משנה כתובות א


כתובות פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ראשון ("בתולה נישאת") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

בתולה נישאת ליום הרביעי, ואלמנה ליום החמישי.

שפעמיים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, ביום השני וביום החמישי, שאם היה לו טענת בתולים, היה משכים לבית דין.

משנה ב

בתולה, כתובתה מאתים.

ואלמנה, מנה.

בתולה אלמנה, גרושה, וחלוצה, מן האירוסין, כתובתן מאתים, ויש להן טענת בתולים.

הגיורת, והשבויה, והשפחה שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו, פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, כתובתן מאתים, ויש להן טענת בתולים.

משנה ג

הגדול שבא על הקטנה, וקטן שבא על הגדולה, ומוכת עץ, כתובתן מאתים, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מוכת עץ, כתובתה מנה.

משנה ד

בתולה אלמנה, גרושה, וחלוצה, מן הנישואין, כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולים.

הגיורת, והשבויה, והשפחה, שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו, יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד, כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולין.

משנה ה

האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים, אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה.

אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהן, כתובתן מנה.

בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים.

משנה ו

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת, משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדך.

והלה אומר, לא כי אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת.

רבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס, והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה ז

היא אומרת מוכת עץ אני, והוא אומר, לא כי, אלא דרוסת איש את, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת.

ורבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה ח

ראוה מדברת עם אחר בשוק, אמרו לה: מה טיבו של זה.

איש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת.

ורבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה ט

היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה.

מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת.

רבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה י

אמר רבי יוסי, מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין, ונאנסה, אמר רבי יוחנן בן נורי, אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה, הרי זו תינשא לכהונה.

(א)

בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי,

שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בשבוע - הזמן בין שבת לשבת, ואולי מקורו ומשמעותו מן המילה שבע בָּתֵּי דִּינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיַירוֹת:
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי;
שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין:
(ב)

בְּתוּלָה – כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה.

בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵרוּסִין,
כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם,
וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה,
שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים:
(ג)

הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְקָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָהּ, וּמֻכַּת עֵץ,

כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה:
(ד)

בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הַנִּשּׂוּאִין,

כְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה,
שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
כְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין:
(ה)

הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים,

אֵינוֹ יְָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים,
מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ.
אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה.
בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גּוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז,
וְלֹא מִחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים:
(ו)

הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים,

הִיא אוֹמֶרֶת: מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדְךָ;
וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקְחִי מֶקַח טָעוּת,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין;
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
(ז)

הִיא אוֹמֶרֶת: מֻכַּת עֵץ אֲנִי,

וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין,
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
(ח)

רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק,

אָמְרוּ לָהּ: מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה?
אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין;
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
(ט)

הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת,

וְאָמְרוּ לָהּ: מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה?
מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין;
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
(י)

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלּאוֹת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֶנְסָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה,
הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה:


נוסח הרמב"ם

(א) בתולה - נישאת ביום רביעי,

ואלמנה - ביום חמישי.
שפעמיים בשבת -
בתי דינין יושבים בעיירות,
ביום השני, וביום החמישי,
שאם היה לו - טענת בתולים,
היה משכים - לבית דין.


(ב) בתולה - כתובתה מאתיים,

ואלמנה - מנה.
בתולה, אלמנה, גרושה, וחלוצה - מן האירוסין,
כתובתן - מאתיים,
ויש להן - טענת בתולים.
הגיורת, והשבויה, והשפחה - שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו,
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד -
כתובתן - מאתיים,
ויש להם - טענת בתולים.


(ג) הגדול - שבא על הקטנה,

והקטן - שבא על הגדולה,
ומוכת עץ,
כתובתן - מאתיים,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
מוכת עץ - כתובתה מנה.


(ד) בתולה, אלמנה, גרושה, וחלוצה - מן הנישואין,

כתובתן - מנה,
ואין להן - טענת בתולים.
הגיורת, והשבויה, והשפחה - שנפדו, ושנתגיירו, ושנשתחררו,
יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד -
כתובתן - מנה,
ואין להן - טענת בתולים.


(ה) האוכל אצל חמיו ביהודה - שלא בעדים,

אינו יכול לטעון - טענת בתולים,
מפני שהוא - מתייחד עימה.
אחד - אלמנות ישראל,
ואחד - אלמנות כהנים,
כתובתן - מנה.
ובית דין - של כהנים'
היו גובים לבתולה - ארבע מאות זוז'
ולא מיחו בידם חכמים.


(ו) הנושא את האישה - ולא מצא לה בתולים,

היא אומרת: "משאירסתני - נאנסתי,
נסתחפה שדך".
והוא אומר: "לא - כי אלא עד שלא אירסתיך,
היה מקחי - מקח טעות".
רבן גמליאל, ורבי אליעזר אומרים: נאמנת.
ורבי יהושע אומר:
לא מפיה - אנו חיים,
אלא הרי זו - בחזקת עד שלא תתארס הטעתו,
עד שתביא ראיה - לדבריה.


(ז) היא אומרת: "מוכת עץ אני".

והוא אומר: "לא - כי אלא דרוסת איש את".
רבן גמליאל, ורבי אליעזר אומרין: נאמנת.
רבי יהושע אומר:
לא מפיה - אנו חיין,
אלא הרי זו - בחזקת דרוסת איש,
עד שתביא ראיה - לדבריה.


(ח) ראוה - מדברת עם אחד,

אמרו לה: "מה טבו של זה?".
"איש פלוני - וכוהן הוא".
רבן גמליאל, ורבי אליעזר אומרין: נאמנת.
רבי יהושע אומר:
לא מפיה - אנו חיים,
אלא הרי זו - בחזקת בעולה לנתין, ולממזר,
עד שתביא ראיה - לדבריה.


(ט) היתה מעוברת,

"מה טיב העובר הזה?".
"מאיש פלוני - וכוהן הוא".
רבן גמליאל, ורבי אליעזר אומרין: נאמנת.
רבי יהושע אומר:
לא מפיה - אנו חיים,
אלא הרי זו - בחזקת מעוברת מנתין, וממזר,
עד שתביא ראיה - לדבריה.


(י) אמר רבי יוסי:

מעשה בתינוקת,
שירדה למלאות מים מן העין - ונאנסה.
אמר רבי יוחנן בן נורי:
אם רוב העיר - משיאין לכהונה,
הרי זו - תינשא לכהונה.


פירושים