ביאור:משנה תמורה פרק ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

מסכת תמורה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז

----

אסורים על המזבחעריכה

חטיבה I: אסורים על גבי המזבחעריכה

(א) כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּח - אוֹסְרִים כָּל שֶׁהֵן:

האסורים על גבי המזבח, אפילו אם התערבו באלפי בהמות אחרות - פוסלים את כולן, וראו זבחים ח, א. לגבי הכינוי "על גבי המזבח" - ראו שם ט, ג: לא היה פסולם בקדש, אלא נפסלו לפני כן.

המוקצה והנעבד מפורטים בהמשך, והאתנן והמחיר - במשניות ב-ד.

לגבי הכלאים, הטריפה ויוצא הדופן ראו בסוף פרק ב.

הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, בהמה שקוימו עמה יחסי מין וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעְבָּד,
וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר,
וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן.

חטיבה II: הגדרות האסוריםעריכה

אֵי זֶה הוּא "הַמֻּקְצֶה"? - הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה. כקרבן לה

ראו תוספתא ע"ז ו, ג, שהקצאת קרבן לע"ז אינה נעשית בפה אלא כרוכה במעשה.

השוו לדין ההר הנעבד, ע"ז ג, ה, שמותר לעלות עליו.

לגבי המוקצה - השוו ע"ז ד, ב.

וראו את פירוט ההבדלים בין דיני המוקצה ודיני הנעבד בתוספתא ד, א.

היתר הנעבד והמוקצה באכילה - ראו ספרא נדבה פרשה ב, ט, וספרי דברים קא.

הוּא אָסוּר, וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר.

וְאֵי זֶה "הַנֶּעְבָּד"? - כָּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ.

הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר.
זֶה וָזֶה מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה.


ראו דוגמאות ומדרשים על אתנן זונה ומחיר כלב בתוספתא ד, א-ב, וכן ספרי דברים רסא.


אפילו אם נתן לזונה יותר משכרה - כל הטלאים אסורים.

המילה "וכן" אינה במקבילות הנ"ל.

וראו תוספתא בכורות ז, ח, שגם אם חזר וקנה את האתנן מהזונה - עדיין הוא אסור, ובדומה גם מחיר כלב.

(ב) אֵי זֶה הוּא "אֶתְנָן" (דברים כג יט)? - הָאוֹמֵר לַזּוֹנָה: "הֵא לִיך טלהְ בִּשְׂכָרִיךְ."

אֲפִלּוּ מֵאָה - כֻּלָּן אֲסוּרִין.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "הֵא לָךְ טָלֶה זֶה, וְתֵן לִי שִׁפְחָתָךְ אֵצֶל עַבְדִּי."
רְבִּי אוֹמֵר: אֵינוּ אֶתְנָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶתְנָן.


מחיר הזונה - כגון שמכר שפחה לזנות בעד טלה. אתנן כלב - כגון ששילם טלה עבור הרשות לרבוע את כלבת חברו. כאן יש איסור חמור ובכל זאת הטלה מותר.

הביטוי "שניהם" (דברים כג יט) נדרש כשתי מילים: "שני" ולא ארבעה, "הם" ולא ולדותיהם.

(ג) אֵיזֶה הוּא "מְחִיר כֶּלֶב"? - הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "הֵא לָךְ טָלֶה זֶה תַחַת כֶּלֶב זֶה."

וְכֵן שְׁנֵי שׁוּתָפִין שֶׁחָלְקוּ: אֶחָד נוֹטֵל עֲשָׂרָה, וְאֶחָד נוֹטֵל תִּשְׁעָה וְכֶלֶב,
שֶׁכְּנֶגֶד הַכֶּלֶב - אֲסוּרִין, וְשֶׁעִם הַכֶּלֶב - מֻתָּרִין.

אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁנֵי", לֹא אַרְבָּעָה.

וַלְדוֹתֵיהֶן - מֻתָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן", לֹא וַלְדוֹתֵיהֶן.

(ד) נָתַן לָהּ לזונה, או במחיר כלב כְּסָפִים - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

יֵינוֹת, שְׁמָנִים, וּסְלָתוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ - אָסוּר.

נָתַן לָהּ מֻקְדָּשִׁין - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

אתנן זונה אינו אוסר את המוקדשים, אלא רק חולין - כולל עופות.

עוֹפוֹת - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.

שֶׁהָיָה בַדִּין: מָה אִם הַמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן, וְאֵין אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶם,

עוֹף, שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ - אֵינוּ דִין, שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עָלָיו?
תַּלְמוּד לוֹמַר: (דברים כג יט) "לְכָל נֶדֶר", לְהָבִיא אֶת הָעוֹף.


חטיבה III: ולדות האסורים וולד הטריפהעריכה

ולדותיהן של הבהמות האסורות - מותרים, וראו גם משנה ג, ודרשת ר' יהודה בסוף ספרי דברים קמז.

וראו תוספתא ד, ג, שר' אליעזר אוסר גם את שאר ולדות האסורים ולא רק את ולד הטריפה.

כשרה שינקה מן הטריפה - ראו חולין ח, ה, וראו גם ספרי דברים קא, שם מתירים לאכול אפילו בשר בהמה שינקה רק מטריפה!

אם נפל בקדשים מום - פודים אותם; אבל אם נטרפו - לא. כשם שמחיר הכלב אסור להקדשה, כך אסור להאכיל את הכלב קודשים.

למרות שבדרך כלל הכלב אוכל טריפות (ראו שמות כב ל) - אין לתת לו בשר קודש. במגילת מקצת מעשי תורה מתלוננים אנשי הכת על חכמים שאיפשרו לגדל כלבים בירושלים, והכלבים אוכלים את עצמות הקדשים.

(ה) כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּח - וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִין.

וְלַד טְרֵפָה: רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא יִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

(וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקָּרֵב.)

רְבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגְנָס אוֹמֵר: כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה בדרך כלל ולד הטריפה - פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

כָּל הַקָּדָשִׁין שֶׁנֶּעֱשׁוּ טְרֵפָה - אֵין פּוֹדִין,

שֶׁאֵין פּוֹדִין אֶת הַקָּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִין.