<< · מ"ג שמות · ב · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּפְתַחַת וַחֲזָת יָת רָבְיָא וְהָא עוּלֵימָא בָּכֵי וְחַסַת עֲלוֹהִי וַאֲמַרַת מִבְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין׃
ירושלמי (יונתן):
וּפְתָחַת וְחָמַת יַת רַבְיָא וְהָא טַלְיָא בָּכֵי וְחָסַת עֲלוֹי וַאֲמָרַת מִן בְּנֵי יְהוּדָאֵי הוּא דֵין:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותפתח ותראהו" - את מי ראתה? הילד; זהו פשוטו.

ומדרשו: שראתה עמו שכינה (שמות רבה; בבלי סוטה יב:).

"והנה נער בכה" - קולו כנער. 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ – אֶת מִי רָאֲתָה? אֶת הַיֶּלֶד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה.
וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה – קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותפתח ותראהו את הילד: המפרש שראתה את הילד טועה הוא, וכי מי אינו יודע שאם פתחה את התיבה שתראה את הילד, אלא כך פירושו, פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי נער הוא, כלומר זה הילד זכר הוא ולא נקבה, וראתה בזכרותו שהוא מהול ולכך נטמן ואינו אסופי, שאם היה בת יש לומר אסופי הוא, וכן מצינו כתוב מה נעשה לנער היולד, ביום היולדו קרוי נער:

והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו':, לפי שהיה בוכה, לכך ותחמול עליו, ולפי שראתהו נער זכר מהול, אמרה מילדי העברים זה, ודוגמא זו ולחנה יתן מנה אחת אפים, חולק בחיר, ולמה? כי את חנה אהב לכך נתן לה אפים, מקערה של פניו, ואם כן למה מנה אחת? כי ה' סגר רחמה, אבל לפנינה ולכל בנותיה ובניה נתן מנות הרבה כי בנים היו לה, ותראהו את הילד, והנה הוא נער בוכה:


רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והנה נער בוכה" - קולו נשמע כנער לשון רבינו שלמה וכבר דחו זה ואמרו אם כן עשית למשה רבינו בעל מום (סוטה יב שמו"ר א' כ"ח) ועוד מה טעם שיזכיר הכתוב עובי קולו ור"א אמר שהיו איבריו גדולים כנער ואולי הזכיר זה ליופיו כי בעבור טובו ויופיו חמלה עליו כי הכירה בו שנולד מקרוב ואבריו יפים ומתוקנים כאילו הוא נער ויותר נכון שנפרש בו שהיה בוכה כנער בחריצות וזריזות ולכן חמלה עליו ואגדה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער בא גבריאל והכהו למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים (שמו"ר א כח) ועל דעתי אין צורך לכל זה כי הילד מיום הולדו יקרא נער כמו שנאמר מה נעשה לנער היולד (שופטים יג ח) וכן ויבקש דוד את האלהים בעד הנער (יב טז) ויקרא ילד והוא גדול כמו שנאמר בישמעאל (בראשית כא טו) וכן והנער נער (שמואל א א כד) רוצה לומר שהוא ילד קטן בן כ"ד חדשים כי כאשר נגמל מחלב מיד העלתהו כדכתיב (שם שם כ"ג כ"ד) ותינק את בנה עד גמלה אותו ותעלהו עמה כאשר גמלתו "ותאמר מילדי העברים זה" - נתנה אל לבה המעשה כאשר היה כי אמרה לבעבור הציל אותו או שלא יראו במות הילד שמוהו שם ואיש מצרי למה יעשה כן ויש אומרים שראתהו נמול (סוטה יב שמו"ר א כט) ואם כן הסירה בגדיו ובדקה אותו בו ואין צורך

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותחמול עליו. דרשו ז"ל בא גבריאל והכהו למשה כדי שיבכה ותמלא עליו רחמים.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותפתח ותראהו" ותרא אותו כי טוב הוא ויפה מאד:

" את הילד והנה נער בוכה" וראתה שעם היותו ילד היה נער בוכה, וזה כי הולד מעת הולדו עד היותו שלם בגידול יקרא ילד, כענין הילדים אשר גדלו אתו האמור ברחבעם וכן ילדים אשר אין בהם כל מום האמור בדניאל וחבריו ומעת היותו מתנער ומתנועע בתנועות בלתי שלימות להשיג תכלית יקרא נער. ומזה יקרא כל משרת נער, כי אמנם רב תנועותיו בלתי שלמות כפי הצריך להשיג התכלית המכוון מאדוניו. אמר, אם כן, שראתה שעם היותו ילד נולד מקרוב הנה היה נער בוכה, מתנער בתנועה נפלאה בבן גילו: " ותחמול עליו." שיהא ולד נאה. ומוכן לשלמות כזה נזרק ליאור:

" ותאמר מילדי העברים זה" אין זה אסופי נולד מזנות, באופן שיהיה מוכן לבגוד, כאמרו ילדי פשע, זרע שקר:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותפתח ותראהו את הילד". כפילת הכינוי עם הפעל מורה שני דברים, א] שראתה את עצמותו ופנימותו, ב] שראתה את הילד בחיצוניותו, כי הראיה תהיה בשני ענינים, א]

ראית החומר שהוא יפה תואר ובריא וחזק, ב] ראית הצורה שראתה בשכלה כי יש בו צורה נשגבה אלהית, ועז"א חז"ל שראתה שכינה עמו, את הילד והנה נער בוכה, הראיה בחמרו ראתה שהוא ילד שנולד מחדש, ובכ"ז ראתה כי בענין בכיתו נדמה כנער שהתעוררו כוחותיו ויש לו רגש פנימי ער ומתעורר, שזה גדר שם נער, ולכן ותחמול עליו, והתבאר אצלי בכ"מ כי יש הבדל בין פעל חמל ובין חוסה ורחמים, שהחמלה תהיה מצד טיב הדבר בעצמותו שאינו רוצה להשחית דבר יקר וטוב, משא"כ חוסה ורחמים הם התפעליות נפשיים יוצאות מרוך לבב לראות בצרת הנדכא שזה גדר הרחמים, או מתועלות שישיג מן הדבר שזה גדר החוסה, ושניהם לא היו פה, רק שהתעוררה שלא יושחת דבר יקר כזה, וכאשר היה

חשש שהוא אסופי אמרה מילדי העברים זה שהוא בן כשר נעזב מאבותיו מפני גזרת המלך:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והנה נער בוכה. שהיה נראה כנער גדול ובכיה זו ע"ש עמו אנכי בצרה כמ"ש כי ידעתי את מכאוביו, ר"ל אני מרגיש מכאוביו כביכול וזהו כפל אהיה אשר אהיה, כי בצרתם גם לו צר. וי"א שלכך נשמע קולו כנער כדי שתחשוב בת פרעה שנולד מזמן רב, דאל"כ לא תציל אותו מספק כי שמא הוא הגואל ונולד באותו יום שאמרו האצטגנונים.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותראהו את הילד וגו'. צריך לדעת אומרו ותראהו וגו', שהיה לו לומר: ותרא וגו'.

ונראה שנתכוין לומר, שידעה שהתיבה היא מהילדים המושלכים היאורה ונתכוונה להצילו, וכמו שפירשנו בפסוק ״ותשלח את אמתה״, והוא אומרו: ותפתח ותראהו להילד שנתכונה להציל, ואם היה אומר הכתוב: ותראה ילד, יהיה המשמעות כי ראתה מה שלא חשבה כן. והבן.

ורז"ל דרשו (סוטה דף יב:): ותראהו, ראתה שכינה עמו, והוא דרך דרש. וצריך לומר שלא הכירה השכינה היא, כי מנין ידעה השכינה מבית אביה ואבי אביה, אלא שראתה עמו אור גדול, וה' עשה כן כדי שתגדל מעלת הילד בעיניה. גם לטעם שדרשו ז"ל (זהר ח"ב י"ב ב) בכתוב ״והנה נער בוכה״, שרמז על ישראל שהיו בוכים בגלות, לזה: ויגל ה' את עיניה להראותה האור הסומך למשה.

עוד, אפשר שהרגשתה בשכינה היתה לצד שכשנגעה בו פרחה ממנה צרעת (ש"ר פ"א), אמרה: אין זה אלא בן אלהי.

ואולי שרמז פריחת הצרעת באומרו: ותראהו את הילד, פירוש, ותראהו להאמור בסמוך בכח, דכתיב: לרחוץ, וזכרון בשרה בכח, וכשפתחה התיבה ותראהו לבשרה את הילד, פירוש, כשנגעה בילד והנה נער, פירוש, חזר להיות כבשר נער קטן, על דרך מה שאמר הכתוב בנעמן (מ"ב, ה): וישב בשרו כבשר נער קטן:

ותחמול עליו. לפי מה שפירשנו, כי נתכוְנה מתחילה ובראשונה להציל הילד, טעם החמלה חדשה, לא להצילו מהיאור אלא יגיד הכתוב שבקשה להניקו, והעד: מה שאמר בסמוך: ותאמר אחותו וגו' האלך וקראתי וגו', ואמרו ז"ל (סוטה דף יב:) שהחזירתו על מניקות גויות וכו':

ותאמר מילדי העברים וגו'. קשה, מה חידוש אומרת מילדי העברים, זה פשיטא שכן הוא, כי הן הנה המשליכות ילדיהן ביאור בגזירת פרעה.

ואם לפי מה שדרשו ז"ל (שם י"ב א) כי באותו יום גזר גם על המצריים, אם כן מנין ידעה והכירה כי אינו מילדי מצריים. והנה לפי מה שאמרו ז"ל כי החזירתו על כמה מניקות גויות ולא רצה לינק, זה לך האות כי לא מילדי המצריות.

ועל כל פנים, מה חידוש אומרת בדבריה.

ולעמוד על הדבר נשכיל על דבר: אם הצלת הילד היה לצד שנסתפקה היותו מצרי או אפילו יהיה עברי.

והנה, אם נאמר שחשבה להציל לספק מצרי, תכוין באומרה: מילדי העברים זה, כי נתברר לה הפך מה שחשבה, ובזה גלתה דעתה, כי לא להציל מילדי העברים נתכונה.

ודבר זה השכל יבחרהו, כי סתם גויה לא תרחם אלא על בני אומתה. והגם שאנו רואים שאחרי שידעה כי מילדי העברים הוא, החזיקה בו ושכרה לו מינקת, אין מזה ראיה, כי אחר שידעה מעלתו, גם שריפא אותה מצרעתה רחמה עליו, גם ראוי הוא מכח זה להטות לבה לאמונת ישראל, כי היא ראתה מה נורא מעשיו:

ואם נאמר שמתחילה רִחמה על הילד הגם שידעה כי מבני ישראל הוא, תכוין באומרה: מילדי העברים נתינת טעם שלא ינק מהנכריות: לא שהוחלה[2] מהיאור, ומסוכן הוא ואינו יכול לינק, אלא לצד שהוא מילדי העברים, ולזה תכף אמרה לה אחותו: האלך וקראתי לך וגו' מהעבריות, להבחין דבריה, ואמר הכתוב: ותקח האשה וגו' ותניקהו:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והנה נער בוכה. זה אהרן שהניחתו אצל התיבה. נער בכה בגי'. זה אהרן הכהן:

<< · מ"ג שמות · ב · ו · >>


  1. ^ פירוש, נהיה חולה.
  2. ^ פירוש, נהיה חולה.