מ"ג שמות א יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַרָא חָיָתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָּא מִצְרַיָתָא יְהוּדַיָתָא אֲרֵי חַכִּימָן אִנִּין עַד לָא עַלַת לְוָתְהוֹן חָיְתָא יָלְדָן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמָרַן חַיְיתָא לְפַרְעה אֲרוּם לָא כִנְשַׁיָא מִצְרַיְתָא יְהוּדַיְיתָא אֲרוּם זְרִיזִין וְחַכִּימִין בְּדַעֲתֵּיהֶן הִינוּן קֳדָם עַד לָא תֵיתֵי לְוַותְהוֹן חַיְיתָא הִינִין תַּלְיַין עֵינֵיהֶן בִּצְלוֹי מַצְלָן וּבַעֲיָין רַחֲמִין מִן קֳדָם אֲבוּהֶן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא שָמַע בְּקַל צְלוֹתְהוֹן מִן יַד הִינִין מִתְעַנְיַין וִילִידַן וּפָרְקַן בִּשְׁלָם:
ירושלמי (קטעים):
אֲרוּם חָיָין אִינוּן עַד לָא יֵיתֵי לְוַתְהוֹן יְלָדָתֵי אִינוּן מַצְלַן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָא וְהוּא עָנֵי יַתְהוֹן וְאִינוּן יַלְדָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי חיות הנה" - בקיאות כמילדות, תרגום מילדות - "חייתא". ורבותינו דרשו (שמות רבה) - הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות, והיכן משולות לחיות? "גור אריה", "זאב יטרף", "בכור שורו", "אילה שלוחה" ומי שלא נכתב בו - הרי הכתוב כללן "ויברך אותם", ועוד כתיב (יחזקאל יט ב): "מה אמך לביא".

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כִּי חָיוֹת הֵנָּה – בְּקִיאוֹת כִּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת "חָיָתָא". וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? "גּוּר אַרְיֵה" (בראשית מט,ט), "זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט,כז), "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" (דברים לג,יז), "אַיָּלָה שְׁלוּחָה" (בראשית מט,כא). וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם" (בראשית מט כט); וְעוֹד כְּתִיב (יחזקאל יט,ב): "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא".

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי חיות הנה: בריאות ופקחות וממהרות לילד:

(כא-כב). ויעש להם בתים: לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות, וגם ויצו פרעה לכל עמו לאמר: וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו או של ויקרא או של וידבר או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמרנה — לא עברנו על מצותיך, כי העבריות אינן כמצריות, כי כח חיים הרבה יש להם. ובא היו"ד רפה מן כי חיות. והוא הנכון, כמו "דוות", "רוות", "עלות עלי" (בראשית לג, יג). ונדגש היו"ד במלת "חיים" שהוא תאר, כמו "ונתפשם חיים" (מלכים ב ז, יב), כיו"ד "אלהי העבריים" (שמות ג, יח). גם כן "חיים" שהוא שם דבר, כמו "עץ חיים" (משלי ג, יח), וכמו "ופטורי צִצּים" (מלכים א ו, יח).

וילדו — נקבות פועל עבר, כי שוה הוא לזכרים, "טוו" (שמות לה, כה), "צבאו" (שמות לח, ח):

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי חיות הנה" בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר או לדבר שלא כהוגן, תהיינה מרגישות בדבר ולא תקראנה עוד אותנו לילד, ולמלך אין שוה להמית אחד או שנים בלבד:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותאמרן המילדות". השיבו לו נגד מה ששאל מדוע החיו את הילדים במה שעשו צרכי הנולד למלחו ולחתלו ולכרות טבורו שזה עשו המילדות ששמם פועה, שזה מפני שלא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, ר"ל שבקיאות בהנהגת הנולד כמו החיה, והם בעצמם יכלו לעשות זה, וא"כ היה מן העצה שיעשו כן המילדות שאם לא היו עושים זאת היו מושכים ע"ע קו חשד ובכ"ז היה זה לא להועיל כי חיות הנה בעצמם ות"א ארי חכימין אינון. ועל מה שלא עשו להמית את הולד על האבנים הוא מטעם כי בטרם תבוא אליהן

המילדת וילדו:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא כנשים וגו'. צריך לדעת למה האריך כל כך לשון, ולא הספיק לומר לא כמצריות העבריות או העבריות לא כמצריות. עוד צריך לדעת מה מענה בפיהם על סיפוק המזון, ורואני כי קבל פרעה תשובתם. עוד קשה אומרו וילדו שהיה צריך לומר יולדות.

אכן כוונת הכתוב הוא שהשיבוהו שלא יקח שיעור לעבריות מהמיוחדות שבמצריות כי כולן חכמות מכל המצריות, והוא אומרו כי חיות הנה ומילדות זו לזו או אינם צריכין מילדת. ואולי שרמזו כי הנשים של בני ישראל היו בהם ב' לימודיות בההשכלה הא' היותם מעיקרם עבריות, והב' שהן עתה מצריות ובאמצעות זה נתחכמו ב' מיני השכלה, וזה הוא שיעור הכתוב כי לא כנשים הרגילות בנמצא הם אלו שהם מצריות עבריות, ובזה לא תהיה הוכחת הסתירה לא מעבריות ולא ממצריות כי אלו יש בהם ב' הדרגות והבן. ואומרו בטרם וגו' נתכוונו להשיב אם יאמר ולמה לא יהיו הם מילדות אותם בעל כרחן לצד שהם הממונות מהמלך ואמרו בטרם וגו' פי' כי אנו מתחכמין לבוא אצלם קודם שיגיע זמן הלידה כפי חשבונם ליליד אותם ואף על פי כן אנו מוצאים אותם שכבר ילדו כי היולדות היו מתחכמות להרחיק להם זמן לידתם כי הרגישו בדבר, וכל זה נכלל בתיבת חיות. ומעתה כפי הנחה זו פרחה לה מעצמה החשדה הגם שיביאו בידם מים ומזון היה לחושבם שעדיין לא ילדו והם באים ליליד אותם וכל מה שיעשו מהוראת חיבה להם אדרבה כשורה וכהוגן עושין כדי שיתקרבו הלבבות של היולדות ולא יהיו נחשדים בעיניהם כרצחניות וימצאו מקום לקיים גזירת המלך להמית הבנים, ואחר שהיו מביאין לחושבן שעדיין לא ילדו כנזכר והיו מוצאים כי כבר ילדו אינו מהמוסר להשיב המובא, ובזה ספה תמה תלונת וחשד פרעה הגם שצדקו דברי הולכי רכיל שאמרו שהמילדות ספקו מזון:

<< · מ"ג שמות · א · יט · >>