ביאור:תוספתא/תמורה/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תמורה פרק רביעי

האסורים להקרבה במזבח

(א)
הנרבע - בין משלו ובין משל חברו, בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו

ראו משנה ו, א-ג. הברייתא מפרטת את ההבדלים בין הפסולים להקרבה.

בין בשוגג ובין במזיד, בין באונס ובין ברצון - פסול לגבי מזבח.
מוקצה שלו אסור, ושל חברו מותר.
מאימתי נקרא "מוקצה"? משעת מעשה
נעבד - בין משלו ובין משל חברו, בין לפני הקדשו בין לאחר הקדשו
בין בשוגג ובין במזיד - פסול לגבי מזבח. באונס – כשר, ברצון - פסול.
איזה "נעבד"? כל שעובדין אותו, בין באונס ובין ברצון - זהו מוקצה לעבודת כוכבים
אבל אמר "שור זה לעבודת כוכבים" ו"בית זה לעבודת כוכבים"
לא אמר כלום, שאין הקדש לעבודת כוכבים.
איזו מחיר כלב? אלו חלופי כלב, שנאמר (תהלים מד יג) תמכר עמך בלא הון ורבית במחיריהם
החליף עמו פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים וסלתות
כל דבר שהוא כיוצא בו קרב לגבי מזבח - אסורה
האחין שהיו להן תשע בהמות וכלב, חלקו ד' כנגד ארבע ואחד כנגד כלב
שכנגד הכלב אסור, שעם הכלב מותר.

(ב)
איזהו אתנן? זה שכרו של זונה,

ראו משנה ו, ב-ד, וכן ספרי דברים רסא.
כאן דורשים "לכל נדר" להקלה: אם נתן לזונה קדשים – לא הפקיע בכך את קדושתם והם מותרים; וראו מצד שני תוספתא בכורות ז ח, שאתנן ומחיר שחזר וקנה אותם עדיין אסורים.

שנאמר (יחזקאל טז לג) לכל זונות יתנו נדה... ואתנן לא ניתן לך, ותהי להפך
שכר זכר - ה"ז אסור.
האומר לחברו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי
רבי אומר: אתנן, ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אין אתנן, שאין אתנן אלא מן עריות שביאתן בעבירה
נתן לה חטין לעשות סולת, ענבים לעשות יין, זיתים לעשות שמן, בהמה מעוברת וילדה אצלו
הרי אלו אסורין
אבל נתן לה מעות, לקחה בהן יינות שמנים וסלתות, בהמה ונתעברה אצלו וילדה
הרי אלו מותרין
וכשם שאסורין באהל מועד שבמדבר - כך אסורין באהל מועד שבגלגל, וכשרין להקדש בדק הבית.
נתן לה זהב, רבי יוסי בר' יהודה אומר: אין עושין אותו רקועין, אפילו אחורי בית הכפרת
נתן לה ולא בא עליה - הרי אלו מותרין
בא עליה, אפילו לאחר ג' שנים - הרי אלו אסורין, וזהו אתנן
רבי אומר: מן עריות שביאתן עבירה, אבל הנותן לאשתו בנדתה, או שנתנה לו היא
או שנתן לה שכר פקעתה שכר מיוחד לבתולה - הרי אלו מותרין
אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר (יחזקאל טז לד) ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך
נתן לה מוקדשין - הרי אלו מותרין
והדין נותן שיהיו אסורין: ומה אם העוף, שאין המום פוסל בו, אתנן ומחיר חל עליו
קדשים, שהמום פוסל בהן, אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן?!
ת"ל: (דברים כג יט) לכל נדר, פרט לדבר הנדור.

(ג)
כל האסורין לגבי מזבח - ולדותיהן מותרין. רבי אליעזר אוסר

ראו משנה ו, ה.

ולד טרפה, רבי אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, וחכ"א: יקרב
ומודה ר' אליעזר באפרוח שיצא מביצה טרפה, שיקרב לגבי מזבח
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משם רבי אלעזר בן חסמא: בהמה כשרה שינקה מן הטרפה
אסורה לגבי מזבח.

(ד)
כל הקדשים שנעשו טרפה לפני הקדישן, ואח"כ מתו - יש להן פדיון

ראו שם. לעניין הבכור והמעשר - מדובר אפילו בבעלי מום שאינם טריפה, וראו משנה ג, ה.

אחר הקדישן ומתו - אין להן פדיון, שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים
הבכור והמעשר אין להן פדיון

הקדש מזבח והקדש בדק הבית

חומר בהקדש מזבח מה שאין בהקדש בדק הבית, וחומר בהקדש בדק הבית מה שאין בהקדש מזבח
נותנין הימנו להקדש הבית את הראוי לו מאילך ושלא מאילך

והקדש בדק הבית אינו אלא מאילך.

להשוואה בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית ראו משנה ז, א-ג.

חומר בהקדש בדק הבית: תחילת הקדישו מועלין בו
והקדש המזבח - יש הימנו שמועלין בו יש הימנו שאין מועלין בו
ולא הותרו לאכילה אלא בפדיון
אם מתו בין תמימין ובין בעלי מומין - לא יפדו. ר"ש אומר: יפדו.
בהקדש המזבח, תמימין לא יפדו, ובעלי מומין יפדו

שריפה וקבורה

אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית, שאם מתו או שהפילו או שנטמאו - הרי אלו ישרפו.

חטאת העוף הבאה על הספק, ואשם תלוי, וחולין שנשחטו בעזרה

לעניין שריפת הקדשים שמתו או הפילו השוו משנה ז, ד.
לתיאור קבורת חטאת העוף (הבאה על ספק) ראו משנה ז, ו, וראו גם מדות ג, ג.
"תעובר צורתה" וכו' – דברי ר' שמעון.
לעניין שריפת הפסח הפסול ראו פסחים ז, ח.

ר"ש אומר: ישרפו. ר' יהודה אומר: יקברו
כיצד קוברין חטאת העוף? היו נותנין אותה על גבי אמת המים, והיא מתגלגלת ויורדת לנחל קדרון
רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר: חלון היתה שם למערבו של כבש, אמה על אמה
רבובה היתה נקראת, ששם נותנין חטאת העוף.
תעובר צורתה ותצא לבית השרפה.
פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים וקדשי קדשים שנטמאו בפנים
ומנחות והסולת והיין והשמן - הרי אלו ישרפו
כיצד שורפין יין ושמן? היו נותנין אותן על גבי מדורה כמות שהן.
פסולי קדשים קלים ואימורי קדשי קדשים שנטמאו בחוץ, והפסח שיצא רובו
שורפין אותן לפני הבירה מעצי המערכה.