משנה כתובות ד
כתובות פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת כתובות • פרק רביעי ("נערה שנתפתתה") • >>
פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
נערה שנתפתתה, בשתה ופגמה וקנסה של אביה, והצער בתפוסה.
עמדה בדין עד שלא מת האב, הרי הן של אב.
מת האב, הרי הן של אחין.
לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, הרי הן של עצמה.
עמדה בדין עד שלא בגרה, הרי הן של אב.
מת האב, הרי הן של אחין.
לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה, הרי הן של עצמה.
רבי שמעון אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב, הרי הן של עצמה.
מעשה ידיה ומציאתה, אף על פי שלא גבתה.
מת האב, הרי הן של אחין.
המארס את בתו, וגירשה, אירסה ונתארמלה, כתובתה שלו.
השיאה וגירשה, השיאה ונתארמלה, כתובתה שלה.
רבי יהודה אומר, הראשונה של אב.
אמרו לו: משהשיאה, אין לאביה רשות בה.
הגיורת שנתגיירה בתה עמה, וזינתה, הרי זו בחנק.
אין לה לא פתח בית האב, ולא מאה סלע.
היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה.
אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע.
היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבר.
יש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב, הרי זו בסקילה.
לא נאמר פתח בית אביה, אלא למצוה.
האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה.
וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.
ומקבל את גיטה.
ואינו אוכל פירות בחייה.
נישאת, יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, בפרקונה, ובקבורתה.
רבי יהודה אומר, אפילו עני שבישראל, לא יפחות משני חלילים ומקוננת.
לעולם היא ברשות האב, עד שתיכנס [לרשות הבעל לנישואין].
מסר האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.
הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, הרי היא ברשות האב.
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.
האב אינו חייב במזונות בתו.
זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה: הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.
לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין.
כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.
לא כתב לה: אם תשתבאי אפרקיניך ואותביניך לי לאנתו, ובכהנת: אהדריניך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.
נשבית, חייב לפדותה.
ואם אמר: הרי גיטה וכתובתה, תפדה את עצמה, אינו רשאי.
לקתה, חייב לרפאותה.
אמר: הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה, רשאי.
לא כתב לה: בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחיהון, חייב, שהוא תנאי בית דין.
בנן נוקבן דיהוין ליכי מנאי, יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דיתנסבן לגוברין, חייב, שהוא תנאי בית דין.
את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי, חייב, שהוא תנאי בית דין.
כך היו אנשי ירושלים כותבין.
אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים.
אנשי יהודה היו כותבין: עד שירצו היורשים ליתן ליך כתובתיך.
לפיכך אם רצו היורשין, נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.
נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה,
- בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ,
- וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה.
- בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ,
- עָמְדָה בְּדִין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב;
- מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.
- לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בְּדִין עַד שֶׁמֵּת הָאָב,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.
- עָמְדָה בְּדִין עַד שֶׁלֹּא בָּגְרָה,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב;
- מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.
- לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בְּדִין עַד שֶׁבָּגְרָה,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.
- מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבְתָה,
- מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין:
הַמְּאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ,
- אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,
- כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ.
- הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה,
- כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב.
- אָמְרוּ לוֹ:
- מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ:
הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִּתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה,
- הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק;
- אֵין לָהּ לֹא פֶּתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סֶלַע.
- הָיְתָהּ הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה,
- הֲרֵי זוֹ בִּסְקִילָה;
- אֵין לָהּ לֹא פֶּתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סֶלַע.
- הָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה,
- הֲרֵי הִיא כְּבַת יִשְׁרָאֵל לְכָל דָּבָר.
- יֵשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב,
- יֵשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב,
- הֲרֵי זוֹ בִּסְקִילָה;
- לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אֶלָּא לְמִצְוָה:
הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִדּוּשֶׁיהָ בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר וּבְבִיאָה;
- וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ;
- וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ;
- וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.
- נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל,
- שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ,
- וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָה, וּבִקְבוּרָתָהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנֶנֶת:
לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לְנִשּׂוּאִין.
- מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל.
- הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב.
- מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל:
הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ.
- זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה:
- הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ;
- מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב,
- אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:
לֹא כֶָּתַב לָהּ כְּתֻבָּה,
- בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
- כָּתַב לָהּ שָׂדֶה שְׁוֵה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז,
- וְלֹא כָּתַב לָהּ: כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ,
- חַיָּב, שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:
לֹא כָּתַב לָהּ: אִם תִּשְׁתְּבַאִי אֶפְרְקִנִּיךְ וְאוֹתְבִנִּיךְ לִי לְאִנְתּוּ,
- וּבְכֹהֶנֶת: אֲהַדְרִנִּיךְ לִמְדִינְתִּיךְ,
- חַיָּב,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:
נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ;
- וְאִם אָמַר: הֲרֵי גִּטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ,
- אֵינוֹ רַשַּׁאי.
- וְאִם אָמַר: הֲרֵי גִּטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ,
- לָקְתָה, חַיָּב לְרַפְּאוֹתָהּ;
- אָמַר: הֲרֵי גִּטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ,
- רַשַּׁאי:
- אָמַר: הֲרֵי גִּטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ,
לֹא כָּתַב לָהּ: בְּנִין דִּכְרִין דְּיִהְווֹן לִיכִי מִנַּאי,
- אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן,
- חַיָּב,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:
בְּנָן נֻקְבָּן דְּיִהְוְיָן לִיכִי מִנַּאי,
- יִהְוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתַּזְנָן מִנְּכָסַי עַד דְּיִתְנַסְבָן לְגֻבְרִין,
- חַיָּב,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:
אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנְּכָסַי כָּל יְמֵי מֵיגַד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי,
- חַיָּב,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
- חַיָּב,
- כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין;
- אַנְשֵׁי גָּלִיל הָיוּ כּוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם.
- אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כּוֹתְבִין:
- עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ;
- לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין,
- נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) נערה - שנתפתתה,
- בושתה, ופגמה, וקנסה - של אביה,
- והצער - בתפוסה.
- עמדה בדין - עד שלא מת האב,
- הרי הן - של אב.
- מת האב - הרי הן של אחים.
- הרי הן - של אב.
- לא הספיקה לעמוד בדין - עד שמת האב,
- הרי הן - של עצמה.
- עמדה בדין - עד שלא בגרה,
- הרי הן - של אב.
- מת האב - הרי הן של אחים.
- הרי הן - של אב.
- לא הספיקה לעמוד בדין - עד שבגרה,
- הרי הן - של עצמה.
- רבי שמעון אומר:
- אם לא הספיקה לגבות - עד שמת האב,
- הרי הן - של עצמה.
- אם לא הספיקה לגבות - עד שמת האב,
- מעשה ידיה, ומציאתה,
- אף על פי - שלא גבת,
- ומת האב - הרי הן של אחים.
(ב) המארס את בתו - וגירשה,
- אירסה ונתאלמנה - כתובתה שלו.
- השיאה - וגירשה,
- השיאה ונתאלמנה - כתובתה שלה.
- רבי יהודה אומר:
- הראשונה - של אב.
- אמרו לו:
- אם משהשיאה - אין לאביה בה רשות.
(ג) הגיורת - שנתגיירה בתה עימה,
- וזנת - הרי זו בחנק,
- אין לה פתח בית אב - ולא מאה סלע.
- היתה הורתה שלא בקדושה - ולידתה בקדושה,
- הרי זו בסקילה,
- אין לה פתח בית אב - ולא מאה סלע.
- היתה הורתה ולידתה - בקדושה,
- הרי זו כבת ישראל - לכל דבר.
- יש לה אב - ואין לה פתח בית אב,
- יש לה פתח בית אב - ואין לה אב,
- הרי זו בסקילה,
- לא נאמר: "פתח בית אביה" (דברים כב כא) - אלא מצוה.
- יש לה פתח בית אב - ואין לה אב,
(ד) האב -
- זכאי בבתו בקידושיה - בכסף, ובשטר, ובביאה,
- וזכאי - במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה,
- ומקבל - את גיטה,
- ואינו אוכל פירות - בחייה.
- נישאת - יתר עליו הבעל,
- שהוא אוכל פירות - בחייה,
- וחייב - במזונותיה, ובפורקנה, ובקבורתה.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו עני שבישראל - לא יפחות משני חלילים, ומקוננת.
(ה) לעולם, היא ברשות האב - עד שתיכנס לחופה.
- מסרה האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
- הלכו שלוחי האב - עם שלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות האב.
- מסרו שלוחי האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
(ו) האב - אינו חייב במזונות בתו.
- זה המדרש,
- דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים - בכרם ביבנה,
- הבנים יירשו - והבנות ייזונו,
- מה הבנים, אינם יורשין - אלא לאחר מיתת אביהם,
- אף הבנות, לא ייזונו - אלא לאחר מיתת אביהן.
(ז) לא כתב לה כתובה -
- בתולה גובה מאתיים - ואלמנה מנה,
- שהוא תנאי בית דין.
- בתולה גובה מאתיים - ואלמנה מנה,
- כתב לה שדה שוה מנה - תחת מאתיים זוז,
- ולא כתב לה - "כל נכסים דאית לי, אחראין לכתובתיך",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- ולא כתב לה - "כל נכסים דאית לי, אחראין לכתובתיך",
(ח) לא כתב לה -
- "דאם תשתביין - אפרוקניך ואתבניך לי לאנתו",
- ובכוהנת - "אהדרניך למדינתיך",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
(ט) נשבת - חייב לפדותה.
- אמר: "הרי גיטה וכתובתה, תפדה את עצמה" - אינו רשאי.
- לקת - חייב לרפותה.
- אמר: "הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה" - רשאי.
(י) [ט] *הערה 1: לא כתב לה -
- "בנין דכרין - דיהון ליכי מני,
- אינון ירתון - ית כסף כתובתיך,
- יתר על חולקהון - דעם אחיהון",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
(יא) [י] "בנן נוקבן - דיהויין ליכי מני,
- יהויין יתבן בביתי, ומתזנן מנכסי - עד דיתנסבן לגוברין",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- יהויין יתבן בביתי, ומתזנן מנכסי - עד דיתנסבן לגוברין",
(יב) [יא] "ואת תהא יתבא בביתי - ומתזנא מנכסי,
- כל יומי - מגד ארמלותיך בביתי"
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- כל יומי - מגד ארמלותיך בביתי"
- כך - היו אנשי ירושלים כותבין.
- ואנשי הגליל - היו כותבין כאנשי ירושלים.
- וביהודה היו כותבין -
- "עד שירצו היורשים - ליתן לה כתובתה",
- לפי כך - אם רצו היורשים,
- נותנין לה כתובתה - ופוטרין אותה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כתובות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב