פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מסכת זבחים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

מעילה ונבלה בקרבנות העוףעריכה

חטיבה I: קרבנות העוף הפסולים עקב מחשבה, מקום או דרך ההקרבהעריכה

משניות א-ב קושרות בין מחשבת "לשמה", מעשה ההקרבה והמקום. כל העניינים נדונו בפרק ו, וכאן הם חוזרים ונשנים כסיכום, וכהכנה לקראת משנה ג.

למען השלמות עוסקת המשנה גם במקרים שבהם הדין מובן מאליו, כגון חטאת שנעשתה במקום החטאת, בדרך הקרבת החטאת ולשם חטאת.

לגבי מקום הקרבת קרבנות העוף - ראו קינים א, א.

(א) חטאת העוף שעשאה למטה, כמעשה חטאת לשם חטאת - כשרה.

כמעשה חטאת לשם עולה, כמעשה עולה לשם חטאת, כמעשה עולה לשם עולה - פסולה.
עשאה למעלה, כמעשה כולם - פסולה:


(ב) עולת העוף שעשאה למעלה, כמעשה עולה לשם עולה - כשרה,

לגבי עולה שנעשתה לשם חטאת - ראו לעיל ו, ז.

כמעשה עולה לשם חטאת - כשרה, ובלבד שלא עלתה לבעלים.
כמעשה חטאת לשם עולה, כמעשה חטאת לשם חטאת - פסולה.
עשאה למטה, כמעשה כולם - פסולה:


כיוון שכל העופות נמלקו - אינם נחשבים נבלה, ולכן אינם מטמאים את האוכל אותם למרות שבכך הוא עושה איסור.

לגבי המעילה - ראו מעילה ב, א, שחטאת כשרה - אין הנהנה ממנה בשוגג מביא קרבן מעילה, כי היא נאכלת לכהנים. בשאר המקרים לא הותר בשר העוף לאכילה, ולכן האוכלו - מעל.

(ג) וכולן - אינן מטמאות בבית הבליעה.

ומועלין בהן - חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה, כמעשה חטאת לשם חטאת:

חטיבה II: מחלוקת בעניין המעילהעריכה

בניגוד למשנה ג, לדעת ר' יהושע גם עולה שהוקרבה כחטאת אין מועלים בה, ובשרה מותר לכהן, למרות שלא עלתה לבעלים.

ר' אליעזר רואה את העוף כעולה גם במקרה זה, ואילו ר' יהושע מתיחס אליה כחטאת, שהרי כך נשחטה.

בבהמות קדשים קלים אמנם אין מעילה בבשר הנאכל, אבל יש מעילה באימורים (ראו מעילה א, ד.) לעומת זאת בחטאת העוף אין מעילה כלל, כי אין בה אימורים (ראו לעיל ו, ד.)

(ד) עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת,

רבי אליעזר אומר: מועלין בה.
רבי יהושע אומר: אין מועלין בה.
אמר רבי אליעזר: מה אם חטאת, שאין מועלין בה לשמה, כששנה את שמה - מועלין בה,
עולה, שמועלין בה לשמה, כששנה את שמה - אינו דין שימעלו בה?
אמר לו רבי יהושע: לא, אם אמרת בחטאת ששנה את שמה לשם עולה,
שכן שנה את שמה לדבר שיש בו מעילה
תאמר בעולה ששנה את שמה לשם חטאת, שכן שנה את שמה לדבר שאין בו מעילה?
אמר לו רבי אליעזר: והרי קדשי קדשים מקרה דומה בקרבנות בהמה ששחטן בדרום, ושחטן לשם קדשים קלים - יוכיחו,
שכן שנה את שמן לדבר שאין בו מעילה בבשר הקודשים הקלים אין מעילה - ומועלין בהן!
אף אתה אל תתמה על העולה, שאף על פי ששנה את שמה לדבר שאין בו מעילה - שימעלו בה!
אמר לו רבי יהושע: לא, אם אמרת בקדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים,
שכן שנה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר גם בבשר הקדשים יש איסור - באימורים
תאמר בעולה, ששנה את שמה בדבר שכלו היתר?

חטיבה III: מחלוקת בעניין הנבילהעריכה

המשנה חוזרת לעניין כשרות המליקה שנדון במשנה ג.

מליקה בלילה פסולה, ראו מגילה ב, ה, אבל אינה מנבלת.

מליקה כשרה רק בציפורן, ורק בקדשים בעזרה.

תורים קטנים ובני יונה גדולים פסולים, ראו חולין א, ה. במקרים אלו, בחולין ובקדשים בחוץ, וכן בעופות בעלי מום חמור - הפסול לא היה בקודש, ולכן העופות נחשבים נבלות.

הכלל עוסק במליקה בלבד, ולא בשחיטה. הוא אינו ממצה את כל המקרים שבהם נחשב העוף הנמלק נבלה, כי יש להוסיף גם מליקה בסכין, שאינה נחשבת מליקה כלל.

לגבי הביטוי "פסולה בקדש" ראו להלן ט, ב.

השורה האחרונה חוזרת על האמור במשנה ג, ודנה במקרים שהפסול היה בקודש.

(ה) מלק בשמאל או בלילה, שחט חולין בפנים, וקדשים בחוץ - אינן מטמאין בבית הבליעה.

מלק בסכין
מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ, תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן,
שיבש גפה, ושנסמית עינה, ושנקטעה רגלה - מטמא בבית הבליעה.

זה הכלל: כל שהיה פסולה בקודש הפסילה של הקרבן התרחשה בזמן שהיתה בעזרה ולא קודם לכן - אינה מטמאה בבית הבליעה.

לא היה פסולה בקודש - מטמאה בבית הבליעה!

[וכל הפסולים שמלקו - מליקתן פסולה, ואינן מטמאות בבית הבליעה]:


(ו) מלק ונמצא טריפה, רבי מאיר אומר: אינה מטמאה בבית הבליעה.

מקבילה בתחילת טהרות.

ר' מאיר מדמה את שחיטת העוף לשחיטת בהמה, המתירה לאכילה את הבהמה הטריפה, (ראו חולין ד, ד.) על כך חולק ר' יהודה.

בשלב שני מדמה ר' מאיר את המליקה (בקדשים) לשחיטת העוף, כי שתיהן מתירות את הבשר לאכילה. על השלב השני חולק ר' יוסי.

רבי יהודה אומר: מטמאה בבית הבליעה.

אמר רבי מאיר: מה אם נבלת בהמה, שהיא מטמאה במגע ובמשא - שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה.

נבלת העוף, שאינה מטמאה במגע ובמשא - אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה?
מה מצינו בשחיטתה, שהיא מכשרתה באכילה, ומטהרת את טריפתה מטומאתה
אף מליקתה, שהיא מכשרתה באכילה - תטהר את טריפתה מטומאתה!

רבי יוסי אומר: דיה כנבלת בהמה, שחיטתה מטהרתה - אבל לא מליקתה!