פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה תמורה פרק ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

מסכת תמורה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז

----

הקדשה והמרה וגבולות כוחםעריכה

חטיבה I: הקדשת העוברים מרחםעריכה

(א) כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר?

מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אוֹמֵר: "מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁלָּזוֹ, אִם זָכָר - עוֹלָה."

לשון "הערמה"כאן אינו עוסק ברווח כלכלי הנובע ממנו, כבמקומות אחרים; אבל כמותם גם כאן עוקפים את הבכורה.

הקדשה מרחם גוברת על הבכורה, כי הבכורה נקבעת רק בזמן ההמלטה.

מתיאור הקדשת הנקבה ואילך אין מדובר דווקא במבכירה, אלא בכל בהמה מעוברת.

בתוספתא ג, א מפורטות התוצאות של ההקדשה לפני ההמלטה.

למבנה המשנה השוו ב"ב ט, ב.

משנה ב ממשיכה בפירוט המקרים כאשר המקדיש אמר "אם זכר - עולה, אם נקבה - זבחי שלמים".

לגבי הטומטום והאנדרוגינוס השוו לעיל, סוף פרק ב, וכן בכורות ו, יב.

יָלְדָה זָכָר - יִקָּרֵב עוֹלָה.

"אִם נְקֵבָה - זִבְחֵי שְׁלָמִים," יָלְדָה נְקֵבָה - תִּקָּרֵב שְׁלָמִים;

"אִם זָכָר - עוֹלָה, אִם נְקֵבָה - זִבְחֵי שְׁלָמִים"

יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה - הַזָּכָר יִקָּרֵב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִקָּרֵב שְׁלָמִים.

(ב) יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים - אֶחָד מֵהֶן יִקָּרֵב עוֹלָה,

וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיְבֵי עוֹלָה, וְדָמָיו - חֻלִּין.
יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת - אַחַת מֵהֶן תִקָּרֵב שְׁלָמִים,
וְהַשְּׁנִיָּה תִמָּכֵר לְחַיְבֵי שְׁלָמִים, וְדָמֶיהָ - חֻלִּין.
יָלְדָה טָמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינָס - רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן.


חטיבה II: הקדשת שני שמותעריכה

(ג) הָאוֹמֵר: "וַלְדָהּ שֶׁלָּזוֹ - עוֹלָה, וְהִיא - שְׁלָמִים" - דְּבָרָיו קַיָּמִין.

לדעת ר' מאיר מרגע שקבע את קדושת האם - אינו יכול להקדיש את הולד לדבר אחר, כשם שאינו יכול להקדיש בהמה אחת לשתי מטרות, וראו משנה ד.

וראו תוספתא ג, ב-ג, שחכמים מאפשרים זאת.

ר' יוסה מברר למה התכוון: אם התכוון להקדיש את שניהם לשתי מטרות - יכול לעשות כך, כי אינו יכול לומר את שתי ההקדשות בבת אחת, ואין חשיבות לסדר ההקדשות, אבל אם ההקדשה השניה היא כי התחרט על הראשונה ורצה לשנות אותה - הוא מסכים שאין המקדיש יכול לעשות כך. מחלוקת דומה יש גם בהמרת שני קרבנות על בהמה אחת: אם התכוון לעשות כך, לדעת ר' יוסי, הבהמה תרעה עד שתסתאב, תימכר ואת הכספים מחלקים לשתי המטרות.

"הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה" - הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אִם לְכֵן נִתְכַּוַּן מִתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת - דְּבָרָיו קַיָּמִין.
אִם מִשֶּׁאָמַר "הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים" וְנִמְלַךְ וְאָמַר "וַלְדָהּ עוֹלָה" - הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים.


[(ד) "הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים" - הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: אִם לָכֵן נִתְכַּוַּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאֵי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת - דְּבָרָיו קַיָּמִין;
וְאִם מִשֶּׁאָמַר: "תְּמוּרַת עוֹלָה" נִמְלַךְ וְאָמַר: "תְּמוּרַת שְׁלָמִים" - הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה.]


חטיבה III: לשון התמורהעריכה

(ה) "הֲרֵי זוֹ תַחַת זוֹ", "תְּמוּרָה זוֹ", "חֲלִפֵּי זוֹ" - הֲרֵי זוֹ תְמוּרָה.

"מחוללת" אינה לשון תמורה, כי נאמר בה שבהמת הקדשים תהפוך לחולין. דבר זה אפשרי רק בבעלת מום, וגם אז לכתחילה עדיף למכור אותה בכסף ואז לקנות בכסף בהמה אחרת.

בדיעבד, אם חילל עליה בהמה אחרת - יש לוודא שמחיר הבהמה המוקדשת אינו נמוך ממחיר בעלת המום.

"זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ" - אֵינָה תְּמוּרָה.

אִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם - יֵצֵא לַחֻלִּין, צָרִיךְ לְהֵעָשׁוֹת דָּמִים.


(ו) "הֲרֵי זוֹ תַחַת חַטָּאת", "...תַחַת עוֹלָה" - לֹא אָמַר כְּלוּם.

"...תַּחַת חַטָּאת זוֹ", "...תַחַת עוֹלָה זוֹ"

לא ניתן להמיר אלא בבהמה קונקרטית.

לא ניתן להקדיש בהמה טמאה או בהמה בעלת מום, וראו חולין י, ב.

"...תַּחַת חַטָּאת...", "...תַחַת עוֹלָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבַּיִת", הָיָה לוֹ - דְּבָרָיו קַיָּמִין.

אָמַר עַל בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וְעַל בַּעֲלַת מוּם: "הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה" - לֹא אָמַר כְּלוּם.

"...הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה" - יִמָּכֵרוּ, וְיָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת.