרְהָטִים – אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצַת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולכהן מדין שבע בנות" - לא יזכיר הכתוב שמו כי איננו ידוע רק מן הכנוי שהוא נכבד בכהונתו והוא יתרו כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו (להלן ד יח) ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום כמו אליה (מלכים ב א ג) ואליהו (שם א יז א) ירמיה (ירמיהו כז א) וירמיהו (שם א א) ואחרי שנתגייר נקרא חובב דכתיב מבני חובב חותן משה (שופטים ד יא) כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל והוא בן רעואל דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני (במדבר י כט) ומה שאמר בכאן (פסוק יח) ותבאנה אל רעואל אביהן הוא אבי אביהן כמו אלהי אבי אברהם (בראשית לב י) נבוכדנצר אבוהי (דניאל ה ב) וכן הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה) וכן ומפיבושת בן שאול (יט כה) ורבים כן והיה זה כי הכהן לא ימצא בבית כי היה נטרד בכיהונו בבית אלהיו ותבאנה אל הזקן ויתכן כי "ויואל משה לשבת את האיש" (להלן פסוק כ"א) הוא הכהן הנזכר למעלה כי הוא שנתן לו צפורה בתו

"ותבאנה ותדלנה" - כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה ואחרי כן היו הנשים האלה משקות שלהן ואירע כי היום הזה קדמו הנשים ותבאנה ותדלנה כי היו חושבות להשקות צאנם בתחילה טרם בא הרועים והנה באו הרועים ויגרשום מן הרהטים להשקות הם תחלה כמנהגם בכל הימים ומשה חרה לו על החמס והצילן כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן וגם דלה דלה להם כי לא הספיקו הרהטים לכל צאנן וזה טעם מדוע מהרתן בא היום ואמרו איש מצרי הצילנו מיד הרועים שמגרשים אותנו בכל יום תמיד בבאנו לרהטים בתחלה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולכהן". הרועים עשו התקשרות ביניהם כמו שעשו רועי חרן שלא ישקו הצאן עד אשר אם יתאספו כל העדרים כי היו המים ביוקר ומצד זה הקפידו על בנות מדין שהקדימו לדלות ולהשקות לפני הרועים, אמנם משה ראה שהדין עמהם מפני ארבעה טעמים, א] שההתקשרות שעשו הרועים ביניהם אינו חל על יתרו שהיה כהן מדין שמצד כהונתו נוטל חלק בראש ויש לו משפט הקדימה, ב] שהיו שבע בנות ומצד שהם נקבות אין ראוי שימתינו על הרועים מפני הצניעות, ג] מצד עצם הענין שכבר באו ודלו ותמלאנה את הרהטים

והיו המים שלהם, ד] שההתקשרות אינו חל רק על רועים שרועים צאן של אחרים, אבל הם באו להשקות צאן אביהן ואינם בכלל הרועים, ובכ"ז:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולכהן. ג' במסורה ולכהן מדין וב"פ גבי פסל מיכה כתיב לאב ולכהן יתרו היה כומר לע"א וכשנשא משה בתו הוצרך משה לנדור לו שבן הראשון שיולד לו שיהיה כומר לע"א וזה כוונתו כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב כמו שעשה שהרי נתגייר מ"מ נענש שבן בנו נעשה כומר לע"א שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה ודרשו חז"ל בן משה היה אלא שתולין הקלקלה במקולקל:

<< · מ"ג שמות · ב · טז · >>