מ"ג שמות א ז
<< · מ"ג שמות א · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃
תרגום
| אונקלוס: | וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפִישׁוּ וְאִתְיַלַּדוּ וּסְגִיאוּ וּתְקִיפוּ לַחְדָּא לַחְדָּא וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא מִנְּהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְנוֹי דְיִשְרָאֵל נְפִישׁוּ וְאִתְיְלִידוּ וּסְגוּ וְאִתְקִיפוּן לַחֲדָא לַחֲדָא וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא מִנְהוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
ובני ישראל פרו — הולידו, כעץ יתן פריו.
וישרצו — כמו "ישרצו המים" (בראשית א, כ). רק הראשון – מהפעלים העומדים בעצמם, כמו 'הלך', 'ישב', 'עמד', 'שכב'; והשני – מהיוצאים, תלויה בדבר אחר, כמו 'אכל', 'שמר', 'שכר': אכל את הלחם, שמר את הדבר, שכר את החמור, אלו נקראים פועל יוצא. והנה "ישרצו המים" – מהפעלים היוצאים, וזה השני וישרצו – מהפעלים העומדים. והנה זו הגזרה כגזרת 'שב', פעם עומד, כמו "ושב וקבצך" (דברים ל, ג), ופעם יוצא, כמו "ושב ה' אלהיך את שבותך" (שם). אולי מלת וישרצו – רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר; ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת, והרופאים נותנים טעם, עד שבעה יגיע בבטן אחת.
וירבו — שלא יהיו מתים כדרך עם רב.
ויעצמו — שהיו בעלי עצם תקיפין.
ומלת במאד מאד, שלא היו יכולין להיות יותר. ובי"ת במאד, כמו בי"ת "ויסעו בראשונה" (במדבר י, יג), כי כתוב "ראשונה יסעו" (במדבר ב, ט).
ותמלא הארץ — ארץ גושן, היא רעמסס, בשוא נח תחת העין, כי הראשון שתחת העי"ן שהוא דבק עם הרי"ש יקרא נח, והשני תחת מ"ם יקרא נע, כי הוא כמו תחילת נוע השפה: