ביאור:משנה זבחים פרק י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
סדר עדיפויות בהקרבה ובאכילת הקרבנות
עריכהחטיבה I: היררכיה של הקרבת הקרבנות
עריכה|
הקדימות היא במובן של זמן וגם של חשיבות ודחיה, השוו הוריות ג, ו. כלומר: אם אין מספיק בהמות - מקריבים את התדירות. התפיסה הזאת מבטאת רתיעה מהתפיסות המקדשות את הנדיר והחד פעמי ומעדיפה את השגרתי והשכיח. וראו גם במדבר כט ו. "תדיר" אינו נמדד לפי סטטיסטיקה. מדובר בסוגי קרבנות הציבור. אין עושים בדיקה האם קרבנות נזיר מתרחשים יותר או פחות מקרבנות יולדת וכו'. אמנם התמידים קודמים, אבל רק התמידים של שחר קודמים, ואין להקדים את תמיד של בין הערביים. |
(א) כל התדיר מחברו - קודם את חברו:
- התמידים - קודמים למוספין, מוספי שבת - קודמין למוספי ראש חדש
- מוספי ראש חדש - קודמין למוספי ראש השנה,
- שנאמר (במדבר כח כג): מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה:
|
זו היררכיה משנית לקודמת: במסגרת הקרבנות שאינם תדירים - המקודש קודם. ההיררכיה הזאת היא שנשנתה בפרק ה לעיל, אבל ללא קרבנות הציבור הקבועים. לעולה ולחטאת היררכיה שונה ביחס לדם וביחס לבשר: בעולה הבשר כולו נשרף, ובחטאת רק האימורים, ולכן בעניין זה העולה קודמת, וראו ספרא חובה פרק ג, ג. אם עבר והקריב שלא בסדר הנכון - אינו עובר בלא תעשה, ראו ספרי דברים קמז. |
(ב) וכל המקודש מחברו - קודם את חברו:
- דם חטאת קודם לדם עולה, מפני שהוא מרצה.
- אברי עולה קודמין לאמורי חטאת, מפני שהן כליל לאשים.
- חטאת קודמת לאשם, מפני שדמה נתן על ארבע קרנות ועל היסוד.
- אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים.
- התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונים לחם.
- שלמים קודמין לבכור, מפני שהם טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק:
|
הפסח אינו ברשימה. העופות, גם החטאות והעולות, אינם זבח, והקדושה בהם היא רק בדמם - ראו לעיל ו, ד. |
(ג) הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים.
המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח ויש בו קדשי קדשים - דמו ואמוריו:
|
בקרבן עולה ויורד ניתן לראות שקרבן העוף עדיף על מנחה, כי בדרך כלל מיני דמים קודמים למנחות; אבל ראו תוספתא הוריות ב, ד, שהעומר קודם לכבש הבא עמו! ראו תוספתא י, ב, לפירוט בעניין סדר המנחות. למרות שהחטאת נאכלת, היא קודמת לעולה, בניגוד לקרבן הבהמה (משנה ב). וראו גם נזיר ו, ז. הסיבה היא שבחטאת העוף אין אימורים, ולכן אין דילמה לגבי שריפתם. גם סדר ההקדשה של הקרבנות, אם מחליט לפרש - מקדים את הקדשת החטאת להקדשת העולה. |
(ד) העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים.
מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה, מפני שהיא באה על חטא.
חטאת העוף קודמת לעולת העוף.
- וכן בהקדשה:
|
המיוחד באשם מצורע. לעניין גיל כבש האשם ראו פרה א, ג. |
(ה) כל החטאות שבתורה - קודמות לאשמות, כאמור לעיל משנה ב. חוץ מאשם מצורע, מפני שהוא בא על הכשר. מכשיר את המצורע ומטהרו
כל האשמות שבתורה באין בני שתים בשנתם השניה, ובאין בכסף שקלים בשווי 2 שקלים
- חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע, שהן באין בני שנתן הראשונה, ואינן באין בכסף שקלים:
|
אכילת הבשר של הקרבנות הנאכלים נחשבת כמו אכילת האש על המזבח, ולכן עריכת המשנה משווה את שתיהן. |
חטיבה II: סדר האכילה
עריכה(ו) כשם שהן קודמים בהקרבתן - כך הן קודמים באכילתן.
שלמים של אמש ושלמים של היום - של אמש קודמין
|
המשנה מעמתת את קדושת הקרבנות עם שאלת הנותר: שלמים מאתמול חייבים להיאכל עד שקיעת השמש, ואילו חטאת ניתן לאכול עד הזריחה למחרת. ר' מאיר מעדיף את מניעת הנותר וחכמים את הקדושה. וראו תוספתא י, ג, שחכמים הוא ר' שמעון. |
שלמים של אמש וחטאת ואשם של היום - שלמים של אמש קודמין, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: החטאת קודמת, מפני שהיא קדשי קדשים:
|
רק הפסח נאכל צלי דווקא. ר' מאיר מגביל את היתרי התיבול, כי הוא חושש ל"נותר", שהרי קדשים שעבר זמנם נשרפים על תבליניהם. לגבי החשש מ"נותר", ראו גם לעיל ח, ג, וראו גם תוספתא י, ד, שמאותו שיקול אוסר ר' מאיר גם לבשל בשר שזמן אכילתו קצר עם בשר שניתן לאכלו מאוחר יותר, ראו במשנה ו. |
(ז) ובכולם - הכהנים רשאין לשנות באכילתן
- לאכלן צלויים, שלוקים, ומבושלים,
- ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה, דברי רבי שמעון.
- רבי מאיר אומר: לא יתן לתוכן תבלי תרומה, שלא יביא את התרומה לידי פסול:
|
השמן שחולק לכהנים הוא התבלין היחידי שנחשב קדשים בעצמו, ונאכל עם הקדשים גם לדברי ר' מאיר. "מותר רקיקי המנחה" - ראו מנחות ו, ג. מנחות הכהנים נשרפות (ויקרא ו טז). ר' שמעון טוען שאין מתנדבים שמן כשלעצמו, וראו גם מנחות יב ה, שם מחזיק בדעה זו ר' עקיבא. לגבי השאלה - ראו לקמן יב, ד: שם לומד ר' עקיבא הלכה מהטענה שאין עור יוצא לבית השריפה. |
(ח) אמר רבי שמעון, אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה, לכהנים אין אתה צריך לשאול מה הוא
- אלא מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג שמן של מצורע.
אם ראית שמן שהוא נתון על גבי האשים, ונשרף אין אתה צריך לשאול מה הוא
- אלא מותר רקיקי מנחות כהנים, ומנחת כהן המשיח.
- שאין מתנדבים שמן. רבי טרפון אומר: מתנדבים שמן: