משנה תמורה ד


תמורה פרק ד', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק רביעי ("ולד חטאת") · >>

פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, ימותו.

שעברה שנתה, ושאבדה ונמצאת בעלת מום, אם משכפרו הבעלים, תמות, ואינה עושה תמורה, לא נהנין, ולא מועלין.

אם עד שלא כפרו הבעלים, תרעה עד שתסתאב, ותמכר ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה, ומועלין בה.

משנה ב

המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה, תמות.

המפריש מעות לחטאת ואבדו והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות, ילכו לים המלח.

משנה ג

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות, יביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש מעות לחטאתו ואבדו והפריש חטאת תחתיהן, לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות והרי חטאת בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש מעות תחתיה, לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום, תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן בעלות מום, ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות, אחת מהן תקרב חטאת, והשניה תמות, דברי רבי.

וחכמים אומרים, אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים, ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים.

משנה ד

המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום, מוכרה ויביא בדמיה אחרת.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אם קרבה השניה עד שלא נשחטה [ הראשונה ], תמות, שכבר כפרו הבעלים.

(א) וְלַד חַטָּאת,
וּתְמוּרַת חַטָּאת,
וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ,
יָמוּתוּ.
שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ,
וְשֶׁאָבְדָה, וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם,
אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
תָּמוּת,
וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה;
לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין.
אִם עַד שֶׁלֹּא כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב,
וְתִמָּכֵר,
וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת;
וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה,
וּמוֹעֲלִין בָּהּ:
(ב) הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
וְאָבְדָה,
וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה,
תָּמוּת.
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת,
וְאָבְדוּ,
וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן,
וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת,
יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח:
(ג) הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ,
וְאָבְדוּ,
וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן,
לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת
עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,
יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ,
וְאָבְדוּ,
וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן,
לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת
וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם,
תִּמָּכֵר,
וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
וְאָבְדָה,
וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ,
לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת
עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ
וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם,
תִּמָּכֵר,
וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
וְאָבְדָה,
וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה
וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם,
יִמָּכְרוּ,
וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת,
וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
וְאָבְדָה,
וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ,
לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ
עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה
וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת,
אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת,
וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת,
דִּבְרֵי רַבִּי;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין חַטָּאת מֵתָה
אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים,
וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח
אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים:
(ד) הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ,
וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם,
מוֹכְרָהּ,
וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם קָרְבָה הַשְׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה הָרִאשׁוֹנָה,
תָּמוּת,
שֶׁכְּבָר כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים:


נוסח הרמב"ם

(א) ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת -

שמתו בעליה - ימותו.
ושעברה שנתה, ושאבדה, ושנמצאת בעלת מום -
אם משכיפרו הבעלים - תמות, ואינה עושה תמורה, ולא נהנין, ולא מועלין.
אם עד שלא כיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב, ותימכר,
ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה, ומועלין בה.


(ב) המפריש חטאתו, ואבדה, והקריב אחרת תחתיה,

ואחר כך נמצאת הראשונה - תמות.
המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן,
ואחר כך נמצאו המעות - ילכו לים המלח.


(ג) המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן,

לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאו המעות הראשונות -
יביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והפריש חטאתו תחתיהן,
לא הספיק להקריבה, עד שנמצאו המעות, והרי חטאת בעלת מום -
תימכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש מעות תחתיה,
לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום -
תימכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר יפלו לנדבה.
המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה,
לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן בעלת מום -
ימכרו, ויביא מאלו ומאלו חטאת - והשאר ייפלו לנדבה.


המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה,

לא הספיק להקריבה, עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן תמימות -
אחת תקרב חטאת, והשניה תמות - דברי רבי.
וחכמים אומרין: אין חטאת מתה - אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים,
ואין המעות הולכות לים המלח - אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.


(ד) המפריש חטאתו, והרי היא בעלת מום -

מוכרה - ויביא בדמיה אחרת.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
אם קרבה השניה, עד שלא נשחטה - הראשונה תמות, שכבר כיפרו הבעלים.


פירושים