מ"ג שמות כט לג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיֵיכְלוּן יָתְהוֹן דְּאִתְכַּפַּר בְּהוֹן לְקָרָבָא יָת קוּרְבָּנְהוֹן לְקַדָּשָׁא יָתְהוֹן וְחִילוֹנַי לָא יֵיכוֹל אֲרֵי קוּדְשָׁא אִנּוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיֵיכְלוּן יַתְהוֹן דְּאִתְכַּפֵּר בְּהוֹן לְקָרְבָא יַת קוּרְבַּנְהוֹן לְמַקְדְּשָׁא יַתְהוֹן לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי וְחִילוֹנֵי לָא יֵיכוּל אֲרוּם קוּדְשָׁא הִינוּן: |
רש"י
"אשר כפר בהם" - להם כל זרות ותיעוב
"למלא את ידם" - באיל ולחם הללו
"לקדש אותם" - שעל ידי המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה
"כי קדש הם" - קדשי קדשים ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל ק"ק שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם
מפרשי רש"י
[לז] לקדש אותם שעל ידי המילואים כו'. לא על ידי האכילה, כמו משמעות הכתוב "ואכלו אותם אשר כופר בהם למלא את ידם ולקדש אותם", דזה לא יתכן, דהא לא היתה האכילה מקדש אותם, רק 'על ידי המילואים כו:
[לח] שנתן המקרא טעם לדבר כו'. שלא תוכל לומר כי קדשי שעה הזהיר עליהם, אבל קדשי דורות לא, לכך אמר שנתן המקרא
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אָשֵׁר כֻּפַּר בָּהֶם – לָהֶם, כָּל זָרוּת וְתִעוּב.
לְמַלֵּא אֶת יָדָם – בָּאַיִל וָלֶחֶם הַלָּלוּ.
לְקַדֵּשׁ אוֹתָם – שֶׁעַל יְדֵי הַמִּלּוּאִים הַלָּלוּ נִתְמַלְּאוּ יְדֵיהֶם וְנִתְקַדְּשׁוּ לִכְהֻנָּה.
כִּי קֹדֶשׁ הֵם – קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּמִכָּאן לָמַדְנוּ אַזְהָרָה לְזָר הָאוֹכֵל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים; שֶׁנָּתַן הַמִּקְרָא טַעַם לַדָּבָר, מִשּׁוּם דְּקֹדֶשׁ הֵם.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
וע"י אכילתם בשהם כהנים יכופרו מצד שהם בעלים, ועל מה כפרו למלא את ידם שע"י האכילה כופר להם כל שמץ ותיעוב כפרש"י, ומצד זה האכילה מ"ע כמו שלמדו בפסחים (דף נ"ט) ובכ"מ, שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וחשבה הרמב"ם (בסי' פ"ט) למ"ע [והרמב"ן אין חולק עליו כמו שחשב החינוך דהא לא סלק מ"ע זו מחשבונו של הרמב"ם בסוף
הספר], וזר לא יאכל כי קדש הם הוא קדשי קדשים, ומכאן אזהרה לזר האוכל ק"ק [רש"י]. וכמ"ש במכות (דף י"ח) וגם בזה תימה על החינוך שהשמיט מצוה זאת: