פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת זבחים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

קרבנות פסולים על המזבחעריכה

חטיבה I: המזבח מקדשעריכה

גם קרבן פסול, אם עלה על המזבח - יוקרב. וראו בתחילת המסכת, ובמשנה ב. וראו ספרא צו פרק א.

הפסח והחטאת שהוקרבו שלא לשמם פסולים, כאמור בתחילת המסכת, אבל גם הם נשרפים על המזבח - ראו תוספתא ט, א.

שני חריגים לכלל זה:

  1. מה שאינו ראוי למזבח (משנה ה, ולדעת ר' יהושע גם הדם והנסכים, שאינם ראויים לאישים).
  2. קרבנות שנפסלו לפני כניסתם לעזרה (משנה ג).

ר' שמעון פוסק כר' יהושע.

(א) המזבח מקדש את הראוי לו.

רבי יהושע אומר: כל הראוי לאשים, אם עלה - לא ירד
שנאמר (ויקרא ו ב), "הוא העלה על מוקדה"
מה עולה, שהיא ראויה לאשים, אם עלתה - לא תרד
אף כל דבר שהוא ראוי לאשים, אם עלה - לא ירד!
רבן גמליאל אומר: כל הראוי למזבח, אם עלה - לא ירד
שנאמר, "הוא העלה על מוקדה על המזבח".
מה עולה, שהיא ראויה למזבח, אם עלתה - לא תרד
אף כל דבר שהוא ראוי למזבח, אם עלה - לא ירד!
אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים
שרבן גמליאל אומר: לא ירדו, ורבי יהושע אומר: ירדו.
רבי שמעון אומר: הזבח כשר והנסכים פסולים, הנסכים כשרין והזבח פסול
אפילו זה וזה פסולין - הזבח לא ירד, והנסכים ירדו:


היוצא - מחוץ לעזרה, ראו בסוף הפרק הקודם.

הנשחט חוץ לזמנו וכו' - ראו לעיל ב, ב.

הכלל "כל שפסולו בקודש" - השוו לעיל ז, ה: אם נפסל בקודש - המזבח קולט אותו, ולכן אינו מטמא כנבלה.

(ב) ואלו, אם עלו - לא ירדו:

הלן, והטמא, והיוצא, והנשחט על מנת להקטיר או לאכול חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולים וזרקו את דמו.
רבי יהודה אומר: שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, אם עלתה - תרד.
רבי שמעון אומר: לא תרד,
שהיה רבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו.
לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו:


זבחים שנפסלו לפני שנכנסו לעזרה - אינם נקלטים ע"י המזבח.

ראו תוספתא ט, ב, שם מוסיפים אותו ואת בנו לרשימת היורדים מהמזבח.

וראו שם, שר' עקיבא הכשיר רק עופות בעלי מומים, ולא בעלי מומים אחרים.

(ג) אלו לא היה פסולן בקדש:

הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד
והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין.
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח:


הקרבנות הפסולים שנמנו במשנה ב, שירדו בטעות מהמזבח - לא יעלו אליו בחזרה, אלא ילכו לבית השריפה. אבל לגבי קרבנות כשרים ראו לקמן משנה ו.

לגבי שחיטה בראש המזבח - ראו לעיל ו, א.

(ד) כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו - לא יעלו.

וכולן שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.

עולה שעלתה חיה לראש המזבח - תרד.

שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתח במקומה:


חטיבה II: המזבח אינו מקדשעריכה

מה שברשימה אינו "ראוי למזבח", ולכן אינו מקודש.

המשנה ערוכה מול משנה ב.

"מותר העומר" - ראו מנחות ו, א-ב.

עצמות גידים וכו' שנפרדו מהבשר לאחר שזרקו את דם הקרבן לא יעלו על המזבח, ראו תוספתא מעילה א, ז.

(ה) ואלו אם עלו - ירדו:

בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים
ומותר העמר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי המנחות, והקטורת.
הצמר שבראשי כבשים, והשער שבזקן תיישים,
והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, בזמן שהן מחוברין לבשר - יעלו
שנאמר (ויקרא א ט): והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
פרשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז): ועשית עולותיך הבשר והדם:


תחילת המשנה עוסקת בצמר, שיער עצמות וגידים וכו' שנמנו במשנה ה, והיו מחוברים לבשר, אבל בזמן השריפה נפרדו ממנו ונפלו מהמזבח, וראו לעיל משנה ד.

גם הגחלת אינה קרבן גמור, ולכן אם נפלה לא תעלה.

הקטר חלבים ואיברים מצוותם עד חצות, ראו ברכות א, א, וכן ספרא צו פרק ב. והשוו מגילה ב, ו, שמצוותם כל הלילה.

(ו) וכולם שפקעו נפלו מהמזבח בגלל חום האש מעל גבי המזבח - לא יחזיר.

וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.

אברים שפקעו מעל גבי המזבח:

קודם לחצות - יחזיר, ומועלין בהן אם לא החזיר; לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהן:


חזרה לתחילת הפרק.

הרחבת ה"מזבח".

הכלל "וכולם אין מקדשים אלא בקודש" מקביל לכלל דלעיל, משנה ב, "כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו" וכו'.

(ז) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.

כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשים.

כלי הלח מקדשין את הלח, ומדות היבש מקדשות את היבש.
אין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מדות היבש מקדשות את הלח.
כלי הקדש שניקבו:
אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים - מקדשין, ואם לאו - אין מקדשים.
וכולן כלי הקודש אין מקדשים - אלא בקדש בעזרה.