משנה תמורה ז
תמורה פרק ז', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת תמורה • פרק שביעי ("יש בקודשי") • >>
פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית, ויש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי מזבח, שקדשי מזבח עושים תמורה, וחייבין עליהם משום פגול, נותר, וטמא, ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם, והשוחטם בחוץ חייב, ואין נותנין מהם לאומנין בשכרן, מה שאין כן בקדשי בדק הבית.
יש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי מזבח:
שסתם הקדשות לבדק הבית.
הקדש בדק הבית חל על הכל, ומועלין בגדוליהן, ואין בהם הנאה לכהנים.
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית, אין משנין אותן מקדושה לקדושה, ומקדישין אותן הקדש עלוי, ומחרימין אותן.
ואם מתו, יקברו.
רבי שמעון אומר, קדשי בדק הבית אם מתו, יפדו.
ואלו הן הנקברים:
קדשים שהפילו, יקברו.
הפילה שליא, תקבר.
שור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה.
רבי שמעון אומר, חולין שנשחטו בעזרה, ישרפו, וכן חיה שנשחטה בעזרה.
ואלו הן הנשרפים:
חמץ בפסח, ישרף.
ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם, את שדרכו לישרף, ישרף.
ואת שדרכו ליקבר, יקבר.
ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.
כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן, וחוץ למקומן, הרי אלו ישרפו.
אשם תלוי, ישרף.
רבי יהודה אומר, יקבר.
חטאת העוף הבאה על ספק, תשרף.
רבי יהודה אומר, יטילנה לאמה.
כל הנשרפין, לא יקברו.
וכל הנקברים, לא ישרפו.
רבי יהודה אומר, אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים, רשאי.
אמרו לו, אינו מותר לשנות.
- וְיֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מַה שֶּׁאֵין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ.
- שֶׁקָּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ
- עוֹשִׂים תְּמוּרָה,
- וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא,
- וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם,
- וְהַשׁוֹחֲטָם בַּחוּץ חַיָּב,
- וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶם לָאֻמָּנִין בִּשְׂכָרָן;
- מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת:
- שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת;
- הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת
- חָל עַל הַכֹּל,
- וּמוֹעֲלִין בְּגִדּוּלֵיהֶן,
- וְאֵין בָּהֶם הֲנָאָה לַכֹּהֲנִים:
- אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה,
- וּמַקְדִּישִׁין אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי,
- וּמַחֲרִימִין אוֹתָן;
- וְאִם מֵתוּ, יִקָּבְרוּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת,
- אִם מֵתוּ, יִפָּדוּ:
- קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת,
- קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ,
- יִקָּבְרוּ;
- הִפִּילָה שִׁלְיָא,
- תִּקָּבֵר.
- שׁוֹר הַנִּסְקָל,
- וְעֶגְלָה עֲרוּפָה,
- וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע,
- וּשְׂעַר נָזִיר,
- וּפֶטֶר חֲמוֹר,
- וּבָשָׂר בְּחָלָב,
- וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, יִשָּׂרְפוּ;
- וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בָּעֲזָרָה:
- חָמֵץ בְּפֶסַח,
- יִשָּׂרֵף.
- וּתְרוּמָה טְמֵאָה,
- וְהָעָרְלָה,
- וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם,
- אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָּׂרֵף, יִשָּׂרֵף;
- וְאֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִקָּבֵר, יִקָּבֵר.
- וּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה:
- הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ.
- אָשָׁם תָּלוּי, יִשָּׂרֵף;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִקָּבֵר.
- חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק,
- תִּשָּׂרֵף;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יַטִּילֶנָּה לָאַמָּה.
- כָּל הַנִּשְׂרָפִין, לֹא יִקָּבְרוּ;
- וְכָל הַנִּקְבָּרִים, לֹא יִשָּׂרְפוּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ
- לִשְׂרֹף אֶת הַנִּקְבָּרִים,
- רַשַּׁאי.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵינוֹ מֻתָּר לְשַׁנּוֹת:
נוסח הרמב"ם
(א) יש בקודשי המזבח - מה שאין בקודשי בדק הבית,
- ויש בקודשי בדק הבית - מה שאין בקודשי המזבח.
- שקודשי המזבח - עושין תמורה,
- וחייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא,
- וולדן, וחלבן - אסור לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ - חייב,
- ואין נותנין מהן לאומנין בשכרן.
(ב) יש בקודשי בדק הבית -
- שסתם הקדשות - לבדק הבית.
- הקדש בדק הבית - חל על הכל,
- ומועלין בגידוליהן,
- ואין בהן הניה לכהנים.
(ג) אחד קודשי מזבח, ואחד קודשי בדק הבית -
- אין משנין אותן מקדושה לקדושה,
- ומקדישין אותן הקדש עילוי,
- ומחרימין אותן,
- ואם מתו - יקברו.
- רבי שמעון אומר:
- קודשי בדק הבית, אם מתו - יפדו.
(ד) אלו הן הנקברין -
- קדשים שהפילו - יקברו,
- הפילה שליה - תיקבר.
- ושור הנסקל, ועגלה ערופה,
- וציפורי מצורע, ושיער נזיר,
- ופטר חמור, ובשר בחלב,
- וחולין שנשחטו בעזרה.
- רבי שמעון אומר:
- חולין שנשחטו בעזרה - ישרפו,
- וכן חיה שנשחטה בעזרה.
(ה) ואלו הן הנשרפין -
- חמץ בפסח - ישרף.
- ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם -
- את שדרכו לישרף - ישרף,
- ואת שדרכו ליקבר - יקבר.
- ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.
(ו) כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן, וחוץ למקומן - הרי אלו ישרפו.
- אשם תלוי - ישרף.
- רבי יהודה אומר: יקבר.
- חטאת העוף הבאה על הספק - תשרף.
- רבי יהודה אומר: יטילנה לאמה.
- כל הנשרפין - לא יקברו.
- וכל הנקברים - לא ישרפו.
- רבי יהודה אומר:
- אם רצה להחמיר על עצמו, ולשרוף את הנקברים - רשאי.
- אמרו לו: אינו רשאי לשנות.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תמורה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב