משנה כתובות יג


כתובות פרק יג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שלושה עשר ("שני דייני") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

שני דייני גזירות היו בירושלים, אדמון, וחנן בן אבישלום.

חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה.

מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר, תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה.

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תישבע בתחילה ובסוף.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, לא תישבע אלא בסוף.

משנה ב

מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו, חנן אומר: איבד את מעותיו.

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: יישבע כמה הוציא ויטול.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי.

משנה ג

אדמון אומר שבעה.

מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין, הבנים יורשים והבנות ניזונות.

ובנכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים.

אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי?

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

משנה ד

הטוען את חברו כדי שמן, והודה בקנקנים, אדמון אומר, הואיל והודה במקצת הטענה, יישבע.

וחכמים אומרים: אין זו הודאה ממין הטענה.

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

משנה ה

הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, תשב עד שילבין ראשה.

אדמון אומר: יכולה היא שתאמר, אילו אני פסקתי לעצמי, אשב עד שילבין ראשי. עכשיו שאבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור.

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

משנה ו

העורר על השדה והוא חתום עליה בעד, אדמון אומר, (יכול הוא שיאמר), השני נוח לי והראשון קשה הימנו.

וחכמים אומרים, איבד את זכותו.

עשאה סימן לאחר, איבד את זכותו.

משנה ז

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, אדמון אומר, ילך בקצרה.

וחכמים אומרים: יקנה לו דרך במאה מנה, או יפרח באויר.

משנה ח

המוציא שטר חוב על חבירו, והלה הוציא שמכר לו את השדה.

אדמון אומר: יכול הוא שיאמר, אילו הייתי חייב לך, היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה.

וחכמים אומרים: זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו.

משנה ט

שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה.

אדמון אומר: אילו הייתי חייב לך, כיצד אתה לווה ממני?

וחכמים אומרים: זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו.

משנה י

שלוש ארצות לנישואין, יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך.

אבל באותה הארץ, מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר.

מוציאין מנווה הרעה לנווה היפה, אבל לא מנווה היפה לנווה הרעה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף לא מנווה רעה לנווה יפה, מפני שהנווה היפה בודק.

משנה יא

הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין.

הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין.

אחד האנשים ואחד הנשים.

נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל.

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות ארץ ישראל.

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא.

נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות קפוטקיא.

(א)

שְׁנֵי דַּיָּנֵי גְּזֵרוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם:

אַדְמוֹן, וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם.
חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְּבָרִים;
אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה.
מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹת,
חָנָן אוֹמֵר: תִּשָׁבַע בַּסּוֹף, וְלֹא תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה.
נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ:
תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף.
אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס כְּדִבְרֵיהֶם.
אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
יָפֶה אָמַר חָנָן;
לֹא תִּשָּׁבַע אֶלָּא בַּסּוֹף:
(ב)

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ,

חָנָן אוֹמֵר, אִבֵּד אֶת מָעוֹתָיו.
נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ:
יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל.
אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס כְּדִבְרֵיהֶם.
אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
יָפֶה אָמַר חָנָן;
הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי:
(ג)

אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה.

מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת,
בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין,
הַבָּנִים יוֹרְשִׁים, וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת.
וּבִנְכָסִים מֻעָטִים,
הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, וְהַבָּנִים יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים.
אַדְמוֹן אוֹמֵר:
בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי?
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:
(ד)

הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן, וְהוֹדָה בַּקַּנְקַנִּים,

אַדְמוֹן אוֹמֵר:
הוֹאִיל וְהוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבַע.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:
(ה)

הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, תֵּשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ.

אַדְמוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר:
אִלּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי, אֵשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי;
עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָּסַק עָלַי, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת?
אוֹ כְּנוֹס, אוֹ פְּטוֹר.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:
(ו)

הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְּעֵד,

אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר:
הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ.
עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר,
אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ:
(ז)

מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶּרֶךְ שָׂדֵהוּ,

אַדְמוֹן אוֹמֵר: יֵלֵךְ בַּקְּצָרָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
יִקְנֶה לוֹ דֶּרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר:
(ח)

הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ,

וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה,
אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר:
אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, הָיָה לְךָ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
זֶה הָיָה פִּקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ:
(ט)

שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה,

אַדְמוֹן אוֹמֵר:
אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, כֵּיצַד אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי?
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
זֶה גּוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ, וְזֶה גּוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ:
(י)

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְנִשּׂוּאִין:

יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל;
אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ;
אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ,
מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ,
אֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ, וְלֹא מִכְּרַךְ לְעִיר.
מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה,
אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אַף לֹא מִנָּוֶה רָעָה לְנָוֶה יָפָה;
מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפָה בּוֹדֵק:
(יא)

הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין.

הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין.
אֶחָד הָאֲנָשִׁים, וְאֶחָד הַנָּשִׁים.
נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא,
נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל;
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא.
נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא,
נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא:


נוסח הרמב"ם

(א) שני דייני גזילות היו בירושלים -

אדמון,
וחנן בן אבשלום.
חנן אומר - שני דברים,
ואדמון אומר - שבעה.
מי שהלך לו למדינת הים,
ואשתו תובעת מזונות.
חנן אומר:
תישבע בסוף - ולא תישבע בתחילה.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו:
תישבע - בתחילה ובסוף.
אמר רבי דוסא בן הרכינס: כדבריהם.
אמר רבן יוחנן בן זכאי:
יפה אמר חנן,
לא תישבע - אלא בסוף.


(ב) מי שהלך לו למדינת הים,

ועמד אחר - ופירנס את אשתו.
חנן אומר: איבד את מעותיו.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו:
ישבע כמה הוציא - ויטול.
אמר רבי דוסא בן הרכינס: כדבריהם.
אמר רבן יוחנן בן זכאי:
יפה אמר חנן,
הניח מעותיו - על קרן הצבי.


(ג) אדמון אומר - שבעה.

מי שמת - והניח בנים ובנות,
בזמן שהנכסים מרובין -
הבנים - יירשו,
והבנות - יזונו.
נכסים מעוטין -
הבנות - יזונו,
והבנים - ישאלו על הפתחים.
אדמון אומר:
בשביל שאני זכר, הפסדתי?
אמר רבן גמליאל:
רואה אני - את דברי אדמון.


(ד) הטוען את חברו - כדי שמן,

והודה לו - בקנקנים.
אדמון אומר:
הואיל וההודיה ממין הטענה - ישבע.
וחכמים אומרין:
אין ההודיה ממין הטענה.
אמר רבן גמליאל:
רואה אני - את דברי אדמון.


(ה) הפוסק מעות לחתנו,

ופשט את הרגל,
תהא יושבת - עד שילבין ראשה.
אדמון אומר:
אילו אני פסקתי לעצמי - אהא יושבת עד שילבין ראשי,
אבא פסק עלי - מה אני יכולה לעשות?
או כנוס - או פטור.
אמר רבן גמליאל:
רואה אני - את דברי אדמון.


(ו) העורר על השדה,

והוא חתום עליה - עד.
אדמון אומר:
השני - נוח לי,
והראשון - קשה ממני.
וחכמים אומרין:
איבד את זכותו.
עשאה סימן לאחר - איבד את זכותו.


(ז) מי שהלך לו למדינת הים,

ואבדה דרך שדהו.
אדמון אומר:
ילך לו - בקצרה.
וחכמים אומרין:
יקח לו דרך - במאה מנה,
או יפרח באוויר.


(ח) המוציא שטר חוב על חברו,

והלה הוציא - שמכר לו את השדה.
אדמון אומר:
אילו חייב הייתי לך,
היה לך להיפרע את שלך - כשמכרת לי את השדה.
וחכמים אומרין:
זה היה פיקח - שמכר לו את הקרקע,
מפני שהוא יכול - למשכנו.


(ט) שנים שהוציאו שטר חוב - זה על זה.

אדמון אומר:
אילו חייב הייתי לך,
כיצד אתה לווה ממני?
וחכמים אומרין:
זה גובה שטר חובו - וזה גובה שטר חובו.


(י) שלש ארצות לנישואין - יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

אין מוציאין -
מעיר לעיר - ולא מכרך לכרך,
אבל באותה הארץ -
מוציאין מעיר לעיר - ומכרך לכרך,
אבל לא מעיר לכרך - ולא מכרך לעיר.
מוציאין מנווה הרע - לנווה היפה,
אבל לא מנווה היפה - לנווה הרע.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף לא מנווה הרע - לנווה היפה,
מפני שהנווה היפה - בודק.


(יא) הכל - מעלין לארץ ישראל,

ואין הכל מוציאין.
הכל - מעלין לירושלים,
ואין הכל מוציאין,
אחד נשים - ואחד עבדים.
כיצד?
נשא אישה - בארץ ישראל,
וגירשה - בארץ ישראל,
נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
נשא אישה - בארץ ישראל,
וגירשה - בקפוטקיא,
נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
נשא אישה - בקפוטקיא,
וגירשה - בארץ ישראל,
נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
נותן לה - ממעות קפוטקיא.
נשא אישה - בקפוטקיא,
וגירשה - בקפוטקיא,
נותן לה - ממעות קפוטקיא.


פירושים