משנה תמורה ה


תמורה פרק ה', ב: משנה תוספתא בבלי


<<משנהסדר קדשיםמסכת תמורהפרק חמישי ("כיצד מערימין")>>

פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כיצד מערימים על הבכור, מבכרת שהיתה מעוברת, אומר, מה שבמעיה של זו, אם זכר, עולה, ילדה זכר, יקרב עולה.

ואם נקבה, זבחי שלמים, ילדה נקבה, תקרב שלמים.

אם זכר עולה, אם נקבה זבחי שלמים, ילדה זכר ונקבה, הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.

ילדה שני זכרים, אחד מהן יקרב עולה, והשני ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.

ילדה שתי נקבות, אחת מהן תקרב שלמים, והשניה תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.

ילדה טומטום ואנדרוגינוס, רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין קדושה חלה עליהן.

האומר, ולדה של זו עולה והיא שלמים, דבריו קיימים.

היא שלמים וולדה עולה, הרי זו ולד שלמים, דברי רבי מאיר.

אמר רבי יוסי, אם לכן נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימים.

ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה, הרי זו ולד שלמים.

הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, דברי רבי מאיר.

אמר רבי יוסי, אם לכן נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימין.

ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים, הרי זו תמורת עולה.

הרי זו תחת זו, תמורת זו, חליפת זו, הרי זו תמורה.

זו מחוללת על זו, אינו תמורה.

ואם היה הקדש בעל מום, יוצא לחולין וצריך לעשות דמים.

הרי זו תחת חטאת, ותחת עולה, לא אמר כלום.

תחת חטאת זו, ותחת עולה זו, תחת חטאת ותחת עולה שיש לי בתוך הבית, היה לו, דבריו קיימין.

אם אמר על בהמה טמאה, ועל בעלת מום, הרי אלו עולה, לא אמר כלום.

הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה.

(א) כֵּיצַד מַעֲרִימִים עַל הַבְּכוֹר?
מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת,
אוֹמֵר:
מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ,
אִם זָכָר – עוֹלָה,
יָלְדָה זָכָר,
יִקְרַב עוֹלָה.
וְאִם נְקֵבָה – זִבְחֵי שְׁלָמִים,
יָלְדָה נְקֵבָה,
תִּקְרַב שְׁלָמִים.
אִם זָכָר עוֹלָה, אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים,
יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה,
הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה,
וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים:
(ב) יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
אֶחָד מֵהֶן יִקְרַב עוֹלָה;
וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּבֵי עוֹלָה,
וְדָמָיו חֻלִּין.
יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב שְׁלָמִים;
וְהַשְּׁנִיָּה תִּמָּכֵר לְחַיָּבֵי שְׁלָמִים,
וְדָמֶיהָ חֻלִּין.
יָלְדָה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן:
(ג) הָאוֹמֵר:
וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, וְהִיא שְׁלָמִים,
דְּבָרָיו קַיָּמִים.
הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה,
הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה,
הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת,
דְּבָרָיו קַיָּמִים;
וְאִם מִשֶּׁאָמַר: הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים
נִמְלַךְ וְאָמַר: וְלָדָהּ עוֹלָה,
הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים:
(ד) הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים,
הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה,
הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת,
דְּבָרָיו קַיָּמִין;
וְאִם מִשֶּׁאָמַר תְּמוּרַת עוֹלָה
נִמְלַךְ וְאָמַר: תְּמוּרַת שְׁלָמִים,
הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה:
(ה) הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ,
תְּמוּרַת זוֹ,
חֲלִיפַת זוֹ,
הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.
זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ,
אֵינוֹ תְּמוּרָה;
וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם,
יוֹצֵא לְחֻלִּין,
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים:
(ו) הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת,
וְתַחַת עוֹלָה,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
תַּחַת חַטָּאת זוֹ, וְתַחַת עוֹלָה זוֹ,
תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין.
אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם:
הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה,
יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם עוֹלָה:


נוסח הרמב"ם

(א) כיצד מערימין על הבכור? -

מבכרת שהיתה מעוברת -
אומר: "מה שבמעיה של זו, אם זכר עולה" -
ילדה זכר - יקרב עולה.
"ואם נקבה זבחי שלמים" -
ילדה נקבה - תקרב שלמים.
"אם זכר עולה, ואם נקבה זבחי שלמים" -
ילדה זכר ונקבה - הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.


(ב) ילדה שני זכרים

אחד מהן - יקרב עולה,
והשני - ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.
ילדה שתי נקבות -
אחת מהן - תקרב שלמים,
והשניה - תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.
ילדה טומטום, ואנדרוגינוס -
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין הקדושה חלה עליהן.


(ג) האומר: "ולדה של זו עולה, והיא שלמים" - דבריו קיימין.

"היא שלמים, וולדה עולה" -
הרי זה ולד שלמים - דברי רבי מאיר.
אמר רבי יוסי:
אם לכן נתכוון מתחילה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת - דבריו קיימין,
אם משאמר "הרי זו שלמים", נמלך ואמר: "ולדה עולה" - הרי זה ולד שלמים.


(ד) "הרי זו תמורת עולה, ותמורת שלמים" -

הרי זו תמורת עולה - דברי רבי מאיר.
אמר רבי יוסי:
אם לכן נתכוון מתחילה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת - דבריו קיימין,
אם משאמר "תמורת עולה", נמלך ואמר: "תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה.


(ה) "הרי זו תחת זו", "חליפת זו" - הרי זו תמורה.

"הרי זו מחוללת על זו" - אינה תמורה.
אם היה קודש בעל מום - יוצא לחולין, וצריך לעשות דמים.


(ו) "הרי זו תחת חטאת", "תחת עולה" - לא אמר כלום.

"תחת חטאת זו", "תחת עולה זו",
"תחת חטאת ותחת עולה, שיש לי בתוך הבית", ויש לו - דבריו קיימין.
אמר על בהמה טמאה, ועל בעלת מום:
"הרי אלו עולה" - לא אמר כלום.
"הרי אלו לעולה" - ימכרו, ויביא בדמיהן עולות.