משנה זבחים יא


זבחים פרק יא', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק אחד עשר ("דם חטאת") · >>

פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

דם חטאת שניתז על הבגד, הרי זה טעון כיבוס.

אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות, שנאמר (ויקרא ו), במקום קדוש תאכל, אחד הנאכלת ואחד הפנימית טעונות כבוס, שנאמר (שם) תורת החטאת, תורה אחת לכל החטאות.

משנה ב

חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס, בין שהיה לה שעת הכושר, בין שלא היה לה שעת הכושר.

איזו היא שהיה לה שעת הכושר? שלנה, ושנטמאה, ושיצאה.

ואיזו היא שלא היה לה שעת הכושר? שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה, ושקיבלו פסולין [וזרקו] את דמה.

משנה ג

ניתז מן הצוואר על הבגד, אינו טעון כיבוס.

מן הקרן ומן היסוד, אינו טעון כיבוס.

נשפך על הרצפה ואספו, אינו טעון כיבוס.

[אינו טעון כיבוס] אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה.

ניתז על העור עד שלא הופשט, אינו טעון כיבוס.

משהופשט, טעון כיבוס, דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר אומר, אף משהופשט אינו טעון כיבוס.

[אינו טעון כיבוס] אלא מקום הדם, ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.

משנה ד

אחד הבגד ואחד השק ואחד העור, טעונין כיבוס במקום קדוש.

ושבירת כלי חרס, במקום קדוש.

ומריקה ושטיפה בכלי נחושת, במקום קדוש.

זה חומר בחטאת מקדשי קדשים.

משנה ה

בגד שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומכבסו במקום קדוש.

נטמא חוץ לקלעים, קורעו, ונכנס ומכבסו במקום קדוש.

כלי חרס שיצא חוץ לקלעים, נכנס ושוברו במקום קדוש.

נטמא חוץ לקלעים, נוקבו, ונכנס ושוברו במקום קדוש.

משנה ו

כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

נטמא חוץ לקלעים, פוחתו, ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

משנה ז

אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים, טעונין מריקה ושטיפה.

רבי שמעון אומר, קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה.

רבי טרפון אומר, אם בישל בו מתחילת הרגל, יבשל בו [את] כל הרגל.

וחכמים אומרים [עד] זמן אכילה, מריקה ושטיפה.

מריקה כמריקת הכוס, ושטיפה כשטיפת הכוס.

מריקה [בחמין] ושטיפה בצונן.

והשפוד והאסכלא מגעילן [בחמין].

משנה ח

בישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים, אם יש בהן בנותן טעם, הרי הקלים נאכלין כחמורין, ואינן טעונין מריקה ושטיפה, ואינם פוסלין במגע.

רקיק שנגע ברקיק, וחתיכה בחתיכה, לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין.

אינו אסור אלא מקום שבלע.

(א) דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד,
הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַּנֶּאֱכָלוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, יט): "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל",
אֶחָד הַנֶּאֱכֶלֶת וְאֶחָד הַפְּנִימִית טְעוּנוֹת כִּבּוּס,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם, יח): "תּוֹרַת הַחַטָּאת",
תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת:
(ב) חַטָּאת פְּסוּלָה,
אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּבּוּס,
בֵּין שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר,
בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר?
שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה;
וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר?
שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ,
וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ,
וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין (וְזָרְקוּ) אֶת דָּמָה:
(ג) נִתַּז מִן הַצָּוָּאר עַל הַבֶּגֶד,
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְּסוֹד,
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ,
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס,
אֶלָּא הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּיָה.
נִתַּז עַל הָעוֹר עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט,
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס;
מִשֶּׁהֻפְשַׁט, טָעוּן כִּבּוּס,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַף מִשֶּׁהֻפְשַׁט, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס;
אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם,
וְדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה,
וְרָאוּי לְכִבּוּס:
(ד) אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר,
טְעוּנִין כִּבּוּס
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ;
וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ;
וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחֹשֶׁת,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
זֶה חֹמֶר בְּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים:
(ה) בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
קוֹרְעוֹ,
וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נוֹקְבוֹ,
וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹש:
(ו) כְּלִי נְחֹשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
פּוֹחֲתוֹ,
וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ:
(ז) אֶחָד שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ,
אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קָדָשִׁים קַלִּים,
טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
אִם בִּשֵּׁל בּוֹ מִתְּחִלַּת הָרֶגֶל,
יְבַשֵּׁל בּוֹ אֶת כָּל הָרֶגֶל.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
עַד זְמַן אֲכִילָה, מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה.
מְרִיקָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס,
וּשְׁטִיפָה כִּשְׁטִיפַת הַכּוֹס;
מְרִיקָה בְּחַמִּין, וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן.
וְהַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא מַגְעִילָן בְּחַמִּין:
(ח) בִּשֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחֻלִּין,
אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים,
אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם,
הֲרֵי הַקַּלִּים נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִין,
וְאֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה,
וְאֵינָם פּוֹסְלִין בְּמַגָּע.
רָקִיק שֶׁנָּגַע בְּרָקִיק,
וַחֲתִיכָה בַּחֲתִיכָה,
לֹא כָּל הָרְקִיקִין וְלֹא כָּל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרִין;
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מָקוֹם שֶׁבָּלַע:


נוסח הרמב"ם

(א) דם חטאת שניתז על הבגד - הרי זה טעון כיבוס,

אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלת,
שנאמר: "במקום קדוש תיאכל" (ויקרא ו יט),
אחד הנאכלות, ואחד הפנימיות - טעונות כיבוס,
שנאמר: "תורת החטאת" (ויקרא ו יח) - תורה אחת לכל החטאות.


(ב) חטאת פסולה - אין דמה טעון כיבוס,

בין שהיה לה שעת הכושר,
ובין שלא היה לה שעת הכושר.
איזו היא, שהיה לה שעת הכושר? -
שלנה, ושנטמאת, ושיצאת.
ואיזו היא, שלא היה לה שעת הכושר? -
שנשחטה חוץ לזמנה, וחוץ למקומה,
ושקיבלו פסולין - וזרקו את דמה.


(ג) ניתז מן הצוואר על הבגד - אינו טעון כיבוס.

מן הקרן ומן היסוד - אינו טעון כיבוס.
נשפך על הרצפה, ואספו - אינו טעון כיבוס.
אין טעון כיבוס - אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה.


ניתז על העור -

עד שלא הופשט - אינו טעון כיבוס,
משהופשט - טעון כיבוס,
דברי רבי יהודה.
רבי אלעזר אומר: אף משהופשט - אינו טעון כיבוס.
אינו טעון כיבוס - אלא מקום הדם,
ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.<קטע סוף=הלכה ד/>


(ד) אחד הבגד, ואחד השק, ואחד העור - טעונין כיבוס.

הכיבוס - במקום קדוש,
ושבירת כלי חרס - במקום קדוש,
זה חומר בחטאת - מקודשי הקדשים.


(ה) בגד שיצא חוץ לקלעים -

נכנס - ומכבסו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים -
קורעו, ונכנס - ומכבסו במקום קדוש.
כלי חרס שיצא חוץ לקלעים -
נכנס - ושוברו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים -
נוקבו, ונכנס - ושוברו במקום קדוש.


(ו) כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים -

נכנס, ומורקו - ושוטפו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים -
פוחתו, ונכנס, ומורקו - ושוטפו במקום קדוש.


(ז) אחד שבישל בו,

ואחד שעירה לתוכו רותח,
אחד קודשי קדשים,
ואחד קדשים קלים - טעונין מריקה, ושטיפה.
רבי שמעון אומר:
קדשים קלים - אינן טעונין מריקה, ושטיפה.
רבי טרפון אומר:
אם בישל בו מתחילת הרגל - יבשל בו את כל הרגל.
וחכמים אומרין: עד זמן אכילה.
מריקה, ושטיפה -
מריקה - כמריקת הכוס,
ושטיפה - כשטיפת הכוס.
מריקה, ושטיפה - בצונן.
והשפוד, והאסכלה - מגעילן בחמין.


(ח) בישל בו קדשים וחולין,

או קודשי קדשים וקדשים קלים,
אם יש בהן בנותן טעם -
הרי הקלים - נאכלין כחמורין,
ואינן טעונין מריקה ושטיפה,
ואינן פוסלין במגע.
רקיק שנגע ברקיק, וחתיכה בחתיכה -
לא כל הרקיק ולא כל החתיכה אסורין,
אינו אסור - אלא מקום שבלע.


פירושים