ביאור:משנה ברכות פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת ברכות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

מבוא למסכת ברכות ומבנה המסכת

הגדרת זמני המעבר בין יום ללילה ובין הלילה ליום תלויה בפרק בדרך כלל בהתנהגות בני אדם: בזמן אכילה, קימה, הבחנה וכו'. יוצאים מהכלל הזה רק ר' אליעזר (משנה א-ב), ורבן גמליאל (משנה א). לפי העיקרון הזה הזמן אינו קוסמי אלא תלוי בבני האדם.

בפרק נעשה שימוש בלשונות שונות כלפי זמני היום - ערבית ושחרית (לשון חכמים), ערב ובוקר (לשון תורה וחכמים קדומים), לילה ויום. משניות א-ד בנויות במבנה כיאסטי: ערבית-שחרית-ערב-בוקר-שחר-ערב.

השוואה בין היום ללילה בראי מצוות קריאת שמעעריכה

חטיבה I: קריאת שמע בערב ובבוקרעריכה

(א) מאימתי קורין את שמע בערבית גרסה נפוצה אחרת: בערבין?

משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן,

הסימן לפי התנהגות הכהנים מרמז על השוואה בין קריאת שמע לבין אכילת התרומה: שתיהן נעשות מתוך מודעות לקיום מצווה. הכהנים היו טובלים אפילו אם לא נטמאו, ולדעת ר' יוסי מותר היה להם לטבול אפילו ביום הכיפורים, ראו תוספתא יומא ד, ה.

הכהנים ראו את הטהרה ואת עבודת המקדש כעיקר עבודת ה', ואילו קריאת שמע מייצגת גישה חליפית, שהעיקר הוא לימוד וקריאה בתורה; ראו גם ספרי דברים מא, 'שתלמוד קרוי עבודה'.

וראו תוספתא א, א, שמביאה סימנים אובייקטיביים וכאלו שאינם קשורים לכהנים, ושמא יש דברים בגו.

כיצד לא קראו בני רבן גמליאל את "שמע" בזמנה? שמא יש בכך ללמד שקריאת שמע איננה בעיניהם מצווה הבאה לפגוע בסדר החיים, והמשתה (אולי משתה חתונה) אינו נדחה מפניה. יתכן שזו כוונת המשנה "אִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין" (שבת א, ב).

יתכן גם לראות סיפור זה כדגם חינוכי, שבו מבליע רבן גמליאל את הביקורת שלו על בניו שהולכים לבית המשתה ומבלים חצי לילה בשתייה, ומנסה לקרב אותם בכל זאת לדרך החיים שלו ובכך מבליע את המסר שדרכי תשובה לא ננעלו.

עד סוף האשמורה הראשונה עד רבע הלילה, בדומה לק"ש של שחר להלן, בדברי ר' יהושע חבירו, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים: עד חצות.
רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה. אמרו לו: לא קרינו את שמע.
אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר – חייבין אתם לקרות.
ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים "עד חצות"
מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.
הקטר חלבים ואברים – מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
וכל הנאכלין ליום אחד – מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
אם כן, למה אמרו חכמים "עד חצות"?
כדי להרחיק את האדם מן העבירה.


(ב) מאימתי קורין את שמע בשחרית?

הסימנים לתחילת זמן קריאת שמע הם סובייקטיביים, ואילו הסימנים לסופו הם אובייקטיביים.

וראו דברי ר' יהודה בתוספתא א, ב-ג, שמסייג את דברי ר' יהושע למי שעסוקים בצרכי ציבור.

משיכיר בין תכלת ללבן שלב בזריחה שבו ניתן לראות בשמים גוון של תכלת וגוון של לבן.
רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי שלב מוקדם יותר בזריחה: שניכרים בשמיים גוון תכלת וגוון ירוק.

(וגומרה) עד הנץ החמה השלמת הזריחה.

רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד משחק מילים עם חובת העמידה בק"ש של יום, המופיעה במשנה הבאה בשלש שעות.

הקורא מכאן ואילך – לא הפסיד; כאדם הקורא בתורה.

(ג) בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו,

שנאמר (דברים ו ז): "ובשכבך ובקומך".

ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו,

שנאמר (שם): "ובלכתך בדרך."

אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים.

ר' טרפון נוהג כבית שמאי, והוא מספר שאפילו כשהתחלפו היוצרות, והוא הלך בדרך דווקא בשעות הערב, לא ויתר על שיטתו וקרא בדרך – בהטיה. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לנהוג כבית שמאי. על פי חובב יחיאלי משלים ר' טרפון את דרשת הפסוק לפי בית שמאי: אפילו ההולך בדרך חייב להטות ולקרות!

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי,

וסכנתי בעצמי את עצמי, את נפשי מפני הלסטים.
אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך,
שעברת על דברי בית הלל!


חטיבה II: ברכות קריאת שמע בבוקר ובערבעריכה

סדר הדיון כאן משתנה, וברכות הבוקר נדונות לפני ברכות הערב.

הברכות, בניגוד לקריאת שמע, הן בגדר תפילה; שהרי הן מופנות לקב"ה ולא לעצמנו. יתכן שזו סיבת השינוי: הערב הוא הזמן להתכנסות ולעיסוק באמונה, ואילו הבוקר הוא הזמן להתבונן בעולם ולשבח את בוראו. בכך יש משום הודאה במקצת בשיטת בית שמאי, שהבחינו בין שני הזמנים הללו.

סגנון המשנה וסדר המילים "ארוכה" ו"קצרה" הוא של תקבולת משוכללת.

וראו הרחבה לדיני הברכות בתוספתא א, ה-ט.

(ד) בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב - שתים לפניה ושתים לאחריה:

אחת ארוכה ואחת קצרה.

מקום שאמרו להאריך - אינו רשאי לקצר.

לקצר - אינו רשאי להאריך.

לחתום - אינו רשאי שלא לחתום.

ושלא לחתום - אינו רשאי לחתום:


הפרק מסתיים בענייני קריאת שמע בלילה, כשם שהתחיל בעניין זה; וראו ספרי דברים קל. יתכן להסביר את המחלוקת על פרשת ציצית, הנכללת בק"ש למרות שלא מפורשת בה חובת השינון לבנים (ראו ספרי דברים לד) ויתכן שהיא עוסקת בברכת הגאולה של ערבית, (ראו תוספתא ב, א.)

המשנה הזו לא מדברת על השינוי בזמן אלא על יחידות הזמן הכלליות השלמות - יום ולילה. היא מעניקה לזמנים אלו משמעות מטאפיזית וקושרת אותם לגלות וגאולה, עולם הזה ועולם הבא.

וראו את השלמת הדיון בין ראב"ע לחכמים בתוספתא א, י-טו.

במכילתא פסחא טז הקריאה 'הרי אני כבן שבעים שנה' מיוחסת לר' יהושע, המתפעל מדרשתו של ר' אלעזר עצמו.

(ה) מזכירין יציאת מצרים בלילות.

אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה,

ולא זכיתי לא מצאתי מדרש שתאמר יציאת מצרים בלילות,
עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים טז ג): "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים
כל ימי חייך".
"ימי חייך" - הימים.
"כל ימי חייך" - הלילות.
וחכמים אומרים: "ימי חייך" - העולם הזה.
"כל (ימי חייך)" - להביא לימות המשיח: