ביאור:משנה חולין פרק ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
בשר בְּחָלָב, חֵלֶב ודם עריכה
חטיבה I: איסור בשר בחלב עריכה
(א) כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב - חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
|
בשר דגים וחגבים אינו נקרא "בשר", ולכן מותר לבשלו בחלב. העוף גם הוא מותר לדעת ר' עקיבא, ראו משנה ד, אבל גזרו עליו חכמים. וראו עדויות ה, ב. |
- אָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן - חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
- הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר - מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינוּ נֶאֱכָל, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי.
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל.
- אָמַר רְבִּי יוֹסֵה: זוֹ מִקָּלֵּי בֵית שַׁמַּי, וּמֵחֻמְרֵי בֵית הֶלֵּל.
בְּאֵי זֶה שֻׁלְחָן אָמָרוּ? בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא אוֹכֵל עָלָיו,
- אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא סוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל מניח עליו, כגון במטבח - נוֹתֵן זֶה בְצַד זֶה, וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ.
(ב) צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִנָּה בְמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִים זֶה בָזֶה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שְׁנֵי אַכְסְנָיִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָשָׂר וְזֶה גְבִנָּה - וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין. שמא יחליפו את ארוחותיהם
|
מותר לערבב את החלב בכמות גדולה של בשר וכך להתיר את התבשיל כולו. והשוו שבת כא, א, לעניין ביטול התרומה. וראו תוספתא ח, ו. |
(ג) טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה לַחֲתִכָּה, של בשר המתבשל בסיר
- אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ הַחֲתִכָּה - נוֹעֵר אֶת הַקְּדֵרָה. וכך מערבב את החלב בכל הקדירה, ומאבד את טעמו
- אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ הַקְּדֵרָה - [אָסוּר].
חטיבה II: בשר מותר עם חלב עריכה
|
לכתחילה יש להימנע מאכילת חלב בעטין (עם הבשר), כשם שיש להימנע מאכילת הדם שבלב. אבל אין באכילתם עבירה. לעניין הדם ראו כריתות ה, א. לקריעת הלב כדרך תשובה ותיקון השוו יואל ב יג. גם הנוהגים כבית שמאי אינם עוברים בכך, למרות שבית הלל אוסרים להעלות את הבשר - ולכתחילה גם את העוף - עם הגבינה על השולחן. וראו חולין קטז א, ולקמן משנה ד, שר' יוסי נהג לאכול בשר עוף בחלב. |
הַכַּחַל עטין - קוֹרְעוֹ, וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ. כדי לא לערבב אותו עם הבשר
- לֹא קְרָעוֹ - אֵינוּ עוֹבֵר עָלָיו.
הַלֵּב - קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.
- לֹא קְרָעוֹ - אֵינוּ עוֹבֵר עָלָיו.
הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן - אֵינוּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
(ד) בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וַחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה - אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָיָה.
|
האיסור הוא רק על בשר וחלב של בהמה טהורה, שנאמר "גדי בחלב אמו". לכן מותר לבשל וליהנות מבשר בהמה טמאה עם חלב או חלב בהמה טמאה עם בשר של טהורה, אבל כמובן אסור לאכול, כי הבהמה טמאה; וראו מדרש תנאים לדברים יד כא. ר' עקיבא לומר מהחזרה המשולשת שלושה היתרים, ויתכן שאינו אוסר בשר וחלב בהנאה, כרשב"א לפי תוספתא ערלה ו; וראו מחלוקת בעניין העוף והקרביים בתוספתא נדרים ג, ה. ר' יוסי לומד מאיזכור "אמו" את היתר העוף. וראו מכילתא כספא כ, לפס' יט, שם מופיעות שמונה דרשות על החזרה של הפסוק בשלושה מקומות. הדרשה הראשונה שם, של ר' ישמעאל, מופיעה גם בספרי דברים קד. |
בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וַחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה וַחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה
- מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: חַיָּה וָעוֹף אֵינָן מִן הַתּוֹרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", שְׁלֹשָׁה פְעָמִים (שמות כג יט; שמות לד כו; דברים יד כא)
- פְּרָט לַחַיָּה וְלָעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.
רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר:
- נֶאֱמַר (דברים יד כא) "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה", וְנֶאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ",
- אֶת שֶׁהוּא אָסוּר מִשֵּׁם נְבֵלָה - אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב.
עוֹף, שֶׁהוּא מִשֵּׁם נְבֵלָה, אֵינוּ דִין, שֶׁיְּהֵא אָסוּר מִלְּבַשֵּׁל בֶּחָלָב?
- תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" - יָצָא הָעוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.
|
ביצור הגבינה השתמשו בקיבת בהמה, והמשנה מגבילה את ההיתרים אבל אינה אוסרת זאת: לפי הרישא במשנה אין לגבן בעזרת קיבה של נבלה (או בהמה שנשחטה ע"י נכרי, ראו בתחילת המסכת), ואין לגבן אם הקיבה השפיעה על טעם הגבינה. אבל בסיפא מתירים לשתות חלב אפילו מקיבת טריפה! - יתכן שהשתנה הדין (ראו תוספתא ח, יב,) ויתכן שלפנינו תקנה מיוחדת נגד הגויים, השוו ע"ז ב, ה. בהמשך המשנה דנה בחלב שנמצא בקיבת בהמה שינקה אותו: ההיתר הוא לפי מקור החלב, ולא לפי הבהמה היונקת. וראו תוספתא ח, ט, שאין לבשל את הקיבה עם החלב שבה. כנראה ההיתר הוא לחלב בלי הקיבה. |
(ה) קֵבַת הַנָּכְרִי וְשֶׁלַּנְּבֵלָה - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
הַמַּעֲמִיד בְּעוֹרָהּ שֶׁלַּקֵּבָה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם הקיבה משפיעה על טעם הגבינה - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה - קֵבָתָהּ החלב שבקיבתה אֲסוּרָה.
- וּטְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה - קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כָנוּס בְּמֵעֶיהָ.
חטיבה III: חֵלֶב ודם עריכה
(ו) חֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם, וּבַדָּם מִבַּחֵלֶב.
- שֶׁהַחֵלֶב - מוֹעֲלִין בּוֹ, וְחַיָּבִין עָלָיו מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם.
|
המשנה דנה באיסורי דם וחֵלֶב, ולא בבשר וחָלָב. איסור החלב הוא מדיני הקדשים, והדם - לא, למרות הקשר ביניהם לכאורה הנמצא בויקרא ג יז, וראו ויקרא יז יא. לדיני הדם ראו מעילה ג, ג, כריתות ה, א. וראו חומרות אחרות בחלב ובדם בתוספתא ח, יד. |
- חֹמֶר בַּדָּם, שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבָעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין,
- וְהַחֵלֶב אֵינוּ נוֹהֵג, אֶלָּא בִבְהֵמָה טְהוֹרָה בִלְבַד.