משנה זבחים ב
זבחים פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת זבחים • פרק שני ("כל הזבחים") • >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל הזבחים שקיבל דמן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כיפורים, שלא רחוץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו, פסל.
קיבל בשמאל, פסל.
רבי שמעון מכשיר.
נשפך הדם על הרצפה ואספו – פסול.
נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטן למעלן, ואת הניתנין למעלן למטן, את הניתנים בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים – פסול ואין בו כרת.
השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ, להקטיר את אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ, לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ או לאכול כזית מעור האליה בחוץ – פסול ואין בו כרת.
לזרוק דמו למחר או מקצת דמו למחר, להקטיר אימוריו למחר או מקצת אימוריו למחר, לאכול בשרו למחר או כזית מבשרו למחר או לאכול כזית מעור האליה למחר – פיגול וחייבין עליו כרת.
זה הכלל: כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק – לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר –
- חוץ למקומו – פסול ואין בו כרת.
- חוץ לזמנו – פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצוותו.
כיצד קרב המתיר כמצוותו?
- שחט בשתיקה, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק בשתיקה;
- או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – זה הוא שקרב המתיר כמצוותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצוותו?
- שחט חוץ למקומו, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק חוץ למקומו;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק חוץ למקומו;
- הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
- או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק שלא לשמן;
- או ששחט, קיבל, והילך, וזרק שלא לשמן – זהו שלא קרב המתיר כמצוותו.
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ – פסול ואין בו כרת.
אמר רבי יהודה זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פיגול וחייבין עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן – פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים: זה וזה פסול ואין בו כרת.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
- מְחֻסַּר בְּגָדִים, מְחֻסַּר כִּפּוּרִים,
- שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
- עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב,
- עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵּלִים,
- עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,
- עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ,
- פָּסַל.
- קִבֵּל בִּשְׂמֹאל,
- פָּסַל;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
- נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ,
- פָּסוּל.
- נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ,
- שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד,
- נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן לְמַעְלָן,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן לְמַטָּן,
- אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת:
- לִזְרֹק דָּמוֹ בַּחוּץ
- אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ בַּחוּץ,
- לְהַקְטִיר אֶת אֵמוּרָיו בַּחוּץ
- אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו בַּחוּץ,
- לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ בַּחוּץ
- אוֹ כַּזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ בַּחוּץ
- אוֹ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַּחוּץ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- לִזִרֹק דָּמוֹ לְמָחָר
- אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר,
- לְהַקְטִיר אֵמוּרָיו לְמָחָר
- אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו לְמָחָר,
- לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר
- אוֹ כַּזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר
- אוֹ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה לְמָחָר,
- פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
- כָּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְּקַבֵּל וְהַמְּהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק,
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
- חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
- וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
- חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה;
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
- שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ;
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
- הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן;
- אוֹ שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וִהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
- זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
- כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ,
- כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת.
- כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ,
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל:
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
- וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן,
- פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה וָזֶה, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
- אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
נוסח הרמב"ם
(א) כל הזבחים, שקיבל דמן -
- זר, אונן, טבול יום,
- מחוסר בגדים, מחוסר כיפורים,
- ושלא רחוץ ידים ורגלים,
- ערל, טמא, יושב,
- עומד על גבי כלים,
- ועל גבי בהמה,
- ועל גבי רגלי חברו - פסל.
- קיבל בשמאל - פסל.
- ורבי שמעון - מכשיר.
- נשפך על הרצפה, ואספו - פסול.
- נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד,
- נתן את הניתנין למטן - למעלן,
- ואת הניתנין למעלן - למטן,
- ואת הניתנין בחוץ - בפנים,
- ואת הניתנין בפנים - בחוץ,
- פסול - ואין בו כרת.
(ב) השוחט את הזבח -
- לזרוק דמו בחוץ, או מקצת דמו בחוץ,
- להקטיר אימוריו בחוץ, או מקצת אימוריו בחוץ,
- לאכל בשרו בחוץ, או כזית מבשרו בחוץ,
- או לאכל כזית מעור האליה בחוץ,
- פסול - ואין בו כרת.
- לזרוק דמו למחר, או מקצת דמו למחר,
- להקטיר אימוריו למחר, או מקצת אימוריו למחר,
- לאכל בשרו למחר, או כזית מבשרו למחר,
- או לאכל כזית מעור האליה למחר,
- פגול - וחייבין עליו כרת.
(ג) זה הכלל -
- כל השוחט, והמקבל, והמהלך, והזורק,
- לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר -
- חוץ למקומו - פסול, ואין בו כרת,
- חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ובלבד שיקרב המתיר - כמצותו.
(ד) כיצד קרב המתיר כמצותו? -
- שחט בשתיקה,
- קיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
- או ששחט חוץ לזמנו,
- קיבל והלך וזרק בשתיקה,
- או ששחט וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
- זה הוא - שקרב המתיר כמצותו.
- כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
- שחט חוץ למקומו,
- קיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
- או ששחט חוץ לזמנו,
- וקיבל והלך וזרק חוץ למקומו,
- או ששחט וקיבל והלך וזרק חוץ למקומו,
- הפסח, והחטאת -
- ששחטן שלא לשמן,
- קיבל והלך וזרק חוץ לזמנן,
- או ששחט חוץ לזמנן,
- קיבל והלך וזרק שלא לשמן,
- או ששחט וקיבל והלך וזרק שלא לשמן,
- זה הוא - שלא קרב המתיר כמצותו.
(ה) לאכל כזית בחוץ וכזית למחר,
- כזית למחר וכזית בחוץ,
- כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר,
- כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ,
- פסול - ואין בו כרת.
- אמר רבי יהודה: זה הכלל -
- אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום - פגול, וחייבין עליו כרת,
- ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן - פסול, ואין בו כרת.
- וחכמים אומרין: זה וזה - פסול, ואין בו כרת.
- לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -
- כשר - שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבחים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב