מ"ג שמות א ב

מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ראובן שמעון לוי ויהודה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה׃
ירושלמי (יונתן):
רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראובן — כל שהוא נע, כזי"ן זְבולן, בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואי"ן נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת. כי אם היה בי"ת האות המשרת הנכנס עליו, יאמרו בִּזבולן; ואם כ"ף או למ"ד, כִּזבולן, לִזבולן. ואם וי"ו, יאמרו שורק תחת חירק כאילו הוי"ו בקריאת אל"ף, כמו וּזבולן; כי המלה תראה כקריאת אל"ף, אוּ זבולן. ואם היה האות הראשון יו"ד, כמו יהודה, שהיו"ד מאותיות הנעלמות – יעלימוהו, כמו: "נעלה בִיהודה" (ישעיהו ז, ו); "כִּיהודה"; "לִיהודה נחשון" (במדבר א, ז), כי עתה היו"ד הוא נעלם ואינו נזכר ונרגש בשפה. גם ככה עם וי"ו וִיהודה.

והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדותם:

<< · מ"ג שמות · א · ב · >>