משנה תמורה ג


תמורה פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק שלישי ("אלו קדשים") · >>

פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן: ולד שלמים, ותמורתן, וולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כשלמים, וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק.

רבי אליעזר אומר, ולד שלמים לא יקרב שלמים.

וחכמים אומרים, יקרב.

אמר רבי שמעון, לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה, שלא יקרב.

ועל מה נחלקו, על הולד, שרבי אליעזר אומר, לא יקרב, וחכמים אומרים יקרב.

העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים.

אמר רבי פפייס, אני מעיד, שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.

משנה בעריכה

ולד תודה ותמורתה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כתודה, ובלבד שאינן טעונים לחם.

תמורת עולה, וולד תמורה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כעולה, וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים.

משנה געריכה

המפריש נקבה לעולה וילדה זכר, ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה.

רבי אליעזר אומר, הוא עצמו יקרב עולה.

המפריש נקבה לאשם, תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם.

אם קרב אשמו, יפלו דמיה לנדבה.

רבי שמעון אומר, תמכר שלא במום.

תמורת אשם, ולד תמורתה וולדן וולד ולדן עד סוף העולם, ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה.

רבי אליעזר אומר, ימותו.

ורבי אלעזר אומר, יביא בדמיהן עולות.

אשם שמתו בעליו, ושכפרו בעליו, ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, רבי אליעזר אומר, ימותו.

רבי אלעזר אומר, יביא בדמיהן עולות.

משנה דעריכה

והלא אף הנדבה עולה היא, מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים, אלא, בזמן שהיא באה חובה, הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו.

ואם היה כהן, עבודתה ועורה שלו.

ובזמן שהיא באה נדבה, אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכין, ונסכיה משל צבור.

אף על פי שהוא כהן, עבודתה ועורה של אנשי משמר.

משנה העריכה

תמורת הבכור והמעשר, וולדן, וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כבכור וכמעשר, ויאכלו במומם לבעלים.

מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים, שכל הקדשים נמכרים באטליס, ונשחטין באטליס, ונשקלין בליטרא, חוץ מן הבכור ומן המעשר, ויש להן פדיון, ולתמורותיהן פדיון, חוץ מן הבכור ומן המעשר.

ובאים מחוצה לארץ [ לארץ ], חוץ מן הבכור ומן המעשר.

אם באו תמימים, יקרבו.

ואם בעלי מומין, יאכלו במומן לבעלים.

אמר רבי שמעון מה הטעם, שהבכור והמעשר יש להם פרנסה במקומן.

ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד [ להם ] מום, הרי אלו בקדושתן.

משנה מנוקדתעריכה

משנה תמורה ג ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרין יקרב אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרבו ועל מה נחלקו על הוולד שרבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרין יקרב העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהייתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.

(ב) ולד תודה ותמורתה ולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כתודה ובלבד שאינה טעונה לחם תמורת עולה וולד תמורתה וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כעולה טעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים.

(ג) המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב ויימכר ויביא בדמיו עולה רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה אשם ואם קרב אשמו ייפלו דמיה לנדבה רבי שמעון אומר תימכר שלא במום תמורת אשם וולד תמורה ולדן וולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו ויימכרו וייפלו דמיהן לנדבה רבי אליעזר אומר ימותו רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות אשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו ירעה עד שיסתאב ויימכר וייפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר ימות רבי אלעזר אומר יביא בדמיו עולה.

(ד) והלוא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים אלא בזמן שהיא באה חובה הוא סומך עליה ומביא עליה נסכים ונסכיה משלו ואם היה כוהן עבודתה ועורה שלו ובזמן שהיא באה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל ציבור ואף על פי שכוהן עבודתה ועורה של אנשי משמר.

(ה) תמורת הבכור והמעשר וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומן לבעלים מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים שכל הקדשים נשחטין באטליס ונמכרין באטליס ונשקלין בליטרה חוץ מן הבכור ומן המעשר יש להן פדיון ולתמורתן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר ובאים מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין ייאכלו במומן לבעלים אמר רבי שמעון מה טעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן ושאר כל הקדשים אף על פי שנולד להן מום הרי אלו בקדושתן.

פירושיםעריכה