בבא מציעא יד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
יכול לחזור בו אמשהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקטרי סברת וקבלת מאימתי הויא חזקה במכי דייש אמצרי ואיכא דאמרי גאפילו באחריות נמי דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו בעו מיניה מרב הונא פירש לו את השבח מהו טעמא דשמואל משום דלא פירש שבחא והכא הא פירש לה או דלמא טעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע מחזי כרבית א"ל אין ולאו ורפיא בידיה איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו אע"פ שפירש לו את השבח מאי טעמא כיון דקרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל איתיביה רבא לרב נחמן דאין מוציאין לאכילת פירות הולשבח קרקעות וולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ממשעבדי הוא דלא מפקינן הא מבני חורין מפקינן וקתני מיהא לשבח קרקעות מאי לאו בלוקח מגזלן לא בבעל חוב אי בבעל חוב אימא רישא אין מוציאין לאכילת פירות ואי בבעל חוב בעל חוב מי אית ליה פירי והאמר שמואל זבעל חוב גובה את השבח שבח אין חאבל פירות לא אלא פשיטא בגוזל ונגזל ומדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא והא לא תני הכי לשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין היכי דמי אילימא כדקתני גזלן ממאן גבי אלא לאו טכגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה א"ל לאו תרוצי קא מתרצת תריץ נמי בבעל חוב ת"ש לאכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ופירות גובה מנכסים בני חורין היכי דמי אילימא כדקתני גזלן ממאן גבי אלא לאו יכגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר בה בורות שיחין ומערות כבא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין רבה בר רב הונא אמר כגון
רש"י
עריכהיכול לחזור בו - ובשלא נתן מעות:
אינו יכול לחזור בו - ואפילו לא נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה:
חייתא - שק מלא קשרים:
מכי דייש אמצרי - מתקן גבולי השדה ומגביהם:
איכא דאמרי אפי' באחריות נמי - אע"ג דסוף סוף עליה הדר אין יכול לחזור בו שהמוכר מעכב עליו ולא מצי אמר הוא הואיל וסופך לשלם לי מעותי השתא דבידי אעכבם:
דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך - כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי בא ואשלם לך וכל כמה דלא עמדת בדין איני ירא מהם:
שאינה שלו - שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח:
יש לו - ללוקח מן המוכר מעות:
ויש לו שבח - אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו גובה לוקח מן המוכר שבח ואם תאמר הנגזל יתן השבח שהרי השיבו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן:
שבח אין לו - לקמן מפרש טעמא:
פירש לו את השבח - כשמכרה לו התנה אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח מהו:
כיון דלית ליה קרקע - הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין כאן שום מכר והמעות מלוה אצלו וכשמשלם יותר ממה שנטל מחזי כרבית:
אין ולאו - תחילה אמר אין וחזר ואמר לאו רפוי היה הדבר בידו שלא היה יודע טעמו של דבר יפה:
לאכילת פירות כו' - מפרש להו לקמן:
למזון האשה והבנות - תנאי כתובה שמקבל עליו את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי וכן הבנות בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין אין מוציאין לאחד מכל אלו מנכסים משועבדים:
מפני תיקון העולם - שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו ודבר שאין לו קצבה היא ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך:
מאי לאו בלוקח שדה מגזלן - והשביחה ובא נגזל וטרפה חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו דשטרו של זה קודם שכתב בו אחריות והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן:
לא בבעל חוב - שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו ולא גזולה היתה דההיא ודאי אית ליה שבחא דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו שאם פרע המוכר מעותיו לבע"ח הרי הוא מסולק מן הלקוחות הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו ולא מחזי כשכר מעותיו:
לאכילת פירות - ס"ד הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח וחוזר לוקח לגבות מן המוכר ואי בשטרפה בעל חוב מי אית ליה לבעל חוב פירות גמורין המחוברין בקרקע ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן:
גובה את השבח - וכל הקרקע טורף מיד הלוקח כמו שהיא משובחת ע"י הלוקח:
בגוזל ונגזל - וכגון שגזלה עם פירותיה ומכרה אי נמי גזלה בלא פירות ומכרה לאחר ועשה בה פירות וטוען נגזל ארעאי אשבח ומיהו היציאה שהוציא הלוקח ישלם לו הנגזל שהרי מתוך כך הושבחה יותר ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו:
הא כדאיתא כו' - רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב ולקמיה מותיב לה מרישא:
והא לא תני הכי - בברייתא עלה דהך מתניתין דאין מוציאין דתוקמה בבעל חוב:
והרי היא יוצאה מתחת ידו - שבית דין מוציאין אותה מידו:
כשהוא גובה - לקמיה מפרש לה:
אילימא כדקתני - שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין:
גזלן ממאן גבי - ממאן יש לו לגבות וכי מה נתן בה:
והשביחה - והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן:
שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביח - ונעשה פירות גמורין ונגזל לוקחה עם פירותיה ואינו נותן אלא יציאה דקאמר ארעאי אשבח וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין:
אמר רבא כו' - האי כשהוא גובה לאו בלוקח קאמר דבשלא מכרה עסקינן וגובה את הקרן דקאמר בנגזל וא"ת קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים הרי קרקע לפניו כגון שחפר בה בורות דאפחתה משוייה:
תוספות
עריכהויש לו שבח. שהנגזל לוקח הקרקע עם השבח ואינו משלם ללוקח רק היציאה כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דאם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואותו שבח היתר יקח הלוקח מן הגזלן ומיירי שנגזלה ריקנית:
ושמואל אמר מעות יש לו אפילו קנאה שלא באחריות . כדפי' לעיל וכן משמע דמיירי דומיא דהכיר בה שאינה שלו דלקמן דמיירי על כרחך שלא באחריות כדקאמר שמואל מעות מתנה דאי באחריות אמאי מעות מתנה:
סיפא נמי בגוזל כו'. מרישא עצמה היה יכול להקשות כדמקשה בסמוך אלא כמה שיכול להקשות משבח גופיה פריך:
תריץ נמי בבעל חוב. בפרק מי שמת (ב'ב דף קנז: ושם ד"ה גובה) רצה להוכיח דאקני קנה ומכר משתעבד מהכא דגבי בעל חוב שבח שלא היה בעין בשעת הלואה ודחי ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"ת ולוכח משמואל דאמר בעל חוב גובה את השבח ושמואל גופיה הוא דבעי ליה התם דלא מצי למימר דשמואל נמי סבר כר"מ ומבעי ליה אליבא דרבנן דהא בפרק אע"פ (כתובות דף נט.) פסק שמואל כר' יוחנן הסנדלר דלית ליה אדם מקנה כו' וי"ל דהא דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט דאקני קנה ומכר משתעבד אף לרבנן ואם תאמר אדרבה לוכח מהכא דלא משתעבד מדלא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח דאין לומר דאחר שטרף בע"ח קרקע מן הלוקח קנה המוכר קרקעות ומכרן דא"כ גם השבח יגבה מהנהו משעבדי דגם השבח היה קצוב כיון שכבר טרף הבעל חוב קודם שלקח זה הקרקע וי"ל דמיירי שזה הקרקע עשאו המוכר לבעל חוב אפותיקי ולכך גובה אותו בע"ח ואע"פ שיש שאר משעבדי אך קשה אמאי דחיק לדחויי בפרק מי שמת (ב"ב דף קנז: ושם) הא מני ר"מ היא יעמיד כשעשאו אפותיקי דאז בעל חוב גובה את השבח היתר על היציאה חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו כדמשמע לקמן או יעמיד בלוקח מן הגזלן וכגון שיש לו קרקע או קנו מידו כדמתרץ לקמן בשמעתין: כשעמד
עין משפט ונר מצוה
עריכהקיז א ב ג מיי' פי"ט מהל' מכירה הלכה ב', סמג לאוין קט ועשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ו סעיף ה':
קיח ד מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ה', ומיי' פכ"א מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמג עשין עג וסימן צד, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ג סעיף ב':
קיט ה מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ז', ומיי' פכ"א מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ג סעיף א', וטור ושו"ע חו"מ סי' קט"ו סעיף א':
קכ ו מיי' פכ"א מהל' מלוה ולוה הלכה א', ומיי' פי"ח מהל' אישות הלכה י"ג, סמג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף כ"א, וטור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף ז':
קכא ז ח מיי' פכ"א מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' קט"ו סעיף א':
קכב ט מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ו' והלכה ז, סמג עשין עג, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ג סעיף א':
קכג י מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ג סעיף ב':
קכד כ מיי' פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ב סעיף א':
ראשונים נוספים
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות והחזיק בה אין יכול לחזור בו הלוקח ואפי' באחריות נמי אין יכול לחזור בו דיכול למימר ליה אחוי לי טירפא ואשלם לך הא דאמר אביי המוכר שדה לחבירו ויצאו עליה עסיקין וכו' וזו השמועה היא בפ' מי שהיה נשוי שתי נשים ובתחלת בבא קמא:
איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו כלומר גזולה היתה בידו סוגיא דשמעתא בשבח דשבחא ארעא ממילא [פליגי] רב ושמואל הכא רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו.
ואמר רב נחמן אע"פ שפירש לו את השבח אין לו. מתיב רבא מהא דתנן במס' גיטין פ' הניזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם הא מבני חרי מוציאין מאי לאו בלוקח מגזלן. ופריק רב נחמן תרוייהו לאכילת פירות ולשבח קרקעות בבעל חוב ופשוטה היא.
רבא אמר כגון שגזל שדה מליאה פירות ואכל הפירות וחפר בשדה בורות שיחין ומערות ובא הנגזל להוציאה מידו כו'.
ויש לו שבח. פירש"י ז"ל וא"ת הנגזל יתן שבח שהרי השיב לו קרקע משובחת, כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן. ולא דייקא דאע"ג דהכסיפה ביד הגזלן לוקח לא מפסיד דידיה אלא גזלן משלם ליה לנגזל אבל לוקח לעולם שקיל הוצאה מנגזל, אלא שבח יש לו מגדלן קאמר אבל בדין לוקח בהדי נגזל לא איירי כלל:
ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. פירוש בשקבל עליו אחריות סתם ולא פירש לו את השבח שאלו לא קבל עליו אחריות הא סבירא ליה לשמואל אחריות לאו טעות סופר הוא ורבותינו הצרפתים ז"ל כתבו בתוספות דכי אמר שמואל אחריות לאו ט"ס הוא במו"מ ה"מ בשטרפה בעל חוב משום דעביד אינש דזבין ארעא ליומא משום פירי אבל נמצאה שדה שאינה שלו הוו ליה זוזי הלואה גביה דהא מהדר פירי לנגזל הילכך לא עביד אינש דשדי זוזי בכדי ואחריות טעות סופר הוא וכן עיקר דהא הכיר בה שאינה שלו ולקחה דפליגי רב ושמואל אם יש לו מעות ע"כ בשלא קבל עליו אחריות שאם קבל ודאי יש לו מעות וטעמא דהכיר הא לא הכיר יש לו אלמא אחריות טעות סופר הוא אלא שי"ל התם כיון שהכיר מדינא אית ליה דמעות פקדון וההיא בשלא קבל וכאן בשקבל ומ"מ כלה שמעתא בחדא גונא מתוקמה בשלקח סתם:
ומדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל ונגזל מידי איריא וכו'. פי' קס"ד השתא דמאי גובה דקתני מגזלן גופיה וכגון שגזל שדה מלאה פירות ואכלה ובא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בג' חורין אבל ברייתא דקתני הרי שגזל שדה וכו' גובה את הקרן וגובה את הפירות משמע ליה כגון שגזל שדה ומכרה והיו בה פירות וכו' ומשום הכי אקשי ליה מברייתא וגופה דמתניתין ניחא ליה ושבח קרקעות דמתניתין קשיא ליה, דמאי אין מוציאין אי אמרת כגון שגזל שדה משובחת ופחתה אין זה שבח קרקעות אלא פחת קרקעות:
המוכר שדה לחברו ונמצאת שדה שאינה שלו אמר רב יש לו מעות ויש לו שבח: פירוש: אף על פי שלא פירש לו את השבח, דסבירא ליה לרב אחריות טעות סופר הוא, אפילו בשטרי מקח וממכר. ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. יש מפרשים בשכתב לו אחריות, דאי לא, אפילו מעות אין לו, דהא אמר שמואל בשטרי מקח וממכר אחריות לאו טעות סופר הוא, וקא מבעיא להו, אי טעמא דשמואל משום דכתב לו אחריות סתם ואין בכללו שבח עד שיפרש, או דילמא, אפילו במפרש לו את השבח ומשום דמחזי כרבית.
ויש מפרשים דאפילו לשמואל אף על פי שלא כתב לו אחריות כלל יש לו מעות, דעד כאן לא אמר שמואל אחריות לאו טעות סופר הוא בשטרי מקח וממכר, אלא כשהיא יוצאה מתחת ידו מחמת בעל חוב, דזביני הוו זביני ועביד איניש דזבין ארעא ליומיה, אבל בגוזל ונגזל דלא הוו זביני כלל, נמצאו המעות ביד הגזלן כמלוה ואחריות טעות סופר הוא במלוה. וכן פירשו בתוספות (ע"א ד"ה שעבוד) והוא הנכון. וראיה יש, מדאמר שמואל הכיר בה שאינה שלו, אפילו מעות אין לו, וכיון דאפילו מעות אין לו, על כרחך בשלא כתב לו אחריות היא, ודוקא הכיר בה שאינה שלו, הא לא הכיר דומיא דהכיר, יש לו מעות, ואף על פי שיש לדחוק ולדחות ראיה זו זה הנכון.
יש לו מעות ויש לו שבח: ואי קשיא לך, היכי שקיל שבח מגזלן, והא קיימא לן דלוקח מן הגזלן נוטל את השבת מן הנגזל. כבר נשמר רש"י ז"ל מזו, ופירש דהכא כשגזלה כשהיא מושבחת, והכסיפה וחזר לוקח והשביחה. ואין תירוצו מחוור, דאפילו הכי לוקח השביח, ושבחיה שקיל מנגזל, והדר נגזל ומשתעי דינא בהדי גזלן. אלא הכא בשבח הבא ממילא, כגון דיקלא ואלים, ארעא ואסקא שרטון, דההוא דנגזל הוי, דארעא דידיה אשבחא. ואי נמי, שבח הבא מחמת הוצאה, וכשהשבח יתר על ההוצאה, דמאי דטפי שבח על ההוצאה, ממוכר דהיינו גזלן שקיל ליה, ובהאי הוא דפליג שמואל ואמר דלית ליה, ומשום דמחזי כרבית, אבל מאי דאיכא כנגד הוצאה, מודה ביה שמואל דאית ליה, דהא לא מחזי כרבית, דמאי דיהיב שקיל.
שבח אין פירות לא: לפי מה שפירש הרי"ף ז"ל דפירות [ש]הגיעו להבצר דוקא הוא דלא שקול בעל חוב, אבל אם צריכי לארעא שקיל להו. איכא למידק, אם כן לישני ליה הכי, לעולם בבעל חוב ובפירות הצריכין לקרקע. ויש לומר דהנהו לאו פירות מקרו, אלא שבח ובכלל שבח הם.
ומדרישא בגוזל ונגזל: איכא למידק, למה ליה למימר הכין, ליקשי מגופה דרישא, דהא פירות מיהא בגוזל ונגזל אית ליה, ואי חיישינן למחזי כרבית, היכי שקיל גביה דמי פירי הא מחזי כרבית, וכדאקשינן לבסוף מלאכילת פירות כיצד. ויש לומר דמגופיה דמתניתין לא היה יכול לאקשויי מאכילת פירות, דדלמא רישא לאו במוכר, אלא כשגזל שדה מלאה פירות ואכלה, וכשבא נגזל לגבות פירות, אינו מוציא מנכסים משועבדים, אבל שבח על כרחין כשמכרה, דאי כשגזלה מושבחת ועדיין היא מושבחת כמו שהיא, מאי אין מוציאין מנכסים משועבדים דקתני, ואי כשהכסיפה, לא הוה ליה למתני [לשבח] קרקעות, אלא לפחת קרקעות, אבל [בברייתא] דק[א פריש] לאכילת פירות כיצד וכו', וקסבר על כרחין כשמכרה, והשביחה לוקח עד דהוו פירות גמורין, דאי כדקתני, גזלן ממאן גבי, מינה הוא דאיכא לאקשויי, ואפילו הכי [דחאה] רב אשי לצדדין קתני, כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות.
אמר רב יש לו מעות מגזלן ויש לו שבח: ואף על פי שקבל עליו אחריות סתם דקסבר רב שבח אינו צריך לימלך. הראב"ד ז"ל.
ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו: יש מפרשים בשכתב לו אחריות דאי לא אפילו מעות אין לו דהא אמר שמואל דבשטרי מקח וממכר אחריות לאו טעות סופר הוא וקא מיבעיא להו אי טעמא דשמואל משום דכתב לו אחריות סתם ואין בכללו שבח עד שיפרש או דילמא אפילו במפרש לו את השבח ומשום דמחזי כריבית. ויש מפרשים דאפילו לשמואל אף על פי שלא כתב לו אחריות כלל יש לו מעות דעד כאן לא אמר שמואל אחריות לאו טעות סופר בשטרי מקח וממכר אלא כשהיא יוצאה מחמת ידו מחמת בעל חוב דזביני הוו זביני ועביד איניש דזבין ארעא ליומיה אבל בגוזל ונגזל דלא הוו זביני כלל נמצאו המעות ביד הגזלן כמלוה ואחריות טעות סופר הוא במלוה וכן פירש בתוספות והוא הנכון וראיה יש מדאמר שמואל בהכיר בה שאינה שלו אפילו מעות אין לו וכיון דאפילו מעות אין לו על כרחך בשלא כתב לו אחריות היא ודוקא הכיר בה שאינה שלו הא לא הכיר דומיא דהכיר יש לו מעות ואף על פי שיש לדחות זאת הראיה זה הנכון. הרשב"א.
וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו: ורבותינו הצרפתים כתבו בתוספות דכי אמר שמואל אחריות לאו טעות סופר הוא במקח וממכר הני מילי כשטרפה בעל חוב וכו'. אבל נמצאת שדה שאינה שלו הוו ליה זוזי הלואה גביה וכו'. וכן עיקר דהא הכיר בה שאינה שלו ולקחה דפליגי רב ושמואל אם יש לו מעות על כרחך בשלא קבל עליו אחריות. שאם קבל ודאי יש לו מעות וטעמא דהכיר הא לא הכיר יש לו אלמא אחריות טעות סופר הוא. אלא שיש לומר התם כיון שהכיר מדינא אית ליה דמעות פקדון וההיא בשלא קבל וכאן בשקבל ומכל מקום כולה שמעתא בחדא גוונא מתוקמא בשלקח סתם. עד כאן.
כתוב בספר המאור ושמואל אמר מעות יש לו וכו'. ואף על גב דלא סבירא ליה לשמואל אחריות טעות סופר הוא במקח וממכר שאני הכא וכו' עד ובשטרי הלואה אמרינן אחריות טעות סופר הוא. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם אני איני אומר כן כי זה הטעם אינו כלום שהרי לא היה יודע שאינה שלו ואדעתא דארעא נחית ועביד איניש דזבין ארעא ליומיה לדעת שמואל. אבל הטעם דבשכתב לו אחריות סתם דברו רב ושמואל ורב סבר אחריות סתם אף על השבח ושמואל אמר על השבח לא כדאמר ליה שמואל לרב שמואל בר שילת אימליך וכתוב שופרא שבחא ופירי כלומר אף על פי שצוה לכתוב אחריות צריך להימלך על השבח. עד כאן.
עוד כתוב בספר המאור ומאי טעמא לא אותביניה מעיקרא ואותביניה לבסוף משום דמעיקרא איכא לאוקמא בנגזל גופיה וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם אין אנו צריכים לזה הדוחק דמשום דשמואל איירי בשבח קמהדר לאותובי משבח והדר אקשי ליה מפירות. עד כאן.
עוד כתוב בספר המאור וכולה סוגיא דשמעתא אף על גב דאליבא דשמואל אתאמרא וכו'. עד ופסק הלכה בפירוש. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם אני איני אומר כן שלא נאמר כן בפסק הלכתא כרבא דבנמצאת שאינה שלו אמרינן אף על פי שלא פירש לו את השבח אבל בהכיר בה שאינה שלו לא הזכיר רבא אף על פי שפירש לו את השבח וכו' ואם פקדון הם בידו ורצה לתת לו את השבח מה איסור יש בזה ואם אמר לשם הלואה היה כדבריו ועכשיו שאמר לשם פקדון כל מה שהרויחו מעותיו שלו הוא ואף על פי שאין לו קרקע ולא קנו מידו והוא שפירש לו את השבח.
והדעת האמיתי לדעת שמואל נמצאת שאינה שלה מעות הלואוה ואין לו שבח ואפילו פירש אלא אם כן קנו מידו דהוי כמתנה או בשיש לו קרקע דאסמכתיה עליה והוו זביני. ואם הכיר בה ולא כתב לו אחריות מעות מתנה. ואם כתב לו אחריות ופירש לו את השבח כמו שצריך לפרש לדעת שמואל יש לו מעות ואין לו שבח דהלואה נינהו אפילו יש לו קרקע או קנו מידו דלאו זביני נינהו כלל. ולדעת רב נמצאת שאינה שלו אפילו לא כתב לו אחריות יש לו מעות ויש לו שבח דזביני נינהו. ואם הכיר בה ולא כתב לו אחריות מעות יש לו שבח אין לו אפילו יש לו קרקע דפקדון נינהו גביה באחריות לאונסא דאתי מחמתיה בשבחא דפקדון לא קביל עליה אחריות. ואם פירש לו שבח יש לו מעות ויש לו שבח אף על פי שאין לו קרקע ולא קנו מידו דשבחא פקדון לבעל המעות הוא.
ואם תאמר כיון דקביל עליה אחריות חזר להיות מלוה. הא לאו מילתא היא דאחריות לאונסא דאתי מחמתיה לא משוי ליה מלוה דוק ותשכח. ועל כרחך פלוגתא דרב ושמואל בהכיר בה שאינה שלו בשלא כתב לו אחריות שאם כתב היכי אמר מעות מתנה. ומה שהוצרך שמואל לפרש אדם יודע שקרקע אין לו וכו' שלא תאמר הלואה הם ויש לו אחריות בסתם לכך אמר שאינה כי אם מתנה. עד כאן.
יש לו מעות ויש לו שבח: הקשה רש"י ואם תאמר הנגזל יתן השבח וכו' ואין תירוצו מחוור דאפילו הכי לוקח השביח ושבחיה שקיל מנגזל והדר נגזל ומשתעי דינא בהרי גזלן. ויש לתרץ דהכא בשבח הבא ממילא כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון דההוא דנגזל הבא. ואי נמי שבח הבא מחמת הוצאה וכשהשבח יותר על ההוצאה וכו'. הרשב"א.
ויש לו שבח: פירש רש"י כגון שגזלה מושבחת. וזה אין נראה לתוספות דאפילו גזלה מושבחת צריך ליתן ללוקח היציאה כדין יורד לתוך שדה חברו אחרי שהשביח משלו וכיון דכן אם כן גזלה ריקנית נמי וכן מוכיח שדעת התוספות כן דאם לא כן לקמן שהוכיחו מן ועמליהון דהיינו היציאה לוקמה בגזלה מושבחת אלא שמע מינה דאפילו הכי בעי למיתב היציאה. גליון.
הכי גרסינן איתמר נמי אמר רב נחמן וכו': ויש אומרים דלא גרסינן נמי מכיון דלא איתמר האי עניינא לעיל ובעיא הוא דהוו בעי לה. ואין צורך דהכי פירושו איתמר נמי דהאי דחייש תלמודא דדילמא איכא לפלוגי בין שפירש לו את השבח או שלא פירש דהא חש לה רב נחמן להאי ספקא נטרח לפרש דלא שנא ודכוותה הא דאמרינן לעיל במתנה היאך קבלה מיניה וכו' כלומר קבל שאלתו שבדין היה שואל ומדקדק. הריטב"א.
מאי לאו בלוקח מגזלן: פירוש אלמא לוקח גובה שבח מן הגזלן וקשיא לרב נחמן דאי לאו דידיה הוה מוקמינן ליה בשפירש לו את השבח ופרקינן דהכא במאי עסקינן בבעל חוב ובהא מודה שמואל שיש לו שבח דלהכי כתב ליה אנא איקום ואישפי וכו' כדאיתא לקמן ובהא לא מיחזי כריבית דהא קרקע היה לו עד עכשיו. ואם תאמר לוקמה אפילו בלוקח מגזלן והאי שבח היינו שבח כנגד הוצאה דשקיל מנגזל. ויש לומר דאם כן מן הדין אינו גובה אלא מבני חורין דמלוה על פה היא ומאי מפני תקון העולם איכא דאף על גב דאיכא למידחי דכי קתני מפני תקון העולם אשארא ניחא ליה לאוקמי בבעל חוב. ועוד יש לומר דההוא לא איצטריך למתני הכא דין גזלן לנגזל שהרי אינו נוטל אלא מדין יורד לשדה חברו ונטעה. הריטב"א.
שבח אין פירות לא: לפי מה שפירש הרי"ף דפירות שהגיעו ליבצר דוקא הוא דלא שקיל בעל חוב אבל אי צריכי לארעא שקיל להוו איכא למידק אם כן לישני ליה הכא לעולם בבעל חוב ובפירות הצריכים לקרקע. ויש לומר דהנהו לאו פירות מקרו אלא שבח ובכלל שבח הם. הרשב"א והרא"ש.
שבח אין פירי לא. ולא הוה מצי לאוקומי בשעשאו אפותיקי דאפילו באפותיקי אין בעל חוב גובה פירי. גליון.
ומדרישא בגוזל ונגזל: מרישא גופה היה יכול לדקדק תחילה אלא אורחא דתלמודא הוא להביא ראיה שיש לדחותה. תוספות שאנ"ץ.
ומדרישא בגוזל ונגזל וכו'. איכא למידק למה ליה למימר הכין ליקשי מגופה דרישא דהא פירי מיהא בגוזל ונגזל אית ליה ואי חיישינן למחזי כריבית היכי גובה דמי פירי והא מחזי כריבית וכדאקשינן לבסוף מלאכילת פירות כיצד. ויש לומר דמגופה דמתניתין לא הוה יכול לאקשויי מאכילת פירות דדילמא רישא לאו במוכר אלא בשגזל שדה מלאה פירות ואכלה וכשבא נגזל לגבות פירות אינו מוציא מנכסים משועבדים אבל שבח על כרחך בשמכרה דאי בשגזלה מושבחת ועדיין היא מושבחת כמות שהיא מאי אין מוציאין מנכסים משועבדים דקתני ואם בשהכסיפה לא הוה ליה למיתני לשבח קרקעות אלא לפחת קרקעות אבל בברייתא דקא פריש לאכילת פירות כיצד וכו' קא סלקא דעתיה דעל כרחך בשמכרה והשביחה לוקח עד דהוו פירות גמורים דאי כדקתני גזלן ממאן גבי מינה הוא דאיכא לאקשויי ואפילו הכי דחאה רב אשי דלצדדין קתני כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות. הרשב"א.
והריטב"א כתב וזה לשונו: מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא: ואם תאמר ולפרוך לרב נחמן מרישא גופה דמיירי לכולי עלמא בגוזל ונגזל דקתני דלוקח שקיל פירות מן הגזלן ולא אמרינן שכר מעותיו עומד ונוטל דמה לי שבח ומה לי פירות לענין זה. ויש לומר דאיכא למימר דרישא בגוזל ונגזל שאין יד לוקח באמצע שהגזלן יש לו לשלם לנגזל פירות שאכל דהדרא ארעא והדרא פירי וכשהנגזל גובה הפירות מן הגזלן גובה אותם מנכסים בני חורין וכי תימא אם כן מאי מפני תיקון העולם איכא דהא מדינא הוא שאין זו אלא כמלוה על פה. יש לומר דכי קתני מפני תיקון העולם אשארא.
ואם תאמר אם כן כי הוו תרווייהו נמי בגוזל ונגזל נימא הכי כגון שגזל שדה מושבחת ומלאה פירות ואכל הגזלן פירותיה והכסיפה שהנגזל גובה הפירות והשבח שאכל זה מנכסים בני חורין. ויש לומר דאם כן אין תיקון העולם לא בשבח ולא בפירות ואי לא קתני מפני תיקון העולם אלא משום מזון האשה והבנות אמאי קתני הכא שבח ופירות אבל כל היכא דבשבח איכא מפני תיקון העולם אפשר לומר דנקט פירות אטו שבח משום דשייכי הדדי וכי היכי דתני בעלמא חליצה אטו גרושה. עד כאן.
וכתב הראב"ד ז"ל וזה לשונו: תא שמע לאכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה מחברו וכו'. איכא מאן דקשיא ליה כיון דהשתא אקשי ליה מפירות למה ליה למימר ברישא ומדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי בגוזל וכו' ואיהו נמי דקא מתרץ ליה מידי איריא הא כדאיתא וכו' דמשמע דמפירות לא קשיא מידי. ולאו קושיא היא דכיון דאתחיל לאקשויי ליה משבח במילתיה דשמואל לא הוה מהדר לאקשויי מיניה וקאמר ליה מדרישא בגוזל ונגזל וכו' ואיהו נמי דקא מהדר ליה מידי איריא וכו' לדבריו קאמר ליה דכיון דלא מקשת ליה מפירות משבח נמי לא מצית לאקשויי ליה דהא כדאיתא והא כדאיתא. והא דלא תני הכי וכו' היה מחזר עדיין להקשות לו משבח ואיהו נמי אהדר ליה כפי דבריו לא תרוצי מתרצת וכו' ולסוף כיון שראה שלא יכול להקשות משבח הקשה עליו מפירות. עד כאן.
היכי דמי אילימא כדקתני גזלן ממאן גבי: פירוש ממאן גובה את הקרן ארעא דידיה הוא דשקל אלא לאו כגון שגזל שדה מחברו ומכרה לאחר והשביחה וכו'. ואם תאמר ולימא ליה דלצדדין קתני ולעולם בלוקח וכו' והכי קאמר שגובה הלוקח הקרן מן הגזלן מנכסים משועבדים וגובה שבח שכנגד הוצאה מן הנגזל מנכסים בני חורין דהא רב אשי תריץ נמי מתניתין דלצדדין קתני. ויש לומר דמשמע לן דכל הגוביינא האמורה כאן ממקום אחד ולא משני מקומות דאלו רב אשי אוקמה לצדדין שהגובין הן שנים אבל ממקום אחר הן גובין וכיון דכן טפי ניחא לן למידחי ולאוקמי בבעל חוב. הריטב"א.
וזה לשון הגליון: ומדרישא בגוזל ונגזל סיפא נמי וכו': אין להקשות דלוקמא כגון שיש לו קרקע או קנו מידו כמו שהקשו תוספות אסוגיא דהתם. דיש לומר דמשמע ליה דהוי דומיא דמזון האשה והבנות דגבי מבני חורין אפילו אין לו קרקע ולא קנו מידו אבל סוגיא דהתם לא חיישי לכך דהא מוקי לה כרבי מאיר דוקא והאי דמזון האשה והבנות אתי אפילו כרבנן וכיון דסוף סוף לא הוי דומיא לכן מקשים תוספות שפיר.
ואין להקשות דלוקמא בנגזל עצמו כרבא או כרבה בר אבהו והכי קאמר בא נגזל לגבות שבח גבי מבני חורין. דיש לומר דאם כן יקשה כדפריך לקמן מלוה על פה היא ולא נוכל לתרץ כדמשני לקמן בעמד בדין על הקרן ולא על השבח דזה אין רגילות דהכל אחד וכשעומד על זה בדין גם עומד בדין על זה. ולכך פירש רש"י הכא סלקא דעתיה דאיירי בלוקח מגזלן דבגוזל ונגזל גופיה בזה לא מצי איירי רישא כלל כדפירשתי.
ואין להקשות ולוקי לצדדין כרב אשי. דיש לומר לרב אשי בלא זה צריך לומר מה שייך תיקון העולם באכילת פירות תיפוק ליה דמלוה על פה היא אלא צריך לומר דאי לאו תיקון העולם כשהלוקח גובה הקרן אז ישקול גם לפירות אבל לשבח תלי בגוף הקרקע אם גזלה מושבחת וכשהלוקח גובה הקרן גם ישקול לשבח ולא שייך ביה תיקון העולם. עד כאן.
תריץ נמי בבעל חוב: כתוב בתוספות מדלא טריף בעל חוב ממשעבדי דטריף לוקח. פירוש על כרחך הנך משעבדי דטריף מינייהו לוקח היו בני חורין כשלקח הוא דאם לא כן היאך טריף מינייהו אם נשתעבדו קודם שלקח וכיון דהכי לא לטרוף מינייהו בעל חוב דאינו גובה מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין והנך הוו בני חורין בו בפעם כשלקח ואם כן לימא הנחתי לך מקום לגבות ממנו אלא ודאי איירי כגון שלקח הנך משעבדי אחרי שנתחייב לו ולא משתעבדי ליה.
עוד כתוב בתוספות יעמיד בשעשאו אפותיקי וכו'. ואף על גב דכבר העמדנוהו בעשאו אפותיקי דאם לא כן היאך בעל חוב גובה ממנו ליגבי מהנך דגבי לוקח כדפירשתי. יש לומר הא דקאמר אין מוציאין לשבח קרקעות מנכסים משועבדים דמשמע הא קנו מוציאין ממשועבדים מוקי לה באפותיקי כדפירשתי אבל לעולם הא דקאמר אין מוציאין לשבח קרקעות דמשמע שהבעל חוב נוטל שבח משמע שנוטל בכל ענין אפילו בלא אפותיקי. גליון.
אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שגזל שדה מחברו מלאה פירות וכו': הקשה רבינו מאיר דלעיל פריך רבא לרב נחמן ולקמן נמי פסיק דלא כוותיה והכא משני תיובתא דפרכינן אמילתיה ואי אליבא דידיה קא משני הוה ליה למימר תרגמה רבא אליבא דרב נחמן. וליכא למימר בתר דשמע מיניה סברה דהא פסיק הלכתא דלא כוותיה. ועוד דפריך מסיפא מקמי רישא. ועוד גדולה מזו דקאמר ומדרישא בגוזל ונגזל וכו' לפרוך מרישא בפשיטות ופירש דמרישא מייתי סייעתא לרב נחמן ותיובתא לרבא מדתני רישא לאכילת פירות כיצד וכו' והדר תני בבבא אחריתי לשבח קרקעות כיצד ואם איתא דלוקח מגזלן אית ליה שבחא ליערבינהו וליתנינהו לאכילות פירות ולשבח קרקעות כיצד אלא מדפלגינהו שמע מינה סיפא בבעל חוב ולהכי לא תני אלא שבח דבעל חוב גובה שבח ולא פירי ורישא בגוזל ונגזל ולהכי לא תני אלא פירי ולא שבח דשבח אין לו משום דמיחזי כריבית שאין השבח ניכר בשדה ונמצא יתרון המעות נראה כריבית אבל פירות שהוא דבר הניכר שקנאה ריקנית והנגזל לוקחה ממנו מלאה פירות לא מיחזי ריבית שהכל יודעין שיתרון המעות הוא בשביל הפירות. ומשני רבא האי דפלגינהו כדי לאשמעינן חדושא אחרינא וכדמסיק בשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות וקמשמע לן דהעמדת הדין על הקרן לא מהני על הפירות. הרא"ש.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה