משנה זבחים א


זבחים פרק א', ב: משנה תוספתא בבלי


<<משנהסדר קדשיםמסכת זבחיםפרק ראשון ("כל הזבחים")>>

פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.

חוץ מן הפסח ומן החטאת.

הפסח בזמנו, והחטאת בכל זמן.

רבי אליעזר אומר, אף האשם.

הפסח בזמנו, והחטאת והאשם בכל זמן.

אמר רבי אליעזר, החטאת באה על חטא, והאשם בא על חטא.

מה חטאת פסולה שלא לשמה, אף האשם פסול שלא לשמו.

יוסי בן חוני אומר, הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת, פסולים.

שמעון אחי עזריה אומר, שחטן לשם גבוה מהן, כשרין.

לשם נמוך מהן, פסולים.

כיצד? קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים, פסולין.

קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים, כשרין.

הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים, כשרין.

ושלמים ששחטן לשם בכור, לשם מעשר, פסולין.

הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו, רבי יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר.

בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים.

אמר שמעון בן עזאי, מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.

ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה, ולא הודו לו חכמים.

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל, והלך, וזרק, שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן, פסולים.

כיצד לשמן ושלא לשמן? לשם פסח ולשם שלמים.

שלא לשמן ולשמן? לשם שלמים ולשם הפסח.

שהזבח נפסל בארבעה דברים, בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה.

רבי שמעון מכשיר בהילוך, שהיה רבי שמעון אומר: אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה, אבל אפשר שלא בהילוך – שוחט בצד המזבח וזורק.

רבי אליעזר אומר, המהלך במקום שהוא צריך להלך, המחשבה פוסלת.

ובמקום שאין צריך להלך, אין המחשבה פוסלת.

(א)
כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים,
אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה,
חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת:
הַפֶּסַח – בִּזְמַנּוֹ,
וְהַחַטָּאת – בְּכָל זְמַן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַף הָאָשָׁם;
הַפֶּסַח – בִּזְמַנּוֹ,
וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם – בְּכָל זְמַן.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
הַחַטָּאת בָּא עַל חֵטְא,
וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא,
מָה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.


(ב)

יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי אוֹמֵר:

הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת –
פְּסוּלִים.

שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן – כְּשֵׁרִין.
לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶן – פְּסוּלִים.
כֵּיצַד?
קָדְשִׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים – פְּסוּלִין.
קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשִׁי קָדָשִׁים – כְּשֵׁרִין.
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים – כְּשֵׁרִין.
וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר –
פְּסוּלִין.


(ג)

הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עֲשַׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ –

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלֹשָׁה עֲשַׂר.
בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבַּיִם.

אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי:

מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן,
בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְּשִׁיבָה:
שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים,
אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה,
חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.
וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה,
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.


(ד)

הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,

קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן –
פְּסוּלִים.

כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן?

לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים.

שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן?

לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם הַפֶּסַח.

שֶׁהַזֶּבַח נִפְסָל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים:

בִּשְׁחִיטָה, וּבְקִבּוּל, וּבְהִלּוּךְ, וּבִזְרִיקָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּהִלּוּךְ.

שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בִּשְׁחִיטָה, וְשֶׁלֹּא בְּקַבָּלָה, וְשֶׁלֹּא בִּזְרִיקָה,
אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְּהִלּוּךְ –
שׁוֹחֵט בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

הַמְּהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ –
הַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת;
וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ –
אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת.


נוסח הרמב"ם

(א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרים,

אלא שלא עלו לבעלים - משום חובה.
חוץ מן הפסח, ומן החטאת -
הפסח - בזמנו,
והחטאת - בכל זמן.
רבי אליעזר אומר: אף האשם,
הפסח - בזמנו,
והחטאת, והאשם - בכל זמן.
אמר רבי אליעזר:
החטאת באה על חטא, ואשם בא על חטא -
מה חטאת - פסולה שלא לשמה,
אף האשם - פסול שלא לשמו.


(ב) יוסי בן חוני אומר:

הנשחטין לשם פסח, ולשם חטאת - פסולין.
שמעון אחי עזריה אומר:
שחטן לשם גבוה מהן - כשרים,
לשם נמוך מהן - פסולים.
כיצד?
קודשי קדשים, ששחטן לשם קדשים קלים - פסולים,
קדשים קלים, ששחטן לשם קודשי קדשים - כשרים.
הבכור והמעשר, ששחטן לשם שלמים - כשרים,
ושלמים, ששחטן לשם בכור ולשם מעשר - פסולין.


(ג) הפסח, ששחטו בשחרית בארבעה עשר, שלא לשמו -

רבי יהושע - מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר.
בן בתירה - פוסל, כאילו נשחט בין הערבים.
אמר שמעון בן עזאי:
מקובל אני, מפי שבעים ושנים זקנים,
ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה,
שכל הזבחים הנאכלים, שנזבחו שלא לשמן - כשרים,
אלא שלא עלו לבעלים - משום חובה,
חוץ מן הפסח, ומן החטאת.
ולא הוסיף בן עזאי, אלא העולה - ולא הודו לו חכמים.


(ד) הפסח, והחטאת - ששחטן שלא לשמן,

קיבל, והלך וזרק שלא לשמן,
או לשמן, ושלא לשמן,
או שלא לשמן, ולשמן - פסולין.
כיצד לשמן ושלא לשמן - לשם פסח, ולשם שלמים.
ושלא לשמן ולשמן - לשם שלמים, ולשם הפסח.
שהזבח נפסל בארבעה דברים - בשחיטה, ובקיבול, ובהילוך, ובזריקה.
רבי שמעון - מכשיר בהילוך,
שהיה רבי שמעון אומר:
אי אפשר - שלא בשחיטה, ושלא בקבלה, ושלא בזריקה,
אבל אפשר - שלא בהילוך,
שוחט בצד המזבח - וזורק.
רבי אלעזר אומר:
המהלך במקום שהוא צריך להלך - המחשבה פוסלת,
ובמקום שאינו צריך להלך - אין המחשבה פוסלת.