משנה זבחים יב
זבחים פרק יב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת זבחים • פרק שנים עשר ("טבול יום") • >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
טבול יום ומחוסר כיפורים, אינן חולקין בקדשים לאכול לערב.
אונן, נוגע, ואינו מקריב, ואינו חולק לאכול לערב.
בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין, חולקין ואוכלין, אבל לא מקריבין.
וכל שאינו ראוי לעבודה, אינו חולק בבשר.
וכל שאין לו בבשר, אין לו בעורות.
אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים, אינו חולק בבשר, שנאמר (ויקרא ז), המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.
כל שלא זכה המזבח בבשרה, לא זכו הכהנים בעורה, שנאמר (שם), עולת איש, עולה שעלתה לאיש.
עולה שנשחטה שלא לשמה, אף על פי שלא עלתה לבעלים, עורה לכהנים.
אחד עולת האיש ואחד עולת האשה, עורותיהן לכהנים.
עורות קדשים קלים לבעלים, ועורות קדשי קדשים לכהנים.
קל וחומר, מה אם עולה שלא זכו בבשרה, זכו בעורה.
קדשי קדשים שזכו בבשרה, אינו דין שיזכו בעורה.
אין מזבח יוכיח, שאין לו עור מכל מקום.
כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשטן, אין עורותיהם לכהנים.
לאחר הפשטן, עורותיהם לכהנים.
אמר רבי חנינא סגן הכהנים, מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה.
אמר רבי עקיבא, מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה, שיאותו הכהנים בעורו.
וחכמים אומרים, אין לא ראינו ראיה, אלא יוצא לבית השריפה.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, בזמן שהם נשרפין כמצוותן, נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים.
ואם אינן נשרפין כמצוותן, נשרפין בבית הבירה ואינן מטמאין בגדים.
היו סובלין אותן במוטות.
יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו, הראשונים מטמאין בגדים.
והאחרונים אינן מטמאים בגדים, עד שיצאו.
יצאו אלו ואלו, אלו ואלו מטמאין בגדים.
רבי שמעון אומר, אלו ואלו אינן מטמאין בגדים, עד שיצת האור ברובן.
ניתך הבשר, אין השורף מטמא בגדים.
- אֵינָן חוֹלְקִין בַּקֳּדָשִׁים לֶאֱכֹל לָעֶרֶב.
- אוֹנֵן,
- נוֹגֵעַ, וְאֵינוֹ מַקְרִיב,
- וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכֹל לָעֶרֶב.
- בַּעֲלֵי מוּמִין,
- בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין,
- בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין,
- חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין,
- אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין.
- וְכֹל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבוֹדָה,
- אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר.
- וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ בַּבָּשָׂר,
- אֵין לוֹ בָּעוֹרוֹת.
- אֲפִלּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים
- וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים,
- אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, לג):
- "הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן,
- לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה":
- לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, ח): "עוֹלַת אִישׁ",
- עוֹלָה שֶׁעָלְתָה לָאִישׁ.
- עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים,
- עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים;
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים,
- אֶחָד עוֹלַת הָאִישׁ וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה,
- עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים:
- וְעוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לַכֹּהֲנִים.
- קַל וָחֹמֶר:
- מָה אִם עוֹלָה,
- שֶׁלֹּא זָכוּ בִּבְשָׂרָהּ,
- זָכוּ בְּעוֹרָהּ;
- קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- שֶׁזָּכוּ בִּבְשָׂרָהּ,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּזְכּוּ בְּעוֹרָהּ?
- אֵין מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ,
- שֶׁאֵין לוֹ עוֹר מִכָּל מָקוֹם:
- אֵין עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים;
- לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן,
- עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים.
- אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים:
- מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
- אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ,
- שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה,
- שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין לֹא רָאִינוּ רְאָיָה,
- אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:
- בִּזְמַן שֶׁהֵם נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן,
- נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן,
- וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים.
- וְאִם אֵינָן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן,
- נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַבִּירָה,
- וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים:
- בִּזְמַן שֶׁהֵם נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן,
- יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה
- וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ,
- הָרִאשׁוֹנִים מְטַמְּאִין בְּגָדִים,
- וְהָאַחֲרוֹנִים אֵינָן מְטַמְּאִים בְּגָדִים,
- עַד שֶׁיֵּצְאוּ.
- וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ,
- יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ,
- אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים,
- עַד שֶׁיֻּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן.
- נִתַּךְ הַבָּשָׂר,
- אֵין הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים:
נוסח הרמב"ם
(א) טבול יום, ומחוסר כיפורים - אינן חולקין בקדשים לאכל לערב.
- אונן -
- נוגע - ואינו מקריב, ואינו חולק לאכל לערב.
- בעלי מומין -
- בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין -
- חולקין, ואוכלין - אבל לא מקריבין.
- בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין -
- וכל שאינו ראוי לעבודה - אינו חולק בבשר.
- וכל שאין לו בבשר - אין לו בעורות.
- אפילו טמא - בשעת זריקת דמים,
- וטהור - בשעת הקטר חלבים -
- אינו חולק בבשר,
- שנאמר: "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן, לו תהיה שוק הימין למנה" (ויקרא ז לג).
(ב) כל שאין לו בבשר - אין לו בעורות,
- שנאמר: "עור העולה אשר הקריב לכוהן, לו יהיה" (ויקרא ז ח).
- כל שלא זכה המזבח בבשרה - לא זכו הכהנים בעורה,
- שנאמר: "עולת איש" (שם),
- עולה - שעלת לאיש.
- עולה שנשחטה שלא לשמה -
- אף על פי שלא עלת לבעלים - עורה לכהנים.
- אחד עולת האיש, ואחד עולת האישה - עורותיהן לכהנים.
(ג) עורות קדשים קלים - לבעלים.
- עורות קודשי קדשים - לכהנים.
- קל וחומר -
- מה אם עולה, שלא זכו בבשרה - זכו בעורה,
- קודשי קדשים, שזכו בבשרן - אינו דין שיזכו בעורן,
- אין המזבח מוכיח, שאין לו עור - מכל מקום.
- קל וחומר -
(ד) כל הקדשים, שאירע בהן פסול -
- קודם להפשטן - אין עורותיהן לכהנים.
- לאחר הפשטן - עורותיהן לכהנים.
- אמר רבי חנניה סגן הכהנים:
- מימי - לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה.
- אמר רבי עקיבה:
- מדבריו למדנו -
- שהמפשיט את הבכור, ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו.
- וחכמים אומרין:
- אין לא ראיתי - ראיה,
- אלא - יצא לבית השריפה.
(ה) פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים -
- בזמן שהן נשרפין כמצותן -
- נשרפין בבית הדשן,
- ומטמאין בגדים.
- ואם אינן נשרפין כמצותן -
- נשרפין בבית הבירה,
- ואין מטמאין בגדים.
- בזמן שהן נשרפין כמצותן -
(ו) היו סובלין אותם - במוטות.
- יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו -
- הראשונים - מטמאין בגדים,
- והאחרונים - אינן מטמאין בגדים, עד שיצאו.
- יצאו - אלו ואלו מטמאין בגדים.
- רבי שמעון אומר:
- אלו ואלו אינן מטמאין בגדים - עד שיצת האור ברובן.
- ניתך הבשר - אין השורף מטמא בגדים.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבחים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב